עד שנות התשעים של המאה העשרים היה הטרור אמצעי להניע תהליכים פוליטיים, לאומיים, תרבותיים ודתיים על-ידי השפעה פסיכולוגית באמצעות אלימות מבלי לגרום לקריסתו של יעד הטרור. משה רבנו, היכול להיחשב כטרוריסט היהודי הראשון, הרג איש מצרי ואחר כך היכה את מצרים בעשר המכות, לא ביקש להשתלט על מצריים ולהכריעה, אלא להניע תהליך של שחרור לאומי. הצלחת המהלך תלוי בשינויים המתחוללים אצל מקבלי ההחלטות.
את מטרתו ביקש משה רבנו להשיג על-ידי הנעת פרעה מלך מצרים לקבל החלטות נוחות ליהודים, אך גם נסבלות למצרים שהרי לא היה מדובר בכך שהישראלים ישתלטו על האימפריה המצרית. לעומת זאת כשאלכסנדר מוקדון ביקש להשתלט על מצרים הוא לא נקט בפעולת טרור אלא במלחמה סדירה שמטרתה להכריע את הצבא המצרי ולהשתלט על הטריטוריה המצרית. כשהשיג אלכסנדר הגדול את מטרתו התאיינה מצרים כישות מדינית עצמאית והיתה לחלק מן האימפריה המוקדונית. גם יהודה המכבי לא ביקש להשתלט על סוריה הסלווקית, אלא רק להשתחרר מעולה.
בעקבות הפיגועים של החשמונאים החליטו מנהיגי סוריה שמחיר השלטון על יהודה הוא יקר מדי ומוטב להם להניח את היהודים לנפשם. לעומת זאת המוסלמים הראשונים השתלטו על סוריה במלחמת הכרעה סדירה וספחו אותה לאימפריה המוסלמית. אותם דברים אמורים לגבי התקופה המודרנית: האירים לא בקשו להכריע את הצבא והמשטרה הבריטית וגם לא שאפו להשתלט על בריטניה אלא להניע תהליך שבריטניה תחדל לשלוט על אירלנד. הם מבקשים היום להניע את בריטניה לסיים את שלטונה גם על צפון אירלנד משום שהשליטה בה היא בלתי נסבלת בעיני רוב הבריטים ביחס למחיר שעליהם לשלם בחיי אדם, במשאבים כלכליים ובערכים תרבותיים.
הטרור הפלשתיני נועד, מאז תחילת הציונות ועד הקמתה של מדינת ישראל להרתיע את יהודים מלהתיישב בארץ ישראל, להניע את שלטונות המנדט הבריטים להקטין את ממדי עליית היהודים להצר את ממדי התיישבותם ולהעביר את השלטון על ארץ ישראל לערבים. אחרי הקמת המדינה ועד שנות התשעים בקשו הטרוריסטים הפלשתינים ותומכיהם במדינות ערב לשמר את הסכסוך באמצעות פעולות טרור, ולפורר את החברה הישראלית עד שהצבאות הערביים הסדירים יוכלו להכריעה. אחרי מלחמת יום הכיפורים, וחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים הגיעו לפלשתינים למסקנה שעליהם להכריע את ישראל בעצמם וכי מדינות ערב לא תסכנה את שרידותן בשבילם. לצורך זה הם פנו להקים מדינת טרור בלבנון שתשמש בסיס להכרעת ישראל בלוחמה משולבת: לוחמת טרור, לוחמת גרילה וולוחמה חצי סדירה.
להשגת משימה זאת קיבלו הפלשתינאים סיוע כספי ולוגיסטי ממדינות ערב ומהגוש הקומוניסטי מחד גיסא וטרחו לשמר באמצעים מדיניים ודתיים את תוכנית השלבים הכלל ערבית להשמדת ישראל. תוכנית השלבים כמסגרת התייחסות כוללת של העולם הערבי כלפי למדינת ישראל, הכילה גם את הסכמי השלום בין ישראל למצרים ולירדן וגם את הסכם אוסלו לפתרון הסכסוך בין ישראל לפלשתינים, כשלב של הונאה מתוחכמת להשמדת ישראל.
