בית המשפט, שאינו מצוי בנושאי הנדסה ובנייה, נוהג למנות מומחה מטעמו כדי שזה יאיר את עיניו בסוגיות מובהקות של מומחיות. אל לו לבית המשפט לקבל את דעתו של המומחה שמינה ללא בדיקת חוות דעתו וביקורת עליה, ובמיוחד כאשר מדובר בפרשנות משפטית גרידא בה נוקט מומחה בית המשפט, פרשנות של חוקים ותקנות. בפרשנות המשפטית צריך שיהיה לבית המשפט יתרון על המומחה, כי מומחה הנדסי - אם אינו משפטן בהשכלתו [וכך הם הרוב המכריע של המומחים בתכנון ובנייה] - עלול לטעות ולהטעות, בין במזיד, בין בשגגה.
אל לו לבית המשפט ללכת שבי אחרי המומחה שמינה.
בתביעת דיירים [15 משפחות מעפולה - אוחנה ואחרים] נגד שיכון ופיתוח בע"מ, בבית המשפט המחוזי בחיפה, ניתן פסק דין ביום א' תמוז תשס"ד (20 ליוני 2004) כעבור עשר שנים ממועד הגשת התביעה, על-ידי השופטת ש' וסרקרוג. הסכום הכולל בו זכו התובעים עומד על כ-400,000 ש"ח, גבוה לאין ערוך על סכומי הליקויים כפי שנקבעו על-ידי מומחה בית המשפט המהנדס ר' גיל, אך נמוך ממה שנקבע על-ידי המהנדס שמונה על-ידי התובעים א' קרמר. אלא שלא סכום הפיצויים מעניין כאן, כי אם התייחסות בית המשפט לקביעותיו של המומחה, ואישורן ללא בדיקה ראויה.
להלן דיון בנושא אוורור חדרי שירות בדירות התובעים, תביעה שנדחתה על-ידי בית המשפט מתוך פרשנות שגויה ותמוהה ביותר:
אין עוררין, על דעת כל המומחים, כי עובדתית - חדרי השירות בדירות בתובעים היו עם חלונות הפונים אל מרפסת מקורה, אלא שגיל טען כי האוויר שבמרפסת זו הוא בבחינת אוויר חוץ, ואילו קרמר טען כי האוויר שבמרפסת זו הוא בבחינת אוויר פנים ולכן האוורור בלתי תקין ומנוגד לתקנות בנות תוקף במועד הרלוונטי.
יובהר כי עד נובמבר 1998, היה נוסח התקנה בדבר האוורור של חדרי שירות כדלקמן:
"לא יפחת שטחם הכולל של החלונות בחדר שירות מ-10% משטח רצפת החדר או 0.3 מ"ר הכול לפי הגדול".
הוראה זו יש להבין ביחד עם הגדרת חלון בתקנה 2.01 כפתח אל אוויר חוץ, המשמש לתאורה ולאוורור.
מנובמבר 1998 נוסף תנאי הממעיט בדרישות, כלהלן:
"חדר שירות למעט חדר ארונות יאוורר באחר האמצעים האלה: חלון הנפתח לאוויר החוץ, או למרפסת הסגורה באמצעות תריס בלבד".
לאמור, נוספה חלופה לאוורור אל אוויר חוץ, והיא אוורור אל מרפסת מקורה וסגורה בתריס.
ברור לחלוטין מנוסח הדברים כי ממועד זה, נובמבר 1998, ההקלה באה לידי ביטוי בכך שמותר לאוורר את חדר השירות לא רק באמצעות חלון הפונה לאוויר חוץ, אלא גם באמצעות חלון הפונה אל אוויר פנים של מרפסת מקורה וסגורה, ובלבד שסגירותה לא יהיה על-ידי חלון, אלא רק על-ידי תריס.
לא כאן המקום לברר מדוע החליט מחוקק המשנה להקל בדרישות האוורור, אך הדברים ברורים דיים, ועוד, באה ההגדרה שבסעיף 2.01 בתקנות בדבר הגדרת חלון, ומחזקת ומבהירה כי אוויר חוץ הוא אוויר שנמצא ב"שמיים, רחוב או חצר", ובאה הפסיקה דאז וקובעת מפורשות חזור וקבוע כי אוויר הכלוא על-ידי קירות + גג + תריס אינו בבחינת אוויר חוץ [לדוגמא - ע"א 90/ 25-38 אברהם אלברט ואח' נגד שיכון ופיתוח, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: י' מרגלית, מ' סלוצקי, ח' אריאל]. ובכל זאת, בית המשפט פסק במפתיע כך:
"...עוד הבהיר המומחה [מומחה בית המשפט ר' גיל; הערת הכותב אב"ע] כי העדכון לתקנות, במספר 2.40 לתוספת השנייה לתקנות היתר לבנייה, לא הביאו להקלה חדשה, אלא הסבירו את מהותה של התקנה הקיימת וממילא על פי הסבר זה אין צורך, בנסיבות שפורטו, באוורור נוסף של וונטה".
הפרשנות של גיל היא, כי מלכתחילה אוויר חוץ הוא גם זה המצוי בתוך המרפסת הסגורה בתריס, ופרשנות זו אומצה כזה ראה וקדש על-ידי בית המשפט, אלא שהיא אינה נכונה בעליל, לאור הפסיקה הנ"ל, ולאור ניסוח המשפט: "...לאוויר חוץ או למרפסת הסגורה באמצעות תריס בלבד". שכן לו היתה פרשנות זו נכונה, לא היה נעשה שימוש במילת התנאי "או".
עוד ייאמר, כי ניכר מנוסח הדברים כי בית המשפט אימץ את גרסתו השגויה והבלתי הגיונית של המומחה ללא בדיקה ראויה, מהטעם שכלל אין בנמצא "תקנות היתר לבנייה" וממילא אין שם שום תוספת שנייה. יש "תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות" תש"ל-1970", ושם אכן מדובר בתוספת השנייה... לא קיצור נעשה כאן, אלא ניסוח מנותק ושגוי, והעיקר, כאמור, החלטה שיפוטית הלוקה באי הבנת הנקרא.
______________________
ד"ר אינג' אברהם בן-עזרא הוא מהנדס בניין, בעל תואר שלישי בהנדסה אזרחית, חבר באגודת המהנדסים האזרחיים ASCE (ארה"ב) בדרגת Fellow, ומחברם של עשרות ספרים בתחום התכנון והבנייה - ספרי הדרכה וספרות מקצועית.