מה יש בו, בשר צחי הנגבי, שמעורר בפוליטיקאים ובמשפטנים כולל שופטי בית המשפט העליון, את הצורך לטפל בנושאים הקשורים אליו - בדרך לא שגרתית וייחודית.
כאשר מינה ראש הממשלה, אריק שרון, את צחי הנגבי כשר לביטחון פנים, עתרו נגד המינוי לבג"צ בטענה, כי אחרי פרשת תיק "דרך צלחה" שאגב נסגר ע"י היועץ המשפטי לממשלה, ינסה הנגבי להתנקם בקציני משטרה שהיו מעורבים בחקירתו - ימנע את קידומם או ימליץ על קידומם של אחרים הנחשבים כמקורביו. בהרכב הראשון ישבו שלושה שופטים: מישאל חשין, דורית ביניש ואליעזר ריבלין. במהלך הדיון התברר שאין אחידות דעים לדעת ביניש חשין - לא לאפשר את המינוי לשר ביטחון פנים. כדי למנוע ביקורת ציבורית ומשפטית ולהימנע מבקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב יותר, החליט ההרכב ביוזמתו להעביר את הדיון להרכב מורחב של 7 שופטים.
ההרכב המורחב החליט ברוב דעות של 5 נגד 2 לאשר את מינוי של צחי הנגבי כשר לביטחון פנים, כאשר שני שופטי המיעוט היו ביניש וחשין מההרכב המקורי. החלטת בג"צ קבעה סטנדרט מנהלי ומשפטי שאין מקום להתערב בשיקולים פוליטיים ופרלמנטריים, כאשר אין מניעה משפטית אתית לפסילת המינוי - אם בשל הרשעה קודמת או התנהגות פסולה אתית - ובעיקר למנוע התערבות שלא במקומה שעלולה לפגוע בעיקרון הפרדת הרשויות. בג"צ מינוי הנגבי לשר ביטחון פנים היה ניצחון טהור של פרשנות משפטית.
והנה, בעקבות דוח מבקר המדינה על תקופת כהונתו של הנגבי כשר לאיכות הסביבה והמינויים הפוליטיים הרבים במשרדו, החליט היועץ המשפטי לממשלה להורות על חקירת משטרה. כאן התעוררה שאלה מעניינת ועקרונית: מי יחקור את שר המשטרה - האם המשטרה, כלומר: חוקרי משטרה שחלקם מונו או קודמו ע"י השר בהמלצת המפכ"ל, כאשר המפכ"ל עצמו מונה ונבחר מבין כל הניצבים הפוטנציאליים על-ידי השר עצמו כבחירה אישית מפתיעה למדי. על כך עתרה התנועה לאיכות השלטון לבג"צ, בבקשה להוציא את החקירה מידי המשטרה ולא להחזיר את הנגבי למשרד לפני תקופת צינון.
המפכ"ל קראדי שהרגיש לא בנוח עם המצב שנוצר, ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה להעביר את החקירה מהמשטרה לגוף אחר כמו מח"ש - היחידה לחקירת שוטרים הכפופה למשרד המשפטים ולא למשטרה.
היועץ המשפטי סירב והתעקש שהמשטרה תחקור את השר, וזאת בשל העיקרון הקבוע בחוק: שהגוף הממונה על חקירות פליליות, לפי פקודת המשטרה, הוא משטרת ישראל בלבד. אך לפי פקודת המשטרה, יש אפשרות לגייס אנשי משטרה שפרשו לצורך ביצוע משימות מיוחדות, כמו חקירה רגישה של שר, כדי למנוע אי נעימות, מבוכה וטענות של חקירה לא אובייקטיבית.
לדעתי, בשל הייחודיות של המקרה, התקדים של חקירת שר לביטחון פנים הממונה על המשטרה, היה מקום לסטות מהנוהלים המקובלים ולמנות הרכב מיוחד, גם אם הדבר היה מצריך חקיקה או תוספת תקנה מתאימה. את הדוגמה למהלך כזה ניתן לקחת מארה"ב, שם מינו תובע מיוחד, עם סמכויות חקירה מיוחדות, לחקור את הנשיא ביל קלינטון, כנשיא מכהן.
לפי הצעתי - היה צריך להקים צוות בראשות שופט עליון או מחוזי בדימוס, פרקליט מחוז בדימוס עם צוות משטרתי - צוות שיהווה בסיס גם לחקירות עתידיות של שרים וראשי ממשלה. צוות כזה משוחרר מלחצים פוליטיים, לחצים מערכתיים, התחייבויות לקידום או מינויים ויכול לבצע עבודת חקירה מקצועית נאמנה. היה מקום לנצל את האירוע לחקור ולקבוע כללים מחייבים בכל הנוגע למינויים פוליטיים במשרדים הממשלתיים - עם שינויי שלטון.
אין כל מניעה, לדעתי, לביצוע מינויים פוליטיים, במידה והם ראויים ועומדים בתנאי כשירות מקצועיים, ועוברים וועדות מינויים, כגון: ועדת רביבי ואישור נציבות המדינה. אין כל פסול במינוי פוליטי ראוי - שהרי בכל המפלגות יש אנשי אקדמיה, רופאים, מהנדסים, עורכי דין, כלכלנים שיכולים למלא תפקידים ראויים, ואין כל פסול בנטייתם הפוליטית. הדבר מקובל בכל הדמוקרטיות בעולם ואין כל פגם בכך.
מה עוד שתופעת המינויים הפוליטיים אינה חדשה, וקיימת בכל הממשלות מאז קום המדינה. אבל כנראה שבמשרד לאיכות הסביבה הגזימו ועברו את גבול הטעם הטוב במינויים לא ראויים וחלקם מיותרים ומכאן הצורך בחקירה. בהחלט ראוי ורצוי שהרכב מורחב של 7 שופטים ידון בסוגייה ייחודית ועקרונית זו, מה עוד שהשופט חשין חרג מסמכותו חרג מהתנהגותו האובייקטיבית, אתית - כאשר המליץ או רמז להעמיד בראש החקירה את ניצב משה מזרחי - האיש שמחכה לשימוע אצל השר לביטחון פנים - בשל המלצת היועץ רובינשטיין בפרשות האזנות סתר אסורות ותמלול עשרות קטעים אסורים ולא רלוונטיים ובניגוד לצווי בית משפט על-ידי ניצב מזרחי.
ברור שניצב מזרחי פסול לגעת בפרשה זו, ורמיזות מצד השופט חשין היו לדעתי חריגות ובסיס איתן לבקש את פסילתו מלהמשיך ולדון בתיק זה.
יש לקוות שההרכב החדש שבו ישב רק השופט חשין כשריד יחידי מההרכב המקורי, יגיע לתוצאות עקרוניות ומנחות לעתיד.
השופט מצא - בסמכותו כסגן נשיא - יכול ורשאי לקבוע הרכב מורחב אם הוא סבור שהנושא מחייב זאת, וללא ספק, המקרה הנוכחי - לאור ההתפתחויות שלו, אכן חייב הרכב חדש ומורחב.
________________
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות, ופרשן משפטי בהווה.
