לקראת הבחירות לכנסת, בשנת 1959, טבעה מפא"י (ואולי היה זה אפילו שמעון פרס הצעיר) - מפלגת השלטון הכל יכולה דאז - את סיסמת הבחירות הידועה: "הגידו כן לזקן!". ראש הממשלה דוד בן-גוריון היה בשיא כוחו, ודי היה בפנייה לציבור להגיד לו כן, תוך דחיקת אישים ונושאים אחרים לקרן זווית, כדי להביא למפלגתו ניצחון סוחף, 47 ח"כים.
ארבעים וחמש שנים חלפו מאז. מפא"י ההיסטורית פשטה צורה ולבשה צורה, והיום זקנתה המתפוררת מביישת את צעירותה. אבל, מדינת ישראל 2004 ממשיכה להיות מובלת על-ידי 2 מפא"יניקים ותיקים, זקנים יותר מבן-גוריון 1959, שלמענו הוטבעה אותה סיסמא.
לשניהם עבר מפואר בכל תחומי החיים של מדינת ישראל, ובמיוחד בתחום הביטחון. אולם, לחובת שניהם גם כשלונות צורבים המעיבים על הישגי העבר: "שלום" אוסלו של פרס הוביל באופן צפוי מראש למלחמת אוסלו, ו"תוכנית" ההינתקות של שרון צפוייה להתגלות כפיגוע התאבדות חמור אף יותר.
למרות זאת, אותו זוג מוזר של מפא"יניקים ותיקים לא רק שאינם מסיקים את המסקנות המתבקשות ממדיניותם בעשור השמיני-תשיעי לחייהם ואינם מפנים את הזירה הפוליטית, אלא שהם אף מתכננים את חייהם המשותפים לשנים הבאות, תוך התעלמות מצורכי המדינה ומן המסגרת הדמוקרטית המקובלת. למעשה הם מנסים להקים ממשלת שעטנז: ממשלת השמאל בראשות שרון.
רק לפני כשנה וחצי נחל הליכוד את הגדול בניצחונותיו, ניצחון שיש לזוקפו לזכותו של אריאל שרון ולחובתו של אהוד ברק, כאשר הציבור הביע באופן חד-משמעי את דעתו נגד מדיניותם הכושלת של רבין-פרס-ברק והאסון שהיא הביאה. שרון, שהקים את הליכוד, והובילו לניצחון הגדול, בחר - מטעמים שאיש אינו מסוגל להסבירם, גם לא הוא עצמו (!) - לשחוק במו ידיו את כוחה של מפלגתו, עד כדי כך שהיום הוא מתחנן בפני פרס ו"העבודה" לחבור אליו כדי לסייע בידיו להתגבר על מפלגתו שלו.
הוא מתעלם ממצע מפלגתו, מהמשאל בקרב מתפקדיה, ומניסיונו הביטחוני רב-השנים, וסוטה לדרך העומדת בניגוד לכל הגיון צבאי, מדיני, כלכלי או מוסרי. 100 שנים אחרי מותו של חוזה מדינת היהודים, ראש ממשלתה פועל באופן המסכן את קיומה.
רק לפני כשנה וחצי נחלה מפלגת העבודה את הקשה בתבוסותיה, ונשלחה על-ידי הבוחר הישראלי לשיקום ממושך באופוזיציה. אבל, שריה וח"כיה, ושמעון פרס בראשם, מתעלמים מדין הבוחר, שוכחים כי אינם מפלגת שלטון, אבל נענים לחיזוריו של שרון להציל אותו ואת מדיניותו הבלתי-מוסרית והבלתי-מעשית מידי שריו וח"כיו. יש הגורסים כי שר החוץ פרס יהיה המנהרה דרכה מתכנן שרון לזחול למוקטעה ולנהל מתן ומתן תחת אש עם המנצח הנוכחי במלחמת אוסלו.
הזחילה ההדדית של זקני העבר, זה לעומת זה, אינה מביישת רק את עברם. היא שמה ללעג את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות האחרונות לכנסת; היא שמה לקלס את רצונם של מתפקדי הליכוד; היא מטשטשת את ההבדלים הדרושים בין ממשלה לאופוזיציה כדי לקיים משטר דמוקרטי תקין. התוצאה: סכנה לדמוקרטיה הישראלית, והחרפה של המציאות הקשה ממילא, של מלחמת התשה מתמשכת מבלי שישראל מנסה להכריעה, ושל אובדן מערכות האיזונים והבלמים בין הרשויות השונות, כאשר הרשות השופטת גוברת על זו המחוקקת וזו המבצעת, והופכת לממשלת-על.
במציאות שנוצרה, כאשר 2 המפא"יניקים הוותיקים, גוררים את המדינה לכיוונים בלתי מובנים ובלתי רצויים, יש לבלום אותם ולהעדיף בחירות חדשות לכנסת. במציאות זו יש לומר: הגידו לא לזקנים.
_______________________________________________
הכותב הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי