בתוך מספר שעות יפוג האולטימטום שנתן הנשיא בוש לסדאם חוסיין, ותתחיל המערכה השניה על עירק. אחד השחקנים הראשיים במערכה זאת הוא שר החוץ האמריקני, קולין פאוול, אשר במלחמת המפרץ של 1991 שימש בתפקיד הרמטכ"ל של צבא ארה"ב, והיה השחקן החשוב ביותר במערכה זאת.
במבט לאחור ובראיה היסטורית, אין עוררין על העובדה כי קולין פאוול, בתפקידו כרמטכ"ל, אחראי ישירות להפסקת המתקפה על עירק 24 שעות לפני שכוחות הקואליציה בפיקודו של גנרל שוורצקוף, שהיו מוכנים לקרב האחרון על בגדד, עמדו להיכנס לעיר וללכוד את סדאם חוסיין.
קיימת הסכמה אוניברסלית ואין עוררין על העובדה כי ההחלטה הלא מובנת של פאוול להפסיק את המלחמה בטרם עת, הייתה טעות אסטרטגית ומדינית, אשר בגללה עומדות היום, ארה"ב ובת-בריתה כמעט היחידה, בריטניה, בפני מלחמה שניה מול אותו אויב.
סיומה האומלל של מלחמת המיפרץ ב-1991 נבע מדרישתו הנחרצת והבלתי מתפשרת של פאוול להפסיק את המתקפה על עירק מייד עם שחרור כוויית מהכיבוש העירקי. דיק צ'ייני, סגן נשיא ארה"ב היום ושר ההגנה במלחמת המפרץ ב-1991, וגנרל נורמן שוורצקוף, מפקד הכוחות בשטח, היו המתנגדים העיקריים לדרישתו של פאוול, להפסיק את המתקפה בעיתוי כה לא סביר.
יתרה מזאת, פאוול לא הצליח להסביר את דרישתו המשונה להפסקה מיידית של הלוחמה. ברם, למרות ההתנגדות הנחרצת של שוורצקוף ומפקד הכוחות הבריטיים, קיבל הנשיא בוש (האב) את דעתו של פאוול, והחליט להפסיק את המתקפה לפני שהושג הניצחון הסופי.
לאחר שפאוול הצליח להביא לסיום הקרבות הוא התעקש לאפשר לעשרות אלפי חיילי וקציני משמרות הרפובליקה לחזור לעירק בשלום וללא פגע. לצורך כך השאיר להם פאוול מסדרון מעבר בטוח, לאורך גבולה המזרחי של כוויית. שיירות הצבא העירקי על חייליהם, ציודם הצבאי, הטנקים והנשק, נראו על מסכי הטלוויזיה בעולם שבים בשלום לבסיסיהם בעירק, למרות התנגדותם המוחלטת של מפקדי הכוחות הבריטיים והאמריקנים. לא היה ספק כי סדאם חוסיין הפסיד בקרב, ברם במערכה הכללית הוא יצא מנצח.
הדרך שבה הסתיימה מלחמת המפרץ והתנהגותו של קולין פאוול, הינם אירועים ייחודיים שאין להם אח ורע בהיסטוריה של המלחמות המודרניות. לא זכור מקרה שבו המפקד העליון של הצבא דורש הפסקת הקרבות כאשר צבאו הוא המנצח. כמו כן לא זכור מקרה שבו מאפשר הצבא המנצח לצבא האויב לחזור בשלום לבסיסיו על נישקו, מפקדיו וחייליו. מדוע החליט קולין פאוול להיטיב כל כך עם סדאם חוסין וצבא עירק?
שאלות אלו תמוהות ביותר בעיקר לאור העובדה שקולין פאוול הוא חייל מקצועי, אשר שרת בצבא ארה"ב במשך 35 שנה והגיע לדרגת גנרל בן 4 כוכבים, כשהוא עטור ציונים לשבח ואותות גבורה מהחשובים ביותר בצבא ארה"ב. קולין פאוול, שנולד ב- 1937, וגדל בניו יורק, סיים קורס קציני צבא ב-1958, ומאז ועד שחרורו מהשרות ב-1993, הוא השתתף ב-28 משברים שדרשו מעורבות צבאית. בשנים 1987 ו-1988 שימש יועץ לביטחון לאומי לנשיא רונלד ריגן, ובשנים 1989-1993 שימש כרמטכ"ל הכוחות המשולבים של צבאות ארה"ב.
התשובה לשאלות הקשות: מדוע איש צבא בעל עבר קרבי עשיר, ששרת בצבא בתפקידי פיקוד במשך 35 שנים, והשתתף באופן פעיל ב-28 אירועים שדרשו מעורבות צבאית, מתנגד למלחמה? מדוע ב-1991, הוא עמד בנחישות בלתי הגיונית, מול הדרג האזרחי שדרש המשך הקרבות עד לניצחון הסופי והמוחלט? מדוע הוא גרם בסופו של דבר לתוצאה האומללה של הפסקת הקרבות בטרם עת?
את התשובה להתנגדותו הבלתי מובנת של גנרל פאוול לכל פעולה צבאית ודרישתו גם במשבר הנוכחי ללכת לאו"ם ולמועצת הביטחון, יש לחפש בעברו הצבאי, ובעיקר ב-4 השנים בהן לחם הקצין פאוול בווייטנאם. אלו היו 4 שנים עקובות מדם, אשר הותירו בפאוול רשמים קשים מהם לא הצליח להשתחרר, ועליהם לא הצליח להתגבר.
