לא צריך להיות נביא בעירו ולא משפטן בינלאומי דגול, כדי לדעת מה יהיה תוכנו וחלקו האופרטיבי של פסק הדין שיינתן ביום ו' על-ידי בית הדין הבינלאומי בהאג.
אם לתמצת בקצרה ובלשון פשוטה ועממית, חבר השופטים יכתבו ליסרטציה מלומדת וארוכה, תוך ציטוטים מהאמנות הבינלאומיות ומפסקי דין בעבר שנתנו על-ידי טריבונלים בינלאומיים בסכסוכים שבין מדינות - כאשר השורה התחתונה תהיה, ישראל וממשלת ישראל, הפרו בצורה בוטה את המשפט הבינלאומי על-ידי בניית חומה שבחלקיה החורגים מגבולותיה המוסכמים, דהיינו גבולות 67' - פלשו והחרימו אדמות של אזרחים פלשתינים, תוך גרימת סבל, אי נוחות ושיבוש חייהם האזרחיים, דבר שהוא פסול ונוגד את האינטרס הבינלאומי.
הטענות של ישראל, בדבר זכותה להתגונן ולקיים חיים בטוחים ונורמליים, יקבלו התייחסות קטנה יחסית ויתכן שיאמר בהחלטה כי זכותה להגן ולשמור על אזרחיה ובטחונה - אך לא על חשבון הפלשתינים אלא על חשבונה ובמסגרת גבולותיה.
להזכיר, כי שר החוץ הירדני ויתר הטוענים בפני בית הדין, כולל הנציגות הפלשתינית, הכריזו כי אם החומה/גדר היתה לאורך גבולות 67' - הדיון לא היה מתקיים כלל. כלומר: מה שנשאר לדיון, זאת החריגה מעבר לגבולות 67' - וכאן ישראל לא נראה לי שהצליחה ולא יכלה להצליח, באווירה האנטי ישראלית באו"ם, באירופה ובקרב המדינות המרכיבות את רוב העצרת הכללית של האו"ם, לשכנע. טענות ישראל בדבר חוסר סמכות לדון בסוגייה ודבר נימוקים פוליטיים לא נתקבלו באהדה כצפוי, למרות הבסיס המשפטי המשכנע.
אמנם, נוצר מעין בלוק קטן ויציב של מספר מדינות וכאשר המובילה היא ארה"ב לקבל כתף אוהדת באו"ם, לרבות הטלת וטו להעברת הנושא לדיון במועצת הביטחון. גוף שהוא בעל יכולת ביצוע וסמכויות להבדיל מהעצרת הכללית - בה יש בלוק חוסם נגד ישראל אוטומטי כמעט בכל נושא שיעלה לדיון.
ובכן, למצב המשפטי שנוצר יש לתת מספר הבהרות. העצרת הכללית של האו"ם, העבירה את הנושא לבית הדין הבינלאומי - לקבל חוות דעת ולא פסק דין וההבדל ביניהם חשוב.
חוות הדעת תועבר לאו"ם ומשם למועצת הביטחון, לביצוע והטלת סנקציות על ישראל, כולל הוראה להריסת הקטעים שחורגים מגבולות 67' - אלא אם ארה"ב ואולי גם אנגליה או רוסיה - יטרפדו את המהלך בשל אינטרסים פנימיים שלהם, ולא מאהבת ישראל.
ארה"ב, בשל בעיותיה בעירק כולל המלחמה והשהות שם וכך גם אנגליה. רוסיה - בשל בעיותיה ומלחמתה בצ'צ'ניה - כך שישראל אולי תצא נשכרת בשל טעמים ונימוקים לא לה - אך התוצאה היא שקובעת.
בג"צ עוטף ירושלים - שפסל חלקים גדולים של הגדר סביב ירושלים בשל אותם נימוקים שיופיעו בהחלטה של האג - עשה שירות טוב ומועיל לישראל ולתדמיתה, משפטה ויחסי החוץ שלה בעולם וגם בישראל פנימה.
תוואי הגדר, שהיה כולא בתוכו אוכלוסיה אזרחית של 25-30 אלף אזרחים, בגדרות בטון, תוך שיבוש חייהם, עבודתם, אדמתם, הוא בלתי נסבל ובלתי מתקבל על הדעת מבחינת המבחנים של כללי הצדק הטבעי, ושל כללי האמנות הבינלאומיות ומשפט העמים.
גם לישראל, לחברה, לדמוגרפיה, לשלטון החוק, הדבר היה מזיק ולא מועיל. יש להצטער שמערכת הביטחון, על כל שלוחותיה כולל המערך המשפטי שלה, לא צפתה או שלא נתנו לה משקל נאות בשיקולים לתוואי הגדר - שנבנה במיליונים מיותרים, בזבז זמן יקר ועכשיו חוזרים אחורה שנה או שנתיים.
יחד עם זאת, בג"צ עוטף ירושלים הוא בעל חשיבות משפטית ביטחונית עליונה. בג"צ קבע מפורשות, שלישראל יש זכות וחובה להגן על אזרחיה וביטחונה לא רק על-ידי בניית חומת מגן או גדר ביטחון, אלא גם לחרוג מגבולות 67' - אם הדבר הכרחי, חיוני ולא פוגע מעבר ל"מידתיות" בפלשתינים.
עקרונות אלה מבוססים על המשפט הבינלאומי ובעיקר על הזכות להגנה עצמית, נוכח מעשי טרור מתמשכים כניסת מחבלים ומתאבדים ברכב וברגל, לרבות סיכולים ממוקדים, וכניסה צבאית לשטחים מהם מתבצע הטרור.
בג"צ, בנקודה זו, ביסס את מעמדה של ישראל כמדינת חוק בקריטריונים בינלאומיים.
____________________
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי.
היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות, ופרשן משפטי בהווה.