התקשורת סוערת. כנס הרצליה, שהיה משעמם וארוך וללא כותרות רועשות, התעורר לחיים, כאשר הגב' אילנה דיין, תקפה את צה"ל והתעמתה עם דוברת צה"ל, תא"ל ירון, על שאינו מסוגל לקבל תחקירי אמת של "עובדה" - שהרי כל הידע, הצדק והאמת מצויים רק בידיה ובתוכניתה ובעיקר בתקשורת, שיודעת על הכל עוד לפני שמבצעים זאת. בייחוד, יודעת התקשורת איך לעשות זאת נכון - אמנם כחכמה לאחר מעשה - אך בכל זאת גם זה כישרון.
כדי שלא תהיה אי הבנה, תפקידה החשוב והמרכזי של התקשורת בחברה דמוקרטית נאורה לדווח, לסקר, לחקור ולפעמים גם לפרשן, אך בתנאי שהיא שומרת על נייטרליות, אובייקטיביות תוך מתן דגש לעובדות אמיתיות ומאומתות, וסיקור אובייקטיבי צמוד לעובדות ולאמת של האירועים בשטח (כל זה בהתאם לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות).
עיתונות מעין זו, היא חיונית וחשובה להתפתחותה של חברה דמוקרטית נאורה, ולפעילותם של הכוחות הפוליטיים והחברתיים בתוכה. יש פעמים, נדמה שהתקשורת או חלקים ממנה מונעים על-ידי יצריות חדשותית אגרסיבית, חתירה לגילויים, סקופים בכל מחיר, ותחת כל עץ רענן - עד אשר האמת והאובייקטיביות המקצועית הנדרשת נעלמת ונשחקת, והתוצאה, בליל של עובדות וראיונות שטחיים, רדודים לא מאומתים - העיקר שיהיו מהירים ובעיקר לפני המתחרים.
התופעה הזו באה לידי ביטוי, במיוחד במקרים של כיסוי "הפיגועים", שלצערנו באים לפעמים בצרורות כאשר התחנות השונות פותחות במירוץ הדיווח, כשהתוצאה היא לרוב אוסף של "קשקושים" כדי להעביר זמן ולמשוך זמן מסך תוך מסירת חלקי מידע, השערות וסיפורים של "עדי ראייה" - וקבוצות של מתגודדים מאחורי השדרים, הקופצים מחייכים ומוסרים ד"ש למשפחות וחברים עם פלאפונים מופעלים, גם כשיש הרוגים ופצועים המונחים עדיין בזירת האירוע.
אין זה סוד, שההסברה הישראלית מגמגמת מזה שנות דור - ולא במעט בשל חוסר הריכוז והתיאום בין גופי ההסברה השונים במדינה, והתחרות המתמדת ביניהם על תקציבים וכבוד בין משרד החוץ, משרד הביטחון, משרד ראש הממשלה - במקום לאחד ולרכז את המאמץ ההסברתי במיניסטריון אחד, תוך מינוי שר הסברה לאומי או סגן שר במשרד ראש הממשלה עם סמכויות ותקציב מתאים.
ניקח את פרשת הירי בילד מוחמד א-דורה באזור עזה. הפלשתינים ניצלו את האירוע המצולם והמתועד בצורה מירבית ומקצועית בעולם ובארץ, מבלי שישראל תצליח להסביר ולשכנע את התקשורת העולמית בעיקר, שהילד אולי בכלל נורה ונהרג על-ידי אש מצד גורמים פלשתינים, כפי שהתחקיר הצה"לי קבע.
בחוכמה סירבו גם לניתוח הגופה ובדיקת הקליע כדי לא להתבדות. העיתונות וההסברה לא הצליחו להראות לעולם שהילד לא היה במקרה במקום, אלא הגיע אליו משך שבוע רצוף יחד עם אחרים, להפגנות ולזריקת אבנים והאבא הגיע למקום כדי להחזירו הביתה ולמנוע את המשך השתתפותו בהתפרעויות כפי שעשה בימים הקודמים - קטע שהוחמץ כליל ולא דווח עליו בהסברה ובהצגת האירוע.
