הטענה שצה"ל מחוץ לפוליטיקה היא יותר תעמולה מאמת. קצינים בחירים במדים מזמן עושים את שלהם כדי לזכות במשרות טובות. בתחילה בן גוריון פסל רבים וטובים מהתקדמות בצה"ל, עבודה באוניברסיטות... בגלל עמדותיהם הפוליטיות. מסורת זו המשיכה בממסד 'הפרוטקציה', בהעדפת 'הקיבוצניקים'... והיום במיוחד הנאמנים לממונים עליהם ללא סייג.
כך שילמנו בדמים רבים ממינוים שלא היו מבוססים ב-100% על המקצועיות במיוחד במלחמת יום הכיפורים. ראשי השירותים הביטחוניים נבחרו ונבחרים בהתחשבות בעמדותיהם הפוליטיות. בדור הזה הוקפצו אנשי ביטחון ישירות לראש הפירמידה הפוליטית; ברק למשרד החוץ ומשם לראשות הממשלה, מופז ישר למשרד הביטחון.
המערכת הוקיעה מכתבי קצינים ('הטובים שבינינו' לפי וויסגלס) שקראו לחיילים לסרב פקודות אבל לא נקטה בצעדים רציניים נגדם. הקצינים האלו נצלו את מעמדם והעמיקו את הפוליטיזציה של צה"ל.
העריקה - הסירוב להתגייס בגלל עמדות פוליטיות - התקבלה באהדת השמאל והתקשורת. בית הדין הצבאי לא התייחס להם בחומרה. הנאשמים זכו לעונש של חודשים ועכשיו צה"ל מתמהמה לגבי הצעדים הבאים בעניינם.
סרבנות לעקירת אנשים - שהיא אינה עריקה אלא סירוב לבצע עקירה ותו לא - כשרה לפי דברי יוסי שריד (ואני מניח, על ידי רוב מחנה השמאל) כאשר הוא מתייחס לעקירת ערבים.
ברקע 'הסרבנות' של רה"מ להכרעות דמוקרטיות של מפלגתו בניגוד בעליל למהות הדמוקרטיה במפלגות והפוליטיזציה בצה"ל, סרבנות הימין בהחלט מתקבלת על הדעת.
________________________
ג'רלד פרמן, פרופסור למדעי המדינה - אופקים