אהוד אולמרט יצא מן הארון. עשרות שנים היה שמאלן בסתר. משה עמירב, האיש שנזרק מן הליכוד בגלל שמאלניות ארסית ובוטה, סיפר ברדיו שבשעתו הסכים על תכנית מדינית עם פייסל חוסייני, ומאחוריו עמדו: דן מרידור ואהוד אולמרט.
אולם אולמרט הוא גם פוליטיקאי, היודע באיזה צד הלחם שלו מרוח, ועל כן נכנס לארון ושיחק ליכודניק נאמן. רק כך היה יכול להגיע לראשות עירית ירושלים, עיר ימנית ברובה המכריע, כולל החרדים.
נראה, שקשה לחיות בארון, יצר השמאלנות דוחק. שימעו את המוסיקה, איך מדברת ציפי ליבני, שמאלנית אדוקה - באיזו שקיקה וששון היא משתלחת במאחזים, חולמת על פירוק ופינוי. זה לא בא מן השכל, זה דבר ייצרי.
התפנית שעשה שרון סיפקה לאולמרט הזדמנות להשתחרר ולהיות הוא - סוף סוף גם בפומבי.
וגם יש תיאום בין אולמרט לשרון. אולמרט מקדים את שרון, מכשיר את השטח בעבורו ואולי גם מפעיל תרגיל פסיכולוגי: כאשר אולמרט מבטיח קטסטרופה ושרון, אחריו, רק אסון פשוט - אנשים יחושו הקלה, ושרון יופיע כ-"מתון".
כך או כך, עניבת חנק כבר מתהדקת מזמן סביב מפעל ההתנחלות. סגירת ערוץ 7 לא קרתה רק בבית המשפט, לפני כן היתה החלטה ממשלתית לקנוס בסכום אסטרונומי את המפרסמים ולשלול כך מן התחנה את החמצן; והיתה ההפלייה לרעה המחפירה של נתניהו את יישובי יש'ע בזיכוי במס הכנסה: בנגב ובגליל השאירו את הזיכוי, ולכל יש'ע הוא בוטל, כולל יישובים שהם אלף פעמים יותר יישובי עימות מן הגליל והנגב היום. שדרות מקבלת פטור - גוש קטיף הסופג פצמ"רים פי 1,000 - לא. לא לשכוח, שבכל ממשלות השמאל הפטור הזה לא בוטל! היש איתות ברור יותר, שאנחנו בנים חורגים לשרון ולנתניהו?
אח"כ זכינו בסימון תוצרת יש"ע, שיש בו סממן של שבירת הסולידריות הלאומית והערבות ההדדית, גם הוא מעשה מביש ששום ממשלה של השמאל לא עשתה.
ויש כבר חדשים רבים הימנעות טוטלית של שר הבטחון ממתן אישורים המאפשרים המשך פיתוח היישובים, כגון תכניות מיתאר. פירוש הדבר הפסקת הצמיחה ביש"ע לחלוטין. על כך יש להוסיף את הרוח הרעה, רוח של הסתה נגד ההתישבות והמאחזים, היוצאת מלשכות ראש הממשלה ושר הבטחון, והיא היא שיוצרת מסביב למפעל ההתנחלות רוח של חרם ובידוד. כך נהג שרון כלפי יישובי סיני בטרם שלח לשם את "מנופי אבי" ואת הכלובים. להצגה הזאת של המאחזים כדבר משוקץ יש תכלית מיידית, הכנת דעת הקהל לעקירתם המאסיבית, כמו שמלחמת העצבים נגד נצרים יש לה מטרה ברורה, מבשרת רעות.
כל הצעדים האלה נעשים מובנים נוכח ההדלפות בדבר תכנית שרון וההשתלחויות הגלויות של אולמרט: נסיגה חד צדדית, מדינה פלשתינית בקיץ על 40, 50, 60 אחוז של השטח, עקירת גוש קטיף וחלק מיישובי ההר, מעבר פלשתיני ריבוני בין עזה לחברון.
כדאי לעצור לרגע ולהסתכל, איזו כיברת דרך עברנו. בתחילה דובר על שלום-אמת, עם דגש על האמת. אח"כ נסוגו לשלום בלבד. אח"כ לא שמעו עוד על שלום בכלל, ושרון החל לדבר על "שקט". עכשיו, בנסיגה החד-צדדית, מוותרים גם על השקט. לא עוד שטחים תמורת שלום, ואפילו תמורת שקט, אלא היפטרות מן השטחים ללא תמורה.
