מס שפתיים

אפרים קישון ז"ל קיבל הכרה מכל העולם כסופר - אך בארץ שלנו הוא נאלץ ממש לסחוט את ההכרה, כאן, בארץ בישראל. שמעתי את יוסף (טומי) לפיד בראיון ברדיו. מר לפיד היה חבר טוב של אפרים קישון עוד מהימים שהם כתבו במעריב זה לצד זה. העציבה אותי במיוחד התבטאותו של חבר הכנסת טומי לפיד בה הוא הודה בהתנכרותו של הממסד הספרותי כלפי אפרים קישון ומייד שאלתי את עצמי, האם יוסף טומי לפיד בעצמו אינו חלק מאותו ממסד ספרותי זה, הוא וקרוביו... כלומר; מר לפיד יוצא כמבקר את עצמו! לכאורה: מעשה כן ואמיץ, אך - האמנם?! האם מר לפיד סבור כי הוא יוצא כדי חובתו ברגע שהוא "מודה" כי ישנה בעיה של ממסד ספרותי, שהוא מועדון חברים סגור ואפרים קישון מחוצה לו? האם העובדה שהכרה בבעיה שקיימת והצהרה על מחדלים - פותרת את הדובר מלעשות משהו כדי לשנות אותה? מלשאת באחריות? אם מדובר במבקר/דובר חיצוני, הרי שהתשובות לשתי השאלות הנ"ל הן: כן! די לו במלים. אלא שבמקרה הזה, מדובר בדמות מרכזית בעולם התרבות הישראלי: עורך/סופר/חבר כנסת/שר/עיתונאי... המצוי הוא וקרוביו במרכז העשייה הישראלי בתחום התרבות ובמוקדי הכוח של השלטון. גילוי "אמיץ" זה אינו ראוי לשבח, בהיותו מס שפתיים בלבד, דיבור ללא מעשה! יש לדעת, שיכולת היצירה היא נחלת כלל האדם ולא נחלה פרטית של סקטור כלשהו... ברגע שמעגל חברתי סגור, (כמו מועדון חברים סגור), קובע ומכתיב נורמות ספרותיות-תרבותיות, הדבר פוגע באיכות היצירה שכן שיקולים זרים נכנסים פנימה אצל כל המבקש להתקבל אל אותו מועדון חברים סגור. שיקולים אלה אינם ממין היצירה. לא רק זאת, אלא גם אנשים שמן הסתם יסתננו פנימה אל תוך אותו מועדון חברים אקסקלוסיבי עלולים להיות מתאימים מבחינה חברתית אך לאו דווקא מוכשרים מהבחינה הספרותית. ידוע לכל עד כמה הכיר אפרים קישון את הממסד מתוכו, על כרעיו וקרביו, ועד כמה היטיב לתארו ולבקרו ביצירותיו. למרבה האירוניה, דווקא איש זה נשאר מחוץ לממסד הספרותי במשך רוב ימי חייו. רק לפני שנתיים הוא זכה בפרס ישראל על "מפעל חיים", לאמור, תוך קריצה המרמזת על כך שהוא אינו "סופר" כדת וכדין... המשמעות היא שגם לאחר קבלת פרס ישראל אפרים קישון נשאר בחוץ... אלא שבחוץ כידוע לכל הוא דווקא עשה חייל. ההכרה לה זכה אפרים קישון בארץ באה רק בעקבות ההכרה הבינלאומית בה זכה "בחוץ". האין זה תפקידם של אנשים דוגמת טומי לפיד, אשר מודעים לאותו ניכור, מודים בקיומו ומצויים במרכז הכוח גם לעשות מעשה ולפעול כדי לשנותו? או שמא ... "כל הרחובות כבר ריקים...?" _____________________________________________________ טל רבינוביץ' כתבה את הרומן האוטוביוגראפי "כלה ונחרצה" בהוצאת ספרית הפועלים - הקיבוץ המאוחד, וכן פירסמה ספרי ילדים אחדים. המאמר פורסם ב-BSH. לכותבת אתר אישי: [קישור]