ביום 13 לספטמבר 2004 מלאו אחת-עשרה שנים להסכם אוסלו, הסכם אשר הוגיו בצד הישראלי האמינו שהנה הנה הגיעו ימות המשיח ומתגשמת נבואת הנביא ישעיהו: הטנקים יהפכו למחרשות, החניתות למזמרות, וגר זאב עם כבש ובא שלום לעולם.
בתום מלחמת ששת הימים מצא עצמו צה"ל על גדות תעלת סואץ ובמפרץ שארם השייח', במזרח על גדות הירדן ורמת הגולן המאיימת. ומעל הכל שחרור הסמל המובהק של העם היהודי, שחרור הכותל המערבי מידי הנוכרים.
כולנו האמנו באופוריה של אותם ימים, שהנה עם שליטה כה נרחבת וניצחון כה מוחץ, אין ברירה אלה שפירות ניצחון זה יביאו את השלום הנכסף כפי שמקובל בכל מקום בעולם עוד משחר ההיסטוריה.
את סיני כבשנו מידי המצרים, את אזור יהודה ושומרון שחררנו מידי צבא ירדן ואת רמת הגולן נטלנו מידי הסורים. כלומר מידי עמים ברי הכרה.
במהלך עשרים-ושש שנים בין מלחמת ששת הימים להסכם אוסלו, הכרנו בעם חדש שלא נגדו לחמנו ולא ממנו כבשנו. יצרנו בעיה לא לנו, שכן אם כבשנו והאזור הינו תחת כיבוש, כי אז יש לבא בדברים עם העם הנכבש. כיום, לאור הסכמי אוסלו, הפכנו את אותה ברכה שיש בניצחון הצבאי לקללה.
לכל בר-אורין ולכל הדיוט ברור, שהסכם אוסלו מוביל להקמת מדינה פלשתינית על כל שטחי יהודה ושומרון וחבל עזה. קטנה הבנתי כיצד מדינה כזו יכולה להתקיים כיחידה כלכלית וכיחידה מדינית. מישהו מכיר מקרה דומה בעולם בו למדינה אין רצף טריטוריאלי? איך בדיוק יהיה הקשר הפיסי בין עזה לרמאללה?
במצב מוזר זה אליו נקלענו, ולצערי אנו צועדים לקראת אסון נורא מבחינת מדינת ישראל וקיומה, שכן לעניות דעתי, הנני קובע קטגורית: אין מקום לשתי מדינות בין הירדן לים. ואנא, סילחו לי שאיני יכול לפרט את נימוקי, שכן קצרה כאן היריעה. אך לא צריך להיות בעל חשיבה מעמיקה כדי להגיע למסקנה זו.
במצב מוזר זה, מן הראוי לשקול לחזור לשולחן הדיונים, לשבת מול הירדנים, המצרים והסורים לקביעת השלום הנכסף. שכן הסכם איתם יחסוך לעם ישראל את קללת הקמת המדינה הפלשתינית שאינה ברת-קיום. ואם רוצים בכל זאת מדינה פלשתינית, הנה היא: תהיה מיוסדת על שתי גדות הירדן - זו לא שלנו וגם זו לא תהיה שלנו, וכך אולי אולי יהיה שלום בארץ. כל דרך אחרת היא אסון והרס לנו ולבנינו ובראשי תיבות אוסל"ו