הנשיא האמריקני התרשם מדברי אבו-מאזן נגד "החומה" המבתרת את יהודה ושומרון באופן שאיננו מתקבל על הדעת. כמו הערבים והאירופים התייצב גם הנשיא בוש נגד תוואי הגדר ודרש להצמידה אל "הקו הירוק", כלומר להתוות גבול מדיני בין מדינת ישראל לבין מדינה נוספת במסגרת ציר הרשע, מדינת מחבלים בלב ארץ ישראל. בכך הוא כיוון לדעתם של מצדדי הגדר ואנשי שמאל בקרבנו, המדברים על גדר ביטחון ומתכוונים לגדר מדינית.
לו היתה כוונתם של תומכי הגדר ביטחונית באמת - מניעת טרור - היו הם עצמם תובעים למקם את הגדר במקום המתאים ביותר לכך, כלומר סביב מוקדי הטרור. לצורך זה אפילו אין צורך לגדר את כל ערי יהודה ושומרון, אלא רק את אלה שמהן יוצאים מחבלים, ולהקל על תושבי הערים האחרות.
שיטה זו של שכר ועונש היתה חיובית כלפי אוכלוסייה ערבית בערים שאינן נוטלות חלק במלחמת אוסלו, וגם היתה חוסכת באורך הגדר, בעלותה, ובכוחות שיצטרכו להפעילה.
אבל, תומכי הגדר נושאים את שם הביטחון לשווא, וכל כוונתם היא גדר מדינית, ונסיגה כוללת אל "הקו הירוק". אפילו כשהם מאשימים את הממשלה בקידום תוואי מדיני - ממזרח לאריאל - ידיהם אינן נקיות, כי דווקא הקו המוצע על-ידם הוא המדיני. קו ביטחוני אין מציבים סמוך לקורבנות הטרור אלא סביב מוקדי הטרור.
למעשה, הקו המוצע על-ידי הממשלה - ממזרח לאריאל - איננו הקו האופטימלי, אלא קו פשרה בין הקו הביטחוני - סביב מוקדי הטרור בלבד - לבין הקו המדיני, שאינו מוצג ככזה, על-ידי תומכי הגדר.
מול טענתו של אבו-מאזן, שהציג לנשיא בוש תוואי פתלתול ובלתי-אפשרי, היה על ראש הממשלה שרון להציג את "הקו הירוק", אף הוא בעל מאפיינים כאלה, קו שנוצר באקראי במקום שבו הותשו הצבאות במלחמת השחרור, ואשר החזיק מעמד 19 שנים בלבד, מחצית האחוז בלבד מתולדות עם ישראל. לא ייתכן שקו מקרי, שאין לו כל משמעות גיאוגרפית/היסטורית/דמוגרפית/כלכלית או אחרת ישמש בסיס לפתרון כלשהו. אם מחפשים קו קצר וזול ובעל משמעויות כאלה לצורך חלוקת ארץ הקודש - "חזון בוש" - קו זה מצוי לאורך נהר הירדן. כל קו אחר הוא ארוך יותר ומעשי פחות, וסופו לקרוס בהזדמנות הראשונה.
מצדדי הגדר דורשים להקימה בדחיפות, שמא יתחדש העימות האלים. מכיוון שאין ספק שמלחמת אוסלו תתחדש ואף תגבר, יש להקים את הגדר, אבל צמוד למוקדי הטרור. בכל מקרה יש לזכור שהגדר היא המרכיב ההגנתי, והפחות חשוב, לעומת המרכיב ההתקפי במלחמה מול הצבא הפלשתיני שהובא ארצה.
כוהני הגדר מנמקים בשם הערבים את התנגדותם לתוואי שאינו על "הקו הירוק":
א) הערבים לעולם לא יוכלו להסכים לו, כלומר לקביעה ישראלית חד-צדדית של הגבול. ומה עם קו שהיהודים לא יוכלו להסכים לו, גבולות אושוויץ?! אגב, הערבים אינם מסכימים לגדר שכבר נבנתה, על-אף היותה צמודה ל"קו הירוק", כי הם שואפים בעקביות ראויה להערכה לארץ פלשתין השלמה, מן הים עד הירדן, ואף מזרחה לו. יש להאמין לערפאת ולטיבי.
ב) החשש שהתוואי ינתק מספר גדול של ערבים מאחיהם. ומה עם קו שיפריד מספר גדול של יהודים מאחיהם, ולמעשה יתיר את דמם, בהותירו אותם מעבר לגדר?! מי שתובע בעקבות הפיגועים בראש העין ובאריאל להקים גדר על "הקו הירוק" אומר למעשה שדמם של תושבי ראש העין אדום יותר מזה של תושבי אריאל: אלה ראויים להגנה, ואלה ראויים להפקרה או לטרנספר.
ג) החשש שגדר ארוכה יותר פירושה הפקעת קרקע בהיקף גדול יותר לצורכי הקמתה. כאמור, ניתן היה לצמצם בהפקעות לו היתה מוקמת גדר קצרה יחסית, רק סביב מוקדי הטרור.
המסקנה ברורה. ישראל חייבת לומר - כן לגדר, אך בו בזמן חייבת לנתק את תוואי הגדר מן "הקו הירוק", כדי שהגדר תהיה באמת ביטחונית ולא מדינית. חבל שהתקשורת בישראל משמשת במה למסע תעמולה אינסופי לכוהני הגדר, המטיפים לבזבוז כספים יקרים על עגל זהב ופיל לבן, וכמעט שאינה מאפשרת להביע דעה נגד הגדר המדינית על "הקו הירוק". הנער שנהרג השבוע בשלומי ממחיש כיצד ייפלו קורבנות במקום שבו תוקם גדר הכזבים.