קשה לכתוב על האירועים האחרונים, בלי לדמוע ובלי כאב בלב על הפרחים שנקטפו בטרם עת. לי אישית קשה שבעתיים, כי את ראשית שירותי הצבאי התחלתי, לפני הרבה שנים, בחטיבת גבעתי ושנים אחר כך שירתתי משך 10 שנים בשטחים המוחזקים ומתוכן 7 שנים בעזה כיועץ משפטי של הרצועה.
המקומות מוכרים לי היטב, הבעיות גם כן והסיבוכים הפוליטיים מדיניים כלכליים ובטחוניים לא זרים לי. יחד עם זאת, בראייה רחבה וממלכתית אסור להתעלם מהנחות היסוד הצריכות ללוות כל דיון עקרוני בנושא.
א. לשאלת ההתנקות - בעד ונגד אין כל קשר ישיר לאירועים הקשים בעזה והפגיעה בשני הנגמ"שים.
ב. גם אם היו מחליטים על יציאה מגוש קטיף - הדבר דורש זמן ממושך בין 3-1 שנים, והטיפול והמלחמה בטרור חייבים להימשך ברציפות ובנחישות.
ג. הכניסה לזיתון, לא באה להגן על גוש קטיף, אלא על אשקלון, שדרות נחל עוז, וכל הישובים הישראלים לאורך הגבול עם עזה.
ד. האירוע בציר "פילדלפי" - לא קשור לנסיגה, שהרי ציר זה לפי כל התכניות עד כה, צריך להשאר בשליטה ישראלית כדי לא ליצור נתיב יבשתי להברחת אמל"ח וביצוע פעולות טרור נגד ישובי ישראל.
ה. גם אחרי שתתבצע נסיגה מלאה, מגוש קטיף ורצועת עזה - המלחמה בטרור תמשך וביתר שאת, והסיכוי שיצטרכו להכנס ולפלוש לעזה ובנותיה - תגבר פי שניים או שלוש באותם כוחות ובאותם סיכונים.
ו. הפתרון של לברוח, להתנתק, אינו פתרון הולם בנסיבות המקרה ובנתוני החיים המוכתבים על-ידי קשרי כלכלה, דאגה לאוכלוסיה בעייתית המתרבה בקצב מסחרר.
ז. להפוך את רצועת עזה, לאזור סגור ומסוגר עטוף בגדר ביטחון ללא יוצא ונכנס - אינו מעשי - וארה"ב ומדינות אירופה והעולם לא יסכימו ולא יתנו יד לביצועה.
ח. העברת הרצועה לידי הרשות הפלשתינית בשלב זה - גם היא לא נראית מעשית - פשוט מאחר ואין לרשות כוח ואמצעים ואולי רצון לקבל על עצמה את האחריות לאור התחזקות הפלגים היריבים כמו החמאס, הג'יהאד, פתח/תנזין וברוני טרור מקומיים נוספים.
ט. הרשות הפלשתינית בשלב זה משדרת מסרים שמהם ניתן להבין שאין פרטנר אחד, רציני מגובש ויציב שאיתו ניתן להדבר ולעשות עסקים - מצב שהוא די מייאש ומדאיג.
י. יחד עם זאת, אסור להכחיש, שההחלטה של שרון על ההינתקות - נתנה רוח גבית לטרור והפיחה רוח במפרשים ומוטיבציה בארגונים להמשך ביצוע פיגועים ומעשי טרור ומלחמת גרילה - כתמריץ לביצוע ההינתקות. ואף על פי כן - ולמרות הכל צריך להמשיך בנחישות ובלכידות להלחם בטרור בתוך ומחוץ לגבולות, מבלי להסס והטלת ספק במניעים של צה"ל מפקדיהם ושולחיהם.
אסור לשכוח, גם ברגעים קשים, מביכים וכואבים שחיילים שנלחמים ונופלים על משמרתם - מבצעים הוראות של מדינה דמוקרטית, צבא עממי ומפקדים ופוליטיקאים שנבחרו לתפקידם על-ידי בחירות חופשיות ברוב מכריע. לכן, כל הטוענים על "מוות בחינם" על "מוות לשווא" - אלה דברי כפירה ומינות שרק השכול והסבל, יכולים להתקבל כנימוק. ושאלתי התמימה לאלה, שחושבים שהבנים נופלים לחינם בשטחים זרים - מה יקרה למחרת היציאה מעזה, כאשר צה"ל יכנס שנית להלחם בטרור ויהיו נפגעים, מה נגיד אז ומה נשאל.
גם אם יש וויכוחים לגיטימיים בין התנועות והזרמים בישראל - הרי שחיילי צה"ל הפועלים מכוח צווים ופקודות של ממשלה חוקית ודמוקרטית, לא נופלים לשווא ועלינו לזכור שממשלות מתחלפות אך צה"ל תמיד נשמע וישמע לממשלה חוקית. אז רבותי פוליטיקאים, אנשי ציבור, אנשי צבא במילואים ופרשנים למיניהם - הזהרו בביטויים ובקלישאות מרות.
ולאלה הטוענים - שקללת לבנון רודפת אותנו לעזה - יש לומר: לבנון אינה עזה, למרות שיש קווי דמיון רבים. אם מלבנון ניתן היה להתנתק פיזית ומדינית בשל גבול בינלאומי קבוע ומוכר מאז שנים לא כך ברצועת עזה, בשל סיבות רבות שהן נושא למאמר נפרד. אבל כנראה, שמומנטום תקשורתי קשה להפסיק ולכן עוד נשמע רבות על הקשר בין לבנון לעזה.
יחד עם זאת, נקווה שצה"ל יסיק מסקנות אופרטיביות ומהר, כדי שפרשת שני הנגמ"שים יום אחרי יום לא תחזור על עצמה, הן מבחינת דילול החיילים המלווים חומרי נפץ והן במציאת פתרונות יצירתיים.
יש לחפש דרכים חדשות לשינוע חומרי נפץ, אם על-ידי נגררים מוגנים, הטסה אווירית או דרכים אחרות בטוחות יותר.
בכל מקרה - עלינו להצדיע בהכנעה ללוחמים.
____________
- הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.