בראשית שנות השמונים של המאה העשרים, כשהיו אריק שרון שר ביטחון בממשלת בגין השנייה ורפאל איתן רמטכ"ל הם הבינו את המהפך שהתחולל ביעדי הטרור הפלשתיני, מהטרדה טקטית על ישראל לאיום אסטרטגי עליה. מטעם זה הם הניעו את ראש הממשלה מנחם בגין לצאת למלחמת לבנון כדי להשמיד את האיום הפלשתיני. שרון ורפול נכשלו מן הטעמים הבאים:
א. צה"ל לא חשף את ליקוייו במלחמת יום הכיפורים ולא הפיק את לקחי המלחמה. הוא הגיע למלחמת לבנון במצב גרוע בהרבה ממצבו הגרוע ב-1973. אוגדה 162 לדוגמא שכשלה באופן מחפיר ב-8 באוקטובר 1973, כשלה באופן מחפיר יותר בקרב עין זחלתא ב-1982. קרב עין זחלתא בהרי השוף מסמן את כשלון צה"ל להשיג את היעד הצבאי של המלחמה - להגיע לכביש בירות דמשק ב-12-24 שעות. כישלון עין זחלתא נבע לא משום שהיתה זאת מלחמת יש ברירה כפי שניתן הלבין מטיעוניהם של יוסי שריד ושאר השמאלנים, אלא משום שיחידות הקו הראשון של צה"ל תפקדו בעין זחלתא באופן מחפיר.
ב. הבנתם של שרון ורפול כי הטרור הפך מטרור של הנעה לטרור של הכרעה היתה אינטואיטיבית ולא אנליטית. בתחילת שנות השמונים לא עמדה לרשות שר הביטחון, הרמטכ"ל ויועציהם, מערכת מושגים שתבהיר את המהפך הפלשתיני. (מערכת כזאת אינה עומדת לרשות שר הביטחון והרמטכ"ל היום גם כן). הבנה אינטואיטיבית כמעט לא ניתן להנחיל לאחרים בוודאי לא לאנשים בעלי חשיבה אנליטית החושבים במונחים של הפרדיגמה הקודמת, שהטרור הוא מטרד טקטי וכלי הנעה שקל יחסית לנטרל אותו.
ג. ראש הממשלה מנחם בגין נסחף אחרי שרון ורפול מבלי שהבין את מלוא משמעות תוכניתם. לכן הוא לא סיפק את הסחורה - לשכנע את כל שרי הממשלה בחיוניות המהלך, ולהביא קונצנזוס להצדקת המלחמה בציבור הישראלי.
ד. מנהיגי השמאל בישראל לא רק שלא הבינו את תוכנית השלבים הערבית ואת מטרת מלחמת לבנון אלא שהם ששו על כישלונות צה"ל כמוצאים שלל רב, כדי להעמיק בעזרתם את העדר ההסכמה הלאומית ואת העוינות כלפי מנחם בגין ובעיקר כלפי אריק שרון. הם קיוו שעוינות הציבור כלפי ממשלתו תחזיר אותם לשלטון. (גם בענין זה לא השתנה בשמאל דבר מאז ועד היום).
במקביל חלה התפתחות דרמטית במעמדו של טרור מלוחמת הנעה ללוחמת הכרעה: שיעים עיראקים שנתמכו בידי אירן פוצצו ב-1981 את השגרירות העיראקית בבירות בפיגוע התאבדות. 61 נהגו ו-100 נפצעו. ב-1983 פוצץ מחבל פלשתיני מתאבד שהופעל על-ידי אירן את השגרירות האמריקנית בבירות. 49 ונהרגו ו-120 נפצעו. באותה שנה פוצץ מחבל מתאבד את מפקדת המארינס האמריקני בשדה התעופה בבירות. 241 חיילים נהרגו רובם אמריקנים מקצתם צרפתים ואיטלקים. האמריקנים ברחו מבירות.
בריחת האמריקנים מבירות בעקבות שני פיגועי טרור הניע את הפלשתינים, את האיראנים, את צדאם חוסיין את המוסלמים הפונדמנטליסטים בעולם כולו, וטרוריסטים אחרים כמו הנמרים השחורים בסרי לנקרא, להאמין שנמצא להם נשק הכרעה זול: טרור מתאבדים. בסוג זה של טרור חלה קפיצה קוונטית מהנעה להכרעה. אמנם אין המדובר בהכרעה מהירה כפי שהכריע צה"ל את הצבא המצרי במלחמת ששת הימים, או כפי שהכריע הצבא האמריקני את הצבא העיראקי השנה.
זאת הכרעה איטית הדומה למחלה סופנית שלא ניתן להירפא ממנה אך היא מכריעה לא רק צבא אלא גם תרבות ומערכות ערכים. בניגוד ללוחמת טרור-ההנעה המבוססת על לוחמים מעטים, טרור-ההכרעה מבוססת על מתאבדים רבים שמספרם ילך ויגדל כפי שמאמינים האידיאולוגים של תנועת טרור זאת: שייח יאסין אצלנו ובן לאדן במערכת הבין לאומית. המתאבדים לפי יאסין ובן לאדן יכו את אויביהם לא רק בנשק קונבנציונאלי מוגבל יחסית אלא גם בנשק בלתי קונבנציונאלי: כימי, ביולוגי, וגרעיני. הפלשתינים מעריכים שמול לוחמה שכזאת ישראל תתמוטט והפונדמנטליסטים הבינלאומיים מעריכים שמול לוחמה כזאת המערב יתמוטט.
