הצביעות של הקהילה הבינלאומית חוגגת שוב ובגדול. אחרי תמונות ההשפלה וההתעללות באסירים עירקיים בכלא המרכזי בבגדד, על-ידי חיילים אמריקנים, לרבות נשים סוהרות, חוקרות ומנהלת הכלא, קצינה בדרגת תא"ל - עכשיו תמונות של חיילי מארינס יורים במורדים פצועים במסגד או בתים ששימשו להם כמיסתור.
ארה"ב כמרקחה, הקהילה האירופית זועמת, אך הפרשה עצמה תישכח ותיעלם תוך זמן קצר, כמובן אחרי שתהיה בדיקת המקרה, הוצאת הנחיות ולקחים והעמדה לדין של החייל היורה ואולי הדחת קצין - למה?
כי מדובר בצבא ארה"ב במלחמה, אחרי שנהרגו במבצע 40 חיילים והסיפור עם המורדים עוד לא תם.
חוקת השיפוט הצבאית וההנחיות לצה"ל בזמן לחימה כמו חוקת השיפוט של צבא ארה"ב והנחיותיו - ברורות וחדות, שאין לירות ולפגוע באזרחים, אין לירות ולהרוג חיילי אוייב או חמושי אוייב, בצורת ארגונים סדירים או כנופיות עצמאיות נושאות נשק - לאחר שנכנעו, הניחו את נשקם, הניפו דגלים לבנים, או נמצאים במשמורת חוקית של הצבא.
גם האמנות הבינלאומיות - כמו 4 אמנות ז'נבה ותקנות האג משנת 1949 והספרות המשפטית שלאחר מלחמת העולם השנייה - ברורים בנקודות אלה, תוך הדגשה שיש לעשות הכל כדי לא לפגוע להרוס ולהשמיד תשתיות אזרחיות שלא מהוות סיכון ביטחוני, ובגמר המבצע להחזיר החיים האזרחיים הסדירים במהירות האפשרית לסדר תקין ומינהל תקין.
אלה הם הכללים הגלובליים המעוגנים באמנות ובמשפט הבינלאומי - אבל מאז גמר מלחמת העולם השנייה - חלו שינויים רבים ומשמעותיים, בתפישה הפוליטית הכללית ובעיקר בשיטות המלחמה של המדינות הקטנות ביניהן ובתוכן, ביבשת אפריקה, ביבשת דרום אמריקה, במזרח הרחוק והקרוב ואפילו באירופה רבתית. החוק והמשפט, לא הצליח להשיג את השינויים הדרסטיים האלה ופעמים רבות הקהילה הבינלאומית, או שלא הגיבה כלל או שהגיבה באיחור או שנשארה אובדת עצות ומעש.
קחו למשל את הנעשה ביבשת אפריקה, מלחמות אכזריות על גבול השמדת עם, או שבטים יריבים. הרעבת מיליונים - עקב מלחמות, מיליוני פליטים, אלפי מתים, והאו"ם - בעיקר מדבר ולא עושה הרבה.
גם כשהאו"ם החליט להתערב ביוגוסלביה השסועה, סרביה, קרואטיה, אלבניה, קוסובו - הדבר לא עבר חלק ונעשו שם זוועות רבות מתחת לאפם של צבא האו"ם - וגם חיילי וקציני או"ם לא תמיד יצאו צדיקים. צרפת - המטיפה הגדולה להגינות, במיוחד לישראל על התנהגותה ומעשיה באינתיפאדה, אותה צרפת של מלחמת אלג'יריה ומעשיה הקיצוניים והחריגים שם - עכשיו בחוף השנהב, מראה להם מה היא יודעת לעשות ואיך - אם הורגים 9 חיילים צרפתיים.
קחו את התקשורת והעיתונות המלווה את צבא ארה"ב בעירק ועכשיו במבצע הגדול בפלוג'ה. מי שעוקב אחרי האירועים נוכח בקלות, שלמרות הלחימה העזה והדיווחים על 1,500 הרוגים מבין המורדים + 40 חיילי מארינס - לא רואים בטלוויזיה ובעיתונות - לא פליטים בורחים, לא אזרחים סובלים מאלה שנשארו שם, כמעט כלום - פרט להריסות, לרחובות ריקים, לטנקים ונגמשים דוהרים ויורים ברחובות וניזונים בעיקר מדיווחים רשמיים של הצבא. אילולא התמונות של ירי בפצועים - המבצע היה מסתיים בדיווחים לאקוניים ושגרתיים בנוסח: "למלחמה חוקים משלה", וטיפול במורדים, במתנגדי משטר - חוקים וטיפול משלו.
עכשיו נעבור לישראל - שנמצאת כבר כ-4 שנים במלחמת אינתיפאדה והסוף עדיין לא ברור - ניקח את מבצע ג'נין בו צה"ל הפגין לחימה לפי כללי המשפט הבינלאומי, לא לפגוע באזרחים חפים, לא להרוס שלא לצורך - התוצאה הטראגית: 13 הרוגים רק בקומפלקס אחד בו הסתתרו מבוקשים מזויינים עם מטעני חבלה - מאחורי אזרחים ובתים נותני מחסה.
אילו צה"ל היה נוהג כמו צבא ארה"ב בפלוג'ה - כלומר: הורס את כל הרובע המסוכן והפרובלמטי, באמצעות חיל האוויר או הטנקים והתותחנים - כמו שהיו עושים רוב צבאות העולם בנסיבות אלה - המחיר ששילם צה"ל היה שונה לגמרי, ואחרי הדברים האלה - האשימו את צה"ל בטבח בג'נין. נושא שתפס כותרות בעולם, והוסיפו על-כך את הסרט "ג'נין, ג'נין" של מוחמד בכרי, המלא שקרים, עיוותים, הסתה, שנאה עיוורת, התעלמות מעובדות ואירועים אמיתיים והצגת צה"ל - כצבא של קלגסים ורוצחים בנוסח הצבא הגרמני של יחידות האס-אס הידועות לשמצה.
העולם ואירופה בתוכה - "אכלו את השקרים" - אבל זה שבג"צ שלנו נתן לבכרי במה להסתה ושקרים - במטריה של חופש הביטוי והיצירה - תוך הדגשת השקר העיוור וההסתייגות מהיצירה המחליאה - זה נראה לי לא מוצדק, צדקני מדיי, ומתבטל לפני עקרון אוניברסלי על חשבון תדמית המדינה, צה"ל וביטחונה. בנושא זה - בג"צ טעה להערכתי וחבל.
מכאן ניתן להסיק כי החוקים הבינלאומיים לא הותאמו עדיין ללחימה בטרור, לאינתיפאדות, למתאבדים ולכן, יש ויהיו חריגות מפקודות והוראות גם בצה"ל וגם בצבאות אחרים - שהרי בשעת לחימה ובקרב, כאשר האנשים במתח, בלחץ, וחברים נהרגים סביב - חוקי המשחק קצת משתנים. המקרים שהיו בצה"ל בעזה בו נהרגו ילדים ובמיוחד הילדה שנכנסה לשטח אסור ונורתה גם על-ידי המ"פ - הם תוצאה טראגית של מצבים חריגים מתמשכים. אך טוב שצה"ל מטפל בנושאים אלה במהירות וביעילות ובהשוואה לחילות אחרים - הם ברמה מוסרית ומשפטית גבוהה ביותר וצריך לתת להם גיבוי מאסיבי - דווקא בימים אלה.
__________________
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי.
היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