ללא ספק גנרל פאוול סובל מתגובה "פוסט טראומטית" שאופיינית לאנשי צבא שהשתתפו בקרבות בהם הם חוו חוויות קשות מנשוא. תגובה פוסט-טראומטית לפי נט"ל (אגודת נפגעי טראומה ולחץ) היא תגובת קרב הידועה יותר בשם "הלם קרב", המופיעה בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי, בעיקר לקרב קשה.
חשיפה זו גורמת לגרוי פסיכולוגי ופסיולוגי רב עוצמה, המשפיע על מנגנוני ההגנה ויכולת התמודדות של הנפגע עם מצבי לחץ חדשים. "הלם קרב" מעורר אצל הנפגע פחד, אי שקט פנימי, רגישות יתר וחרדה מהעולם החיצון, המקבל חזות מאיימת, עוינת ולעיתים בלתי מובנת. תופעת הלם הקרב של פאוול באה לידי ביטוי ברור ב-1991, כאשר פאוול לא היה מסוגל להתגבר על הסינדרום הפוסט טראומטי ולהגיב בפעולה צבאית על תוקפנות עירק.
פאוול לא רק התנגד למלחמה נגד עירק ב-1991, אלא הוא למעשה עיכב, בלם, והשהה את ההתקפה על עירק במשך 6 חדשים, בטענה כי "צבא הקואליציה לא מוכן דיו." במשך 6 החודשים הללו, כוויית הייתה נתונה תחת שלטון כיבוש עירקי אכזרי, והרמטכ"ל פאוול השהה את מתקפת הנגד בתקווה שהאו"ם בדיוניו האין סופיים יביא לפנוי עירק מכוויית ללא צורך בפעולה צבאית.
פאוול החזיק חצי מליון חיילים על ציודם הכבד במדבר של ערב הסעודית במשך ששה חדשים, מאחר ולא היה מסוגל להתגבר על החרדות והפחד שנבעו מהלם הקרב ממנו הוא סובל עד היום.
כאשר סבלנותו של הנשיא בוש (האב) פגה, הוא הודיע לפאוול כי אינו מוכן לחכות יותר והוא עומד לתקוף ב-15 בינואר . מייד עם התחלת הקרבות, התחיל גנרל פאוול לדרוש את הפסקת הלחימה. כבר בימים הראשונים של הקרבות טען פאוול כי "ניצחנו ויש להפסיק את הקרבות ולהפסיק את הטבח בעירקים החפים מפשע." לטענתו צבא הקואליציה מבצע "רצח עם" ויש להפסיק את הלחימה לאלתר.
ללא ספק, פאוול לא היה מסוגל להתמודד עם לחץ המלחמה והלם הקרב ממנו סבל מנע ממנו לתפקד כמפקד צבאי. הסינדרום הפוסט טראומטי של פאוול גרם לתוצאה האומללה של הפסקת הקרבות לפני השגת ניצחון. כאמור, פאוול גם הביא להצלת משמרות הרפובליקה העירקית אותם משמרות רפובליקה העומדים היום מול צבא ארה"ב.
הלם הקרב של פאוול בא לידי ביטוי ברור בשני אירועים נוספים. האחד, כאשר הוא הודיע, להפתעת תומכיו הרבים, במסיבת עיתונאים מתוקשרת, כי הוא פורש מהמרוץ לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית. אותות החרדה העמוקה והפחד נראו על פניו כאשר הוא הסביר את פרישתו מהמרוץ בטענה כי "הוא מפחד", וכי "כנשיא ארה"ב משפחתו תהיה נתונה בסכנת חיים וכי הוא פורש מדאגה לשלומו ושלום משפחתו". אלו היו טענות בלתי הגיוניות ובלתי מובנות. משרת נשיא ארה"ב אינה משרה הדורשת ביצוע תפקידים מסוכנים. זוהי משרה מאובטחת, הדורשת תפקוד אזרחי ולא תפקוד צבאי.
האירוע השני שבו התגלה הסינדרום הפוסט טראומטי של פאוול ארע אחרי פעולת הטרור ב-11 בספטמבר 2001. פאוול ניכנס למיגננה בלתי מובנת ודרש מבתו השחקנית, ששהתה בלונדון לצורך השתתפות בהצגת תיאטרון, לשוב מייד לארה"ב "כי חייה בסכנה". הבת נאלצה להפסיק את החזרות להצגה שהיו בשלבים אחרונים, ולחזור לארה"ב לפי דרישתו של אביה. גם אחיה נידרש לבוא הביתה כדי להיות "מוגן".
לסיכום, יש לבחון את התנהגותו של פאוול כשר חוץ בתקופת המשבר הנוכחי עם עירק לאור סינדרום ה"הלם קרב". סינדרום זה מסביר את התנגדותו לפעולה צבאית נגד סדאם, מאבקיו עם שר ההגנה דונלד ראמספלד, והיועצת לביטחון לאומי קונדוליסה רייס, אשר דרשו תגובה צבאית וטענו כי ההליכה לאו"ם והדיונים במועצת הביטחון מזיקים למדיניות ארה"ב. הבנת סינדרום ה"הלם קרב" של פאוול נותנת תשובה הגיונית לכל השאלות הללו.
