בג"צ מילוא עורר סערה זוטא, בקרב שדולת הנשים, חלק מהתנועות הפמיניסיות ובחלק מהפרשנים המשפטיים. כל המהומה, בשל ניסוחים שונים בחוק שירות ביטחון בין סעיף 36 - הדן בסרבנות גיוס מטעמי מצפון של גברים, לבין סעיף 39 לחוק הדן בסרבנות גיוס של נשים.
לפי סעיף 36 הוקמה ועדה, הדנה במתן פטור לגברים בין היתר מטעמים של סרבנות מצפון. לסוגיה זאת שייכת סרבנות מטעמים של פציפיזם. כלומר: התנגדות טוטאלית לאלימות, לשימוש בנשק ואפילו להחזקתו, דבר המונע מאדם כזה לשרת בצבא בכלל. נימוקים אלה - מקובלים בעולם כולו וזוכים להענות ולהד חיובי לגבי הטוענים אותם.
בארץ - בשל מצבה הביטחוני המיוחד, בשל היות המדינה מאז הקמתה בשנת 48' - במצב מלחמה כמעט רצופה, עם הפסקות קלות, ובשל חוק שירות חובה - המחייב שירות בצה"ל, פרט למקבלי פטורים למיניהם - על כולם לתרום את חלקם למדינה ולבטחונה באמצעות גיוס לצה"ל.
באותם המקרים הבודדים, שאכן הוועדה שוכנעה שמדובר בפציפיזם טהור ואמיתי, והיו מקרים כאלה, הוועדה העניקה להם פטור ורק במקרים בודדים, הדבר הגיע לתקשורת.
לגבי נשים המצב היה שונה, בשל ניסוח לא מוצלח של החוק, אשר בזמן חקיקתו, עוד בתקופת היות בן-גוריון ראש ממשלה - נתן פטור לנשים מטעמי מצפון או הווי דתי כנוסח סע' 39: "יוצא צבא, אישה, שהוכיחה כי טעמים שבמצפון או טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים ממנה לשרת בשירות בטחון, פטורה מחובת אותו שירות".
השופטת פרוקצ'יה שכתבה את פסק הדין, אומרת שם בין היתר: "נכונותו של החוק להכיר בתחומים צרים, בהתנגדות מטעמי מצפון, נובעת בראש ובראשונה מהיותו חופש המצפון ערך חוקתי, מוכר במשפט הישראלי" - אלא שהשופטת חוזרת להלכה שקבע בג"צ, במקרים דומים, בו היא מאשרת את אי ההכרה של בג"צ, בסרבנות סלקטיבית - ששונה מפציפיזם - ולכן אינה נכנסת להגדרה של סרבנות מצפונית.
בג"צ בדק את הסוגייה העקרונית ומטרת החוק לא רק בהיבט הצר הדווקני של הגדרת החוק לגבי נשים - אלא את מטרת חקיקתו אז והיום, את עקרונות הפרשנות הכוללת את תפיסת החוק, לא כהגדרה יבשה שחייבים לקיימה, אלא כמנסה לנסח את המטרה והשאיפה של המחוקק לתיאור מצב.
כמובן שסניגוריה של מילוא, כולל האבא שהוא מרצה לפילוסופיה ותומכיה בסרבנות גיוס על-רקע פוליטי אידיאולוגי - מנסים להאחז בסעיף החוק היבש - האומר: סרבנות מטעמי מצפון ותו - לא.
זוהי גישה, מוטעית צרת אופקים, רדודה מבחינה אינטלקטואלית וכמובן - לא נכונה מבחינת פרשנות משפטית.
כשבודקים את הרקע לחקיקה, את דברי הכנסת המלווים את החוק ואת מטרתו - מגיעים למסקנה כי "טעמי מצפון" מתחברים ושייכים לקטע השני והוא טעמים שבהווי משפחתי דתי - ולא טעם שעומד עצמאי בפני עצמו.
אפשר להבין את האבא - שהוא מרצה לפילוסופיה שהתראיין אצל ירון לונדון בערוץ 10 בטלוויזיה - וטען שמבחינתו על-פי החוק היבש - מספיק שיוכח שלבתו "יש מצפון" - כדי שתקבל את הפטור. כמובן שזה נימוק כל כך לא משכנע, לא הגיוני, שגם פילוסופית קשה מאוד להגן עליו - אלא אם אתה אבא. ומה לגבי הנשים המשרתות בצה"ל, האם להן אין מצפון?
יש לציין, שהמראיין מר לונדון, מאוד התרשם והתרגש מהנימוקים של האב, עד שכמעט נפל על צווארו מרוב תמיכה - במיוחד כאשר האבא הפילוסוף - טען שבג"צ לקח את החוק לידיו - ונתן החלטה שגויה.
כדי להרגיע את האב, לונדון ויתר תומכי הסרבנות הפוליטית אידיאולוגית - רצוני להדגיש שזה בדיוק תפקידו של בג"צ - לקחת את החוק בידיים ולתת לו את הפרשנות המתבקשת - כפי שמחייב החוק והצדק את בית המשפט הגבוה במדינה.
אם תתקבל עמדת הסרבנים הסלקטיביים שמוכנים לשרת בצה"ל, רק בתנאי שייסוגו לגבול 67' - אנו עלולים להיתקל בסרבנות של המתנחלים - שמסרבים לחזור או לשרת בגבולות 67'. אנו ניתקל בסרבנים שמסרבים לשרת ברמת הגולן, במשולש או להכנס למקומות שהיו שייכים לערבים שעזבו וברחו מהארץ בזמן המלחמה.
ואם להזכיר נשכחות והיסטוריה, חלק גדול מהמתנגדים שצה"ל נמצא בשטחים או מחזיק באדמות פלשתינים גרים במקומות שפינו, התרוקנו מתושביהם המקוריים כמו יפו העתיקה, שייח' מוניס, עין הוד עיר האמנים וכו'.
לכן על הסרבנים הסלקטיביים לקחת בחשבון גם סרבנים מהצד האחר של המפה - דבר שיכול להביא להרס של צה"ל, להרס של ממשל דמוקרטי ותוהו ובוהו - חברתי פוליטי.
טוב עשה בג"צ, שעשה סדר בנושא ונתן את הפרשנות הלגיטימית העליונה בסוגיית "הסרבנות הסלקטיבית" וההתנערות ממנה - תוך יצירת שוויון בטעמי המצפון בין גבר ואשה.
__________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.