במקצועיות - ניצלו את הקרב בג'נין, תוך זוויות צילום ועדויות שקר לתת תחושה שכל מחנה הפליטים נהרס ונדרס תחת הבולדוזרים של צה"ל ובוצע שם טבח. בעוד המציאות הוכיחה שלא היה טבח, לא רצח המוני ורק שכונה אחת ובתוכו בלוק אחד בעייתי בו התבצרו מחבלים - נפגע קשות לאחר שצה"ל ריחם על התושבים ולא הפגיז אותו ושילם על כך בחייהם של 13 לוחמי מילואים - ולמרות התנהלות מוסרית עליונה - גם חטפנו ביקורת בעולם הצבוע.
בכישרון הוצגה הילדה שנהרגה מול מוצב גירית על-ידי הפלשתינים, כילדה תמימה שעברה בדרכה לבית ספר ונהרגה בשל רצונה ללמוד - בעוד שהמציאות מוכיחה, שהילדה שאמנם היתה תמימה ומותה היה מיותר ולא צודק, נכנסה לאזור צבאי אסור לתנועת פלשתינים, שבית הספר שלה נמצא בכיוון אחר והרחק משם בנתיב הליכה אחר ושכחו להזכיר, כי כשהחיילים יצאו מהמוצב לבדוק מה קרה בשטח לאחר הירי - נפתחה עליהם אש צלפים - שהוא תרגיל מקובל באזור זה, ששולחים אדם או ילד למשוך את החיילים מחוץ למוצב ולפתוח עליהם באש - כדי לפגוע וכבר היו דברים דומים בעבר.
לגוף העניין, אני לא מצדיק או מחפה על הירי בילדה ובווידוא הריגה שהיה מיותר וחסר רגישות ושיקול דעת וגרם נזק עצום לצה"ל ותדמיתו - אני מדבר על תגובה מהירה של הצגת עובדות לאשורן.
אילו ההסברה היתה פועלת בחוכמה וביעילות בארץ ובעולם - היו משתמשים בצורה מושכלת רגישה ועדינה, בתמונות ובסיפורים של ילדים שלנו שנפגעו, נפצעו, ורגליהם נקטעו, כמו התינוקת שלהבת פס ז"ל בחברון, כמו ילדי המשפחה שנפגעו ונהרגו במסעדת סבארו בירושלים, הילדים שנפגעו באוטובוס בגוש קטיף והילד החכם והאמיץ, שהתעוור במסעדת מקסים בחיפה, וחצי משפחתו נרצחו על-ידי מחבלת-מתאבדת. שלא לציין את הפיגועים והסיפורים האחרים מרצף הפיגועים במלחמת האינתיפאדה.
יש הבדל בין ביקורת בונה, מונעת, מבקרת ומצליפה כשצריך - לבין התנפלות בוטה וגסה על צה"ל, לוחמיו ומפקדיו, בשל מקרים חריגים, נקודתיים ובודדים - מבלי יכולת להצביע על מדיניות, קונספציה או דוקטרינה צה"לית שמטרתה, לפגוע, להשפיל או להתעלל במכוון באוכלוסיה אזרחית.
צה"ל פועל בתנאים קשים מלחיצים לא טבעיים למטרותיו בשטחים, במחסומים יום וליל ומגיע להם יחס הוגן יותר מהעם היושב בציון ונהנה מפירות הביטחון.
מה שברור - התחקירים בצה"ל ודיווחי האמת לציבור ולתקשורת, גם אם הם מאחרים בוא יבואו - הם היו הרבה לפני תוכנית "עובדה" של אילנה דיין ויהיו הרבה אחרי התוכנית.
על צה"ל, מפקדיו ודובריו - להוציא מסקנות אופרטיביות מן האירועים האחרונים גם בתחום ההסברה ולפעול בהתאם - לטובתם ולטובתנו.
_______________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.