מסבירים, שעצם ההיפטרות מן השטחים היא התמורה. ולמה? בגלל הדמוגרפיה. כמעט כל דוברי הליכוד בלעו את הפתיון הזה, כאלו הרחם הפלשתינית תפסיק ללדת, אם בינינו לבינה יחצוץ קו שייקרא גבול, כאלו הלחץ על הנגב - של 1,2 מליונים בעזה כעת, ו-2,4 מליון בעוד 20 שנה, ייפסק אם רק יתנו להם את 40 הקילומטרים המרובעים העלובים של גוש קטיף.
תכנית הנסיגה החד-צדדית של שרון גרועה מתכנית ז'נבה. המדינה הפלשתינית שתקום תהיה חפשית מכל התחייבות, הלא היא קמה - חד-צדדית! אניית נשק כמו קארן A תגיע "ברשות ובסמכות" וכל התערבות שלנו תיחשב פגיעה במדינה ריבונית. מי שחושש מן הדמוגרפיה יגלה, שכיבה את המדורה בבנזין: ערפאת יזרים מליוני "פליטים" לתוך מדינתו, ומשם הם יצעדו לעבר לוד ויתגרו בנו: אדרבה, תירו עלינו! תירו על נשים וילדים! ומי יוכל למנוע את ערפאת מלהזמין את החיזבאללה למדינתו ולחתום על חוזה הגנה הדדי עם אירן?
אפשר לומר בפה מלא, שקוטנה של הנסיגה החד-צדדית של שרון עבה ממותני אוסלו וז'נבה גם יחד. ואם רבין, פרס וברק היכו אותנו בשוטים, שרון, אולמרט וגם נתניהו בשתיקתו ובשיתוף הפעולה הפאסיבי שלו - יכו אותנו בעקרבים.
בזירה הפוליטית, ישראל תוכל להינצל רק על-ידי הרתעת שרון ואנשיו, ברגע האחרון, מלעשות את הצעד הגורלי הזה. והואיל ותקווה זאת אינה נראית ריאלית - ע"י הפלתו. אך מי יפיל אותו? שרים וח"כים בליכוד, והם אינם מעטים, שדעתם עוד לא נשתבשה עליהם וליבם נשאר נאמן לארץ ישראל - לא יזוזו, כל עוד האיחוד הלאומי והמפד"ל בפנים. ואלה מסתכלים על מועצת יש"ע: כל עוד היא רגועה, כנראה המצב עדיין לא נורא. אך מועצת יש"ע מחכה לארגונים החוץ-פרלמנטריים שעומדים ימינה ממנה - כמו חוג הפרופסורים, נשים בירוק, מטות ערים, שנית גמלא לא תיפול: כל עוד הצמתים ריקים והרחוב רגוע -הפוליטיקאים מתרשמים שאין להם גיבוי עממי, גם מן החוגים שלהם, לצאת נגד שרון. וכך יוצא שהאשמה היא שלי ושלך, המאזין והקורא. כל עוד אנחנו איננו יוצאים מכלינו, כפי שידענו לעשות בימי אוסלו, ומול דיבורים מפורשים והכנות גלויות להשמיד את המפעל שלנו יש אצלנו ספק קפאון של מהופנטים, ספק עייפות, ספק עיוורון או עצימת עינים מרצון, לא יעמוד בזירה הפוליטית כלום בדרכם של שרון, אולמרט, ליבני, שטרית ודומיהם אל התהום.
אמור מעתה, אנחנו עושים זאת לעצמנו - במו ידינו.
מאז נאום לטרון, הרעיונות של שרון ואולמרט אינם חדשים. החידוש הוא שדווקא כעת, ששניהם מודים שמצד אחד הסכם עם הערבים אינו אפשרי, ומן הצד השני גם הטרור לא ייפסק - דווקא במצב הזה הם מתכוונים לברוח חד-צדדית ובכך להודות בתבוסת ישראל במלחמה ולהקנות לערפאת נצחון במלחמת אוסלו, מלחמת הטרור, למרות שבפועל ניצח צה"ל! על יד המפולת הזאת ותוצאותיה, הבריחה מן הלבנון נראית כמשחק ילדים.
על כן, אם עכשיו נצא סוף סוף לרחובות, נציל לא רק את עצמנו, כי אם את מדינת ישראל כולה - ממעשה טירוף אובדני.