דווקא ביום בו נפטר משה שמיר ממציא לנו "העיתון לאנשים חושבים" הצצה מאלפת אל תהומות הבורות והצביעות אליהן יכולה להתדרדר עיתונות מגוייסת. כך כותב יואל מרקוס, הכהן הגדול של פיוס הטרור מאז אוסלו ועד היום (יום ב', 23.8.04):
"ועידת הליכוד היא ניסיון עגום להקים לתחייה את הגופים הבולשביקים מימים עברו, כשהמפלגה-הפוליטביורו, המזכירות או לשכת המפלגה-מכתיבות לראש הממשלה שנבחר בבחירות כלליות את סדר היום המפלגתי הצר".
אני זוכר דווקא פוליטביורו אחר-כזה, שסטאלין מינה את חבריו והכתיב להם. ועוד אני זוכר מה קרה לאלה מביניהם שלא כתבו מספיק מהר או מספיק ברור: הם זכו לביקור לילי של ה-נ.ק.ו.ד שנגמר (במקרה הטוב) בכרטיס לכיוון אחד לסיביר. כנראה שגם שמיר הכיר את הסטאלין והפוליטביורו האלה כשפרש בגינם מ"השומר הצעיר", למגינת לבם של חבריו מהפלמ"ח. חלקם נידה אותו עד יום מותו על אותה "בגידה בקולקטיביזם הרעיוני" שגם הלכה והחמירה, שומו שמיים, עד כדי הצטרפות ל"תנועה למען ארץ ישראל השלמה" וייסוד "התחייה".
אפשר להבין שבמים האלה היו מרקוס ושרון-ג'וניור רוצים להשקות את מרכז הליכוד השבוע: הם שאובים מאותה באר תרעלה - "הדמוקרטיה הטוטאליטארית" - ממנה משקים אותנו הוא ושכמותו מאז אוסלו ועד היום. המדהים מכל הוא ה"בורג המשולש" האינטלקטואלי שהוא מסמיך לסאלטה העובדתית הזו: "הניסיונות לטרפד את יוזמתו של ראש הממשלה ע"י ועידת הליכוד הם אקט לא דמוקרטי, לא מוסרי ולדעתי גם לא חוקתי בעליל". למה, מר-דמוקרטיה? מי שלח את שרון להיות מועמדו לראשות הממשלה - "הארץ" או מרכז הליכוד? ומדוע אסור לשולח להביע את דעתו על מעשי שלוחו מכוח אותה חוקה שיצרה את השליחות הזו? ונניח שראש ממשלה מטעם "העבודה" או "יחד" היה מציע פתאום סיפוח שטחים ו/או טרנספר (של ערבים, כמובן: יהודים הרי מותר "לנתק"!) ומרכז מפלגתו היה מתקומם נגד ההצעה - גם אז היו "האנשים החושבים" חושבים שההתקוממות הזו היא אקט לא דמוקרטי?
"שלוש ההתערבויות של הוועידה לכפות על שרון מדיניות הפוכה מזאת שבזכותה בחר בו רוב העם הן אקט דורסני של סדרי ממשל תקינים ומסדרון לאנרכיה", ממשיך האיש להגג מעל דפי אותו עיתון ששפך אש וגופרית על התנהלותו "הלא דמוקרטית" של הליכוד בפרשות גאסטון מלכה, "ביתן 32", גיוס המתפקדים ע"י שרון-ג'וניור לפני הבחירות לכנסת האחרונה ואופן בחירת מועמדי הליכוד לה. אז, כשהעיתון התגייס פוליטית לנגח את הליכוד, הייתה הדמוקרטיה הפנימית בליכוד בבת עינם של הכותב ושל שאר שותפיו לשופר גהות הדמוקרטיה. דווקא היום, כאשר הדמוקרטיה הזו פועלת ממניעים אידאולוגיים, וכנגד האינטרסים המפלגתיים והאישיים של ח"כי הליכוד ושל שריו היא פתאום "מסדרון לאנרכיה"? ואנחנו חשבנו לתומנו ש"בוסיזם" נוסח ביתן 32 ואלימות נוסח החבר גאסטון הם-הם המסדרון לאנרכיה, וכי לליכוד מגיעות סוף-סוף מחמאות על התקינות בה התנהל מרכזו השבוע.
זיכרונם הקצר של קוראיו הוא מפלטו של כל תועמלן מחופש לעיתונאי, ואפשר לצפות שישתמש בו בבואו לשרת סדר יום פוליטי עכשווי: הרי ממילא קוראיו לא יזכרו (ולחלקם אכן סיבות טובות לרצות לשכוח) עובדות מתקופת סטאלין. בציפייתו שנשכח עובדות מלפני שנתיים הוא בז לנו: "מדיניות הפוכה"? עד היום ידענו שרוב העם בחר בשרון משום ש:
א. נמאס לו לחכות שערפאת ידביר את הטרור "בלי בג"צ ובלי בצלם" בשליחותם של פרס וברק.
ב. כששרון דיבר על "ויתורים כואבים" הוא התכוון למה שיקרה אחרי שיודבר הטרור, אחרי שיושג בטחון מלא ולכשידובר על שלום אמת.
ואולי "תכנית ההינתקות" היא-היא "מדיניות הפוכה" לזו שבזכותה בחר בו רוב העם, שהרי אפילו ה"פראבדה" של שוקן לא טוען שהתנאים הללו מתקיימים היום?
כתיבה כזו, למרות שהיא מוציאה למושג "אורווליאניזם" שם רע, מעוררת רגשות מעורבים: מחד, יכולנו אולי להירגע כשהרמה האינטלקטואלית של יריבינו הפוליטיים היא כפי שהיא. מאידך, בימי שישי אנחנו פוגשים על ויסקי ופיצוחים משכילים-לכאורה הבולעים על בסיס יומי "סחורה" כזו על כרעיה וקרביה, מצטטים אותה כ"דברי אלוהים חיים" ומשתמשים בה כמצפן להתנהגותם בקלפי.
ב"כה אמר השטן" של אלתרמן מגיע השטן למסקנה כי יוכל להצליח במקום שנכשל היטלר רק אם יקהה את מוחנו עד כי נשכח את צדקתנו, ולכן ביום בו נפטר משה שמיר שומה על כולנו לחרוט במוחנו בעט ברזל את דרכו מ"השומר הצעיר" עד "התחיה".
היא תזכיר לנו שהשטן מרקד בינינו זה דורותיים, בכך שרוממות הדמוקרטיה בפי "מחנה השלום" - רק כל עוד זו מסכימה להיות טוטאליטארית בשרותו. צוואתו של שמיר לנו היא האופן שבו חי את חייו, וזה תוכנה: קו ישר של הקהיית-מוח בשרות השטן עובר מהסגידה ל"שמש העמים" דרך אוסלו וקמפ-דייויד ועד לרעיון העיוועים מבית מדרשה של אותה ברית לא-קדושה בין משפחות שרון ושוקן-ה"התנתקות".