מעמד הביניים

ביום שישי, 15.8.03, התראיינה בטלוויזיה משפחת בן-דוד - אבא, אמא ו-6 ילדים ממעמד הביניים. משפחת בן-דוד עובדת. כמעט כולה - חוץ מהקטנטנים. הם לא קונים ארטיקים וחושבים פעמיים לפני כל הוצאה שולית ובסיסית. זה לא היה ככה, זה נהיה ככה. המשכורת לא עלתה, כוח הקנייה ירד משמעותית. הילד הגדול שעזר בפרנסת המשפחה התגייס ליחידה צבאית. אז עכשיו יש פחות הכנסה, יותר הוצאות - וילד אחד שמסכן את נפשו וחייו להגנת אינטרסים שאינם משרתים אותו. באווירת העליהום על מאבק האמהות החד הוריות, שמחתי לראות את משפחת בן-דוד. הם ההוכחה האולטימטיבית לכך שמאבק החד הוריות הוא המאבק של כולנו. לא הרבה מאיתנו יודעים ש-77.4% מהאמהות החד הוריות עובדות, לעומת 76% מהאמהות במשפחות שעומדים בראשן שני הורים. כאן וכאן, שכר האם הוא בממוצע ארצי כ-60% משכר האב. קצת יותר מחצי. אז יש שם בחוץ עוד כמה עשרות אלפי משפחות כמו משפחת בן-דוד, שעבודת האם מכסה רק עלויות מחייה בסיסיות. יש להן לעיתים גם קצת מותרות, כי גם אבא עובד. אבל מה הם עושים כשאבא בוחר להוציא את משכורתו עליו בלבד, תוך שהוא נוטש את מחויבותו לילדיו? שמעתי לאחרונה, למשל, על אבא אחד, משתמט מזונות, שיש לו חנות ספרים. לילדיו הוא סרב לספק ספרי לימוד או אף לתת הנחה. ביחסי הציבור לחנותו הוא מכריז שהוא תומך במאבק החד הוריות וייתן לכל אם חד הורית שתגיע לחנותו 10% הנחה על ספרי לימוד. חוץ ממנו, יש עוד 89,999 כאלה. רק משליש מהם מצליחה המדינה לגבות משהו בחזרה. זה מחזיר אותי למשפחת בן-דוד. משפחה ממעמד הביניים הצר, שהולך ונדחס יותר ויותר אל תוך הגדרות העוני. משפחת בן-דוד עובדת ולכן משלמת מיסים. משפחת בן דוד משלמת גם ביטוח לאומי. בכסף של משפחת בן-דוד, שאין לה הרבה כסף ושילדיה הנפלאים חיים בחסך כלכלי מתמיד, מממן הביטוח הלאומי את האבות המשתמטים. לא את האמהות החד הוריות, לא הן ה"פרזיטיות" כפי שהייתה המדינה רוצה שנחשוב. אלא האבות. הם חיו עם נשותיהם, הולידו ילדים ואינם מממשים את האחריות הבסיסית של דאגה לקיומם. חלק מהם הקימו משפחה חדשה והילדים ה"קודמים" כבר לא רלוונטיים להם. חלק ממציאים תלושי שכר מגוחכים על מנת להתחמק מחובת פרנסת ילדיהם. אחרים סתם לא משלמים. האמהות, קמות בבוקר, עובדות (ברובן המכריע), צריכות לחזור מוקדם כדי לטפל בילדיהן, מוגבלות ביכולת הקידום והתפתחות האישית והכלכלית שלהם כי המדינה - שמוותרת בקלות לאבות - אינה מאפשרת להן לצאת ללמוד, למשל. כי אם הן תצאנה ללמוד, הן מאבדות את זכותן לאבטחת הכנסה (שהיא חלופת מזונות האב המשתמט לילדיו). ואם תאבד הזכות הזו - לא יהיה אוכל. אז מה עליהן לעשות קודם - להאכיל את הילדים, או ללמוד? אם אשה כזו רוצה בכל זאת להיאבק על קיומה ולעבוד ולתמרן ולהצליח, ונניח שכדי להקל על הלוגיסטיקה הבלתי אפשרית של דאגה לבד לילדיה היא עושה שימוש ברכב של מישהו אחר על מנת לקחת אותם לגן או בחזרה - היא מאבדת את זכותה לאבטחת הכנסה. אשה שנוהגת ברכב אינה זכאית. נקודה. מדינת ישראל מכתיבה לה את התנאים, עד הסוף: תהיי בורה, חסרת מקצוע, לא ניידת, חסרת מקום מגורים משלך ועדיף גם שללא עבודה. תשארי במקומך - המקום האולטימטיבי לאשה בחברה פטריאכלית, שהעזה להתריס נגד עיקר העיקרים בחברה הזו ולעזוב את בעלה. חלק מהנשים הללו היו טרם גרושיהן בנות מעמד הביניים. אחרי שראינו את משפחת בן-דוד כבר ברור לנו שהמעמד הזה, הוא כבר לא גליק גדול. בתפיסת עולם שבה יש רק סוג אחד של שווים - רובם גברים, אשכנזים, בעלי הכנסה השייכת לשניים-שלושה עשירונים העליונים - קשה לצפות ליחס אוהד למעמד הביניים ולנשים שנושלו ממנו מעצם החוצפה שהיתה להן לבחור בחיים לבד. החוצפה הזו שלהן עוברת כל גבול - כעת, הן מנסות להתקומם. אז אני רוצה לפנות דווקא לגברים הללו: לא לעולם חוסן. ההתקוממות הזו, אינה התפרצות שניתנת לבקרה לאורך זמן. יש כאן רוב מספרי של מי שאתם דורכים על חייהן וזכויותיהן מעצם השמירה האובססיבית שלכם על האינטרסים של מגזר אחד בלבד. זה שלכם. עשיתם טעות בדרך. יש שם נשים שפרצו בכל זאת מגבולות תרבות העוני ולמדו דבר או שניים על ניהול מערכות של מחאה ושינוי, עוד בימים שמעמד הביניים היה איפה שהו באמצע. אולי הייתם צריכים לדכא אותן כבר אז, איזו טעות קריטית עשיתם כשהרשתם להן ללמוד, לעבוד בעבודות צוארון לבן ובמקצועות חופשיים, לנהוג במכונית, להיות בעלות זכות הצבעה - ולהתפתח.... מבלי ששמתם לב לא אתם שולטים יותר בעניינים. הנה, הצבעתם בעד תכנית כלכלית ואז, ששה חודשים אחר כך, החליטו הנשים הללו לשנות אותה. חוקי המשחק השתנו. במילים של מרכז הקונצנזוס - אולי ניצחתם בקרב, אבל אתם תפסידו את המלחמה. על אפכם ועל חמתכם, יהיה כאן שוויון ותהיינה זכויות לנשים הללו. אמיתיות - לא פיקציה יחצ"נית של שר אוצר חלקלק. תטמיעו. _________________ הכותבת היא יועצת שיווק, עורכת משנה של www.haderech.co.il ופעילה פמיניסטית.