ד"ר דן בן-דוד ("הארץ", 09.08.04) קובע ש"הדרך היחידה לשמור כאן אוכלוסייה ולמשוך לכאן יהודים היא על-ידי בניית מדינה בעלת רוב יהודי מוצק וחוסן פנימי המבוסס על שוויון זכויות, חובות והזדמנויות ברמה האישית, ויושרה ציבורית של המנהיגים". אי אפשר שלא להסכים עם קביעה זו. אבל, בן-דוד אינו מסתפק בכך. הוא משתמש בדבריו כדי לאשש את דעותיו הפוליטיות. הצצות במקומות שונים במאמרו.
האומנם אימוץ קביעתו ודרכו יסייע למשוך לכאן יהודים? האם יסייע הדבר לעיצוב מדינה "בעלת רוב יהודי מוצק וחוסן פנימי המבוסס על שוויון זכויות"? האם תהליכים מסוכנים כמו אוסלו של ביילין-פרס, או "ההינתקות" של שרון-פרס, יאפשרו להגיע למדינה יהודית ודמוקרטית? ראוי לבחון אם אלה הם באמת פני הדברים.
המסרים והתדמית שישראל משדרת בעשור האחרון הם של מדינה הבורחת מפני הטרור, מקבלת את תכתיביו ומתחפרת במעבה האדמה (לפי הביטוי האומלל של אהוד ברק ושלמה בן-עמי) או מאחורי גדר "ביטחון" (מבית מדרשם של חיים רמון ודן מרגלית), אשר סופה להישטף מערבה על-ידי הטרור שידלוק בעקבותיה, לנוכח גילויי החולשה ("הינתקות") שלה, עד שתחדל מלהיות מדינה. ישראל כזאת מאשרת את דברי נסראללה בנאום קורי העכביש שלו. האם ישראל כזאת - ההופכת ללא מדינה - יכולה למשוך לכאן יהודים?
מי שמוותר על הר הבית מוותר על ארץ ישראל. ירושלים, ובראש ובראשונה העיר העתיקה והר הבית, הם לב העם היהודי, ויהודה ושומרון הם שורשיו, ולא תל אביב והרצליה. בשנת ה-100 למותו של הרצל יש לזכור, כי הציונות קמה כדי לרכז את עם ישראל בארץ ישראל, לפני היות "הקו הירוק", "השטחים", "הכיבוש" וכו'. מדינת ישראל המוותרת על הר הבית ומכירה בו כחו"ל איננה מדינה ואיננה יהודית. האם היא יכולה למשוך לכאן יהודים? למען הגילוי הנאות: הח"מ הוא מתנחל חילוני מרמת אביב.
מי שמוכן לבצע טרנספר של יהודים מבתיהם בלב ארצם בגלל היותם יהודים הופך את ישראל למדינה שאינה דמוקרטית. כיצד היינו מגיבים אם, למשל, היתה ממשלת צרפת מחליטה שמחצית פריז, וכן המחוזות הצמודים לבירת צרפת, יהיו אסורים למגורי יהודים. גם ישראלים המתנכרים לכל ערך יהודי, ואשר מוכנים להסגיר את הר הבית לאויב בלי להרגיש אפילו שמדובר ב"וויתורים כואבים", היו מתקוממים כנגד האנטישמיות הצרפתית.
אבל, מה שאסור בצרפת, האם הוא מותר בישראל? והאם אין טרנספר של יהודים בארצם נותן הכשר לאנטישמיות ברחבי תבל? והאם אין טרנספר של יהודים בארצם מרתיע יהודים מלעלות לישראל (לתשומת ליבו של ראש הממשלה הקורא ליהודי צרפת לעלות בדחיפות ארצה עקב האנטישמיות שם)? האם ישראל 2004 - ההופכת ללא מדינה, לא יהודית ולא דמוקרטית - יכולה למשוך לכאן יהודים?
ביום השנה ה-60 למותו של ברל כצנלסון מעניין לעיין במאמרו ב"דבר", ערב תשעה באב, בדיוק לפני 70 שנה, תחת הכותרת "חורבן ותלישות". ברל, שלא היה דתי או ימני, מחה כנגד אחת מתנועות הנוער, ש"קבעה את יציאת חבריה למחנה הקיץ באותו לילה שבו מבכה ישראל את חורבנו, את שעבודו ואת מרי גלותו". הוא לא ייחס למדריכים כוונת זדון, או "ידיעה מה הם עושים".
ביקורתו התייחסה לכך ש"אי-ידיעה זו כשהיא לעצמה, היא המעוררת מחשבות נוגות על רמתם התרבותית ועל ערך פעולתם החינוכית של כמה ממדריכי הנוער. מה ערכה ומה פריה של תנועת שחרור שאין עמה שורשיות ויש עמה שכחה, אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זיכרון נקודת המוצא ומקצצת בנימיו, אשר דרכן יונקת התנועה את לשדה? כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת תקומה, לולא היה עם ישראל שומר בלבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן? לולא היה מייחד בזיכרונו ובהרגשתו ובהליכות חייו את יום החורבן מכל ימים? זהו כוחו של הסמל החיוני, המגובש והמפרה בקורות עם".
וברל המשיך: "הלא בימינו מרבים לדבר... על ערכם החינוכי של סמלים. מדוע, אפוא, לא תדע שום הסתדרות נוער לעטוף ביום זה את דגליה אבל?... האמנם תש כוחנו לחיות ולהחיות את סמלינו, להעמיק בתכנם, למלא אותם רוח הדור וצרכי הדור? האמנם אין אנו מסוגלים אלא להשתמש בסמלים שאולים בהקפה, בסמלים שאין עמם אלא העתקה וחיקוי, והעיקר, הסכמה מן החוץ? האומנם אין אנו מסוגלים אלא לחיים תלושים, לתרבות תלושה ולסמלים תלושים?"
בימים אלה מלאו בדיוק 60 שנה למותו של ברל כצנלסון. שאלותיו של ברל מלפני 70 שנה ראוי שתהיינה מופנות אל ראש הממשלה שרון, המוביל מדיניות שנויה במחלוקת של "חורבן ותלישות", המתנכרת לייעודה העיקרי של מדינת ישראל: ריכוז עם ישראל בארץ ישראל.
___________
הכותב הינו יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
