שם הקוד הצבאי שנקבע עם פרוץ מלחמת אוסלו, המלחמה שנולדה כתוצאה צפויה מראש של ההסכם בשם זה, היה "גיאות ושפל". הפעילות הצבאית במסגרת מלחמה זו קיבלה מפנה משמעותי במבצע "חומת מגן", שאף הוא, כמו מלחמת אוסלו, נכפה על מדינת ישראל על-ידי רשות הטרור הפלשתינית וארגוני הטרור האחרים המתואמים איתה. צחוק הגורל הוא שמי שהביא עלינו מלחמה נוראה זו קורא לעצמו, ואף נקרא כך בתקשורת "הממלכתית", בשם המתנשא "מחנה השלום", ואילו מי שהתריע והזהיר מפני המלחמה הבלתי-נמנעת מוגדר כ"קיצוני", על-ידי אותה תקשורת המגויסת למען אוסלו/הגדר/ההינתקות.
כל מי שמסתכל על עקומת הפיגועים כפונקציה של הזמן מזהה מייד נקודת מפנה בתרשים: מבצע "חומת מגן" באפריל 2002. עד אז העקומה עלתה, ומאז היא בירידה. אין נקודת מפנה הקשורה בהשלמת קטע כזה או אחר של הגדר. מכאן שמלחמה באויב מסוגלת להביא תוצאות במישור הביטחוני, ובמקביל גם במישור המורלי והכלכלי.
לעומת זאת התחפרות בתוך בונקר משדרת חולשה, ורק דוחפת את האויב לדרכים אחרות, צפויות מראש, להרוג יהודים, על-ידי מעבר מעל הגדר (קסאמים), מתחתיה (מנהרות), דרך הים, ועוד. התשובה הישראלית, במישור המדיני, הצבאי, הכלכלי, המשפטי והפסיכולוגי להחלטות הבג"צ בירושלים ו"בית הדין" בהאג צריכה להיות הפסקת הזרמת כספים אדירים ל"פיל הלבן" ול"עגל הזהב" של גדר "הביטחון", ומעבר ממגננה למתקפה. כך גם יתפנו מיליארדי שקלים לצרכים האמיתיים של מדינת ישראל, המוזרמים היום לכיסיהם של קבלני הגדר ואולי גם לשותפיהם בתקשורת ובשלטון. קשר הון-תקשורת-שלטון כבר אמרנו?!
למרבה הצער, ממשלת ישראל בראשותו של "מר ביטחון" לא המשיכה את התנופה של "חומת מגן". במקום גיאות היא עברה לשפל, שפל חסר-תקדים, שהוגדר בצורה הממצה ביותר על-ידי נסראללה מנהיג החיזבאללה: קורי עכביש. ואמנם, המנטליות המשתקפת בגדר הפחדנית, כמו גם בתוכנית הבריחה - שם הקוד: "הינתקות" - מפני הטרור, משדרת לעולם כולו כי הטרור משתלם. הבריחה מהווה שמן על מדורת הטרור. ישראל בהנהגת שרון מתנתקת מן המלחמה העולמית בטרור, מרימה דגל לבן, ומתחפרת מאחורי גדר קורי העכביש.
תוכנית ההינתקות אינה ניתנת לביצוע. גם שרון אינו יכול. אבל נזקיה רבים גם מבלי שהיא תתבצע. אחת התוצאות הצפויות היא בריחת תושבים מהעיר שדרות, המופגזת על-ידי האויב הפלשתיני. עוד לפני שגוש קטיף יהיה נקי מיהודים - "יודנריין" - העיר שדרות תקרוס. האם זו מטרתם של מצדדי ההינתקות? גם אם אין זו מטרתם, זו עלולה להיות התוצאה של התגברות הטרור בעקבות תוכנית הבריחה.
במקביל להינתקות מן המלחמה בטרור מתנתקת ישראל גם מייעודה העיקרי, שבלעדיו אין הצדקה לקיומה של מדינת ישראל: ריכוז עם ישראל בארץ ישראל. טרנספר של יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים מהווה שמן על מדורת האנטישמיות ותמריץ שלילי לעלייה ארצה. מדוע שיהודי השוקל עליה ארצה, ובמיוחד כזה שרואה כיצד האנטישמיות גוברת (ע"ע צרפת), יעלה ל"ארצו", אם ארצו המיועדת מגרשת יהודים מבתיהם. לא יעזרו לצמד שרון-פרס הטקסים המתוקשרים לקבלת פניהם של עולים. המסר היוצא מירושלים מעיד על התנתקות מן הציונות.
כדי לתת גיבוי פוליטי לשפל הנוראי נרקמת בימים אלה הברית הבלתי קדושה שסופה להקים ממשלת שפל, או ממשלת שפ"ל: שרון-פרס-לפיד. ולשפ"ל הזה מנסים לקרוא "אחדות". הרי כל מטרתה של ממשלה זו היא התנתקות ופלגנות, כולל התנתקות ממצע הליכוד, מבוחריו ומשותפיו. ובעניין "הרוב" שכביכול תומך בהינתקות, רוב שלהיווצרותו תרמה תקשורת מגויסת שלפתע נושאת את שרון על כתפיה, כדאי להיזכר בדברי אחד העם: "אין שקר ואין איוולת אשר לא תוכל לבוא עליו ההסכמה הכללית". כך לגבי "שלום" אוסלו, כך לגבי גדר "הביטחון", וכך גם לגבי ההינתקות ההזויה.
שרון הולך בדרך רבין ומאפשר לפרס להובילו באף למלכודת מסוכנת. מי שאמון על תרגילים מסריחים, מי שהביא ארצה את צבא הכיבוש הפלשתיני, אינו יכול ואינו ראוי להיות שר החוץ או שר אחר של מדינת ישראל. במדינה מתוקנת היו אנשים כמותו מסתגרים בבתיהם וממתינים לזימון לוועדת חקירה ממלכתית. במדינת שרון אנשים כמותו, שנבעטו על-ידי הבוחרים, מכתיבים תנאים להצטרפותם לממשלת שפ"ל, ובראשם התנאי שמנהיג הליכוד ישמש קבלן הביצוע של אסון אוסלו ואף חמור מכך. בנסיבות אלה כדאי להזכיר לשרון את סופה של הצפרדע שנשאה את העקרב על גבה במימי השלולית.
גם שרון לא יוכל לבצע את פיגוע ההינתקות, אבל המעבר שלו מגיאות לשפ"ל מחייב את קיצור כהונתו ואת שיבתו לחוותו. על כך אמר שמואל הנביא למלך שאול שלא השתמש במנדט שקיבל כדי להכות באגג העמלקי/הערפאתי: "קרא ה' את ממלכות ישאל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך".
