חבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון, שהתכנס בלונדון הביע שאט נפש מהתבטאותו של הד"ר גרינברג הנכבד, אך ביקרו גם את ההחלטה השגויה של שרת החינוך והתרבות לימור לבנת - האמנם?
יו"ר חבר הנאמנים אמר שזו החלטה שגויה, שמהווה התערבות בעבודת האוניברסיטה - אתמהה?.
והשאלה היא, מהי מטרת עבודת האוניברסיטה, עבודה אקדמאית טהורה, הרצאות, מחקרים, לימודים, סמינריונים, כתיבת מאמרים וספרים, או גם הרצאות פוליטיות ונקיטת עמדות אנטי ממסדיות, אנטי ציוניות הגובלות או מהוות הסתה לשמה, השמצות שלוחות רסן רובן לא מבוססות, התנערות מערכי יסוד, אמונה ודת וכל זאת תחת מסווה של חופש אקדמי.
ואם ישנם כאלו הטוענים שכן, מותר, רצוי, סביר, אי אפשר לסתום פיות, חופש ביטוי, זה גם יסוד דמוקרטי - השאלה עדיין נשארת בעינה עד כמה, עד איזה גבול ומי רשאי או חייב לרסן פורעי ופורצי גבולות אידיאולוגיים או אינטלקטואליים.
אמונה ביסודות אוניברסליים, כמו חופש הביטוי, חופש היצירה והמעש - אינם ערובה לחוכמת הביטוי וערכיות התוכן.
לא כל הצהרה מטופשת מנוסחת יפה - או פסבדו אינטלקטואלית - עם מילים לועזיות או צליל זר הם גם בעלי תוכן אמיתי המבטאים מצבים שבהם עם הנלחם על חייו, על חירותו, שלומו ובטחונו - או נסיון לקבל כותרות בתקשורת.
קחו למשל את ד"ר גרינברג, מי שמע עליו בחוגים חוץ אקדמאים ואולי גם בתוכן - אם לא המאמר המסית והשחצני שפרסם באנגליה על חיסול יאסין ועל דעתו על המנהיגות וממשלת ישראל.
מי היה שומע או מתייחס לכל מיני אמנים סוג א' או ב' - שמכריזים על בקשתם לא לאפשר לישראלים להשתתף בהרצאות או תערוכות שהם משתתפים כדי לא לגרום למהומות מיותרות.
קחו את המיצג האדום והרדוד באוסלו בו אמן ישראל מתגאה ותומך בעקיפין במחבלת מתפוצצת - זורעת הרס ושכול במסעדה בחיפה - כשהיא נעמדת מול משפחות עם ילדים ואזרחים שלווים ומתפוצצת.
קחו את הסופרת בתיה גור, שבכנס בבלגיה, אליו הגיעה בכסף, במימון משרד החוץ הישראלי - קוראת לעזור לה להחליף את ממשלת ישראל המבצעת כיבוש ומדיניות לא נוחה לה מבחינה פוליטית. בבלגיה - מדינה שהפכה למובילה באנטישמיות קיצונית ומעשית, בלגיה ששכחה על התחנפותה ושיתוף פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השניה. אותה בלגיה - שביצעה פשעים נוראים בקולוניות ששלטה בהן, באפריקה ובמיוחד בקונגו הבלגית. שם זה המקום לבקר, לתקוף ולהסית נגד ממשלת ישראל הדמוקרטית והחוקית. זאת אמנות, זה חופש אקדמי או אולי חופש הסתה, קנאה, בוז אקדמי.
בהזדמנות זו בל נשכח את ח"כ אברהם בורג, יו"ר הכנסת לשעבר, שברוב תסכולו הפוליטי יש לו "יציאות" לא מבוקרות בעתונות חו"ל המוסיפות שמן למדורת ההסתה.
בל נשכח גם - את רשימת הפרופסורים מאוניברסיטת תל אביב, בראשות פרופ' קרמניצר שהיה נשיא מועצת העיתונות - על חיבור מכתב הפרופסורים - שביקשו למנוע מבנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל דאז, להרצות ולהשמיע דברו בכנס באוניברסיטת ירושלים - כנראה על יסוד החופש האקדמאי שלהם - אך כדי למנוע את חופש הדיבור, מראש ממשלה נבחר בצורה דמוקרטית.
וכל זאת מבלי להניע עפעף ומבלי להתבייש שמה עמדה זו - מנוגדת לכל העקרונות שהפרופסורים נלחמים למענם - אך כנראה רק כשזה משרת את מטרותיהם.
צודקת שרת התרבות והחינוך לימור לבנת - על-כך שנשיא אוניברסיטת בן-גוריון לא נקט בצעדים מינהליים ומשמעתיים נגד אותו ד"ר גרינברג - ואי לכך החליטה להחרים את האוניברסיטה.
צודקים כל אלה - שנפגעו מהענקת פרס ישראל - לאמן יגאל תומרקין, בשל התבטאויותיו הגסות, המשמיצות נגד המדינה, המגזר הדתי וכל מה שנראה או מריח יהדות.
בג"צ שאישר את מתן הפרס לתומרקין, התחמק מהחלטה עניינית בדרך עוקפת פרוצדורלית - כשסמך על החלטת ועדת הפרס ולא רצה להתערב.
חבל שכך נהג, כי בהחלטות אחרות שגם בהן לא היה צריך להתערב - הוא דווקא כן התערב והביע את דעתו או את מורת רוחו.
פרס ישראל, הוא לא רק הערכה אמנותית על יצירתיות וכשרון - הוא גם הערכה לאדם, לרעיונותיו, להתנהגותו, לתרומתו לחברה, למדינה, לפריחתה, בטחונה, יציבותה וכמובן גם לאחדות אנשיה מכל המינים והעדות.
ברוב הפרמטרים הנ"ל - תומרקין הוא ההיפך מכך ובעל ציון נכשל. אך משנפל הפור - נכבד את בג"צ אך אפשר להתעלם ממנו כאדם.
____________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.