ישראל יכולה להיות מרכז העולם

הסביבה העסקית של ענף ההיי-טק משתנה. המודלים הכלכליים שעל פיהן פועלות חברות היי-טק רב-לאומיות אפילו לא נכתבו בספרי הלימוד של הפקולטות למינהל עסקים והכל נעשה תוך כדי תנועה. יזמי היי-טק, בייחוד בתחום ה-IT, צריכים להכיר את השינויים הללו בעולם העסקי, אחרת לא ישרדו. כל מי שמנסה להתנגד למגמות הללו חי בעבר. אחד השינויים הבולטים הוא שאין יותר פיתוח, ייצור ושיווק המבוצעים כולם בידי אותה יישות באתר אחד. ואין מדובר סתם באאוטסורסינג אלא בתופעה עמוקה יותר - שיתוף פעולה בינלאומי. התחרות, בייחוד לאחר ארבע שנות מיתון, נותנת את אותותיה. החברות חייבות להמשיך להתייעל ולחסוך בהוצאות, שכן הן לא תוכלנה לגבות כל מחיר שהן רוצות מהלקוחות. כתוצאה מכך, אם פעם לכל מוצר היה אבא אחד - חברה, לרוב אמריקנית, שעשתה הכל בעצמה, הרי כיום כולל מחזור החיים של מוצר היי-טקי קבוצות עבודה מגיאוגרפיות שונות - לדוגמה: ייזום ותכנון גלעין טכנולוגי במדינה כמו ישראל או בעמק הסיליקון שבו מתפתח הקניין הרוחני, הרחבת קבוצות התכנון של התוכנה להודו או למזרח אירופה (רוסיה או הונגריה), הרחבת קבוצת התכנון של החומרה לסין, ועכשיו גם לוייטנאם (הכוח העולה), התרכזות בפיתוח העסקי-תקציבי במקום כמו עמק הסיליקון או בוסטון, והניהול המוחלט של הפרויקט ממטה החברה המייצרת (ישראל או קליפורניה). לכן החשיבות של הגלובליזציה כל כך גבוהה, כמרכיב מרכזי בתחרותיות של חברות טכנולוגיה. למעשה, נוצרה התמחות משנה כאשר סין מתמחה בעיקר בחומרה, והודו עדיין חזקה יותר בתוכנה, אם כי גם ההודים כאמור מעבירים לסין עבודות תוכנה פשוטות.

החברות ההודיות הופכות לגלובליות

הגלובליזציה הזו היא השלב הבא לאחר הוצאת פיתוחי תוכנה באאוטסורסינג בינלאומי (אוף שורינג), בעיקר להודו. הביקוש לשירותי תוכנה עלה על ההיצע של מהנדסים בהודו והמשכורות הוכפלו. השלב הבא היה התפתחות חברות הודיות שהפכו בעצמן לחברות גלובליות, ובהן Wipro, Infosys, Satyam. החברות הללו גדלו ונוצרו עשרות אלפי מקומות עבודה. כתוצאה מהעבודות שהועברו למהנדסים בהודו גדלו החברות הללו והפכו לחברות ענק של מיליארד דולר ומעלה, מגמה שכמובן דחפה את התייקרות עלות העבודה. במוצרים הנדסיים, בעיקר בתחום תעשיית ה-IT והתקשורת - Wireless או סלולר, מרכיב התמחיר המרכזי במוצר חדש הוא עלות התכנון. כשחברות פורשות את הוצאות התכנון לאורך זמן חיי המוצר - 18 חודשים עד שנתיים הן כמובן רוצות לראות החזר על השקעתן. לכן ההשקעה התכנונית בתכנון המוצר היא הוצאה שחייבים להקטין אותה, על-מנת להגדיל את ההחזר על ההשקעה, ולפיכך את רווחיות המוצר לאורך זמן החיים שלו. אין גבול לשיפור עלויות מוצרי היי-טק על-ידי חדירה למדינות מתפתחות. בל נשכח שהמודל הזה הומצא לראשונה בידי חברות ישראליות שהחזיקו מרכזי פיתוח בארץ ופתחו מטות ומרכזי שיווק בארה"ב ובאירופה. כעת החברות ההודיות מרחיבות את המודל הישראלי. לתופעה זו יש היבטים רבים, כמו מוטת שליטה, הבדלי תרבויות, הבדלי שעות, שערי מטבע שעליהם נרחיב בהזדמנות אחרת. לעניינו, עכשיו רק נאמר כי הדבר מחייב את ההנהלות להיות עם היד על הדופק. השאלה היא האם המגמה הזו מהווה מה שמכונה (גם על-ידי ראשי תעשיית ההיי-טק הישראלית) איום מהמזרח? לדעתי זה לא איום - זו הזדמנות. הזדמנות של התעשייה הטכנולוגית הישראלית להגיע לשיאים הצלחתיים חדשים, משום שהישראלים שיש להם גישה פתוחה ובינלאומית גם מבחינה תרבותית, בנויים היטב לשלב מגוון תרבויות (כמו התרבות ההודית, הסינית, המזרח אירופאית והאמריקנית) ולהיות מנהלי הפרויקט הטכנולוגי וגם מה שיפה בעניין - גם מבחינה גיאוגרפית תל אביב הופכת להיות מרכז העולם כי המרכז בין תל אביב והודו דומה לבין תל אביב לעמק הסיליקון דומה. תל אביב הופכת להיות על קו פרשת הדרכים הגיאוגרפית: בין מרכזי הפיתוח הזולים והטובים של החומרה והתוכנה בסין ובהודו ובמזרח אירופה, לבין שוקי המטרה באירופה, אמריקה וגם במזרח הרחוק ההופך לשוק צרכני מתעורר בפני עצמו. ____________________ ד"ר אבי כץ הוא מנכ"ל אינטרנזה (INTRNASA) העולמית בפאלו אלטו שבעמק הסיליקון, העוסקת בתחום איחסון נתונים דיגיטליים. אינטרנזה פתחה לאחרונה סניף ישיר בת"א. הכותב ישמח לקבל תגובות למאמר גם במייל: avi.katz@intransa.com 408-678-8644+