אומדן הרוגי פיגוע הטרור ב-11 בספטמבר 2001 הוא 2,992 בני אדם. האסון הוביל למלחמות שיזמה ארצות הברית באפגניסטן ובעירק שסיכנו חיי אדם. במלחמות יזומות אלה נהרגו עד תחילת פברואר 2005 למעלה מ-1,500 חיילים אמריקנים. בארה"ב נהרגים מידי שנה כ-42,000 בני אדם מתאונות דרכים, אך איש אינו יוצא בהכרזות מלחמה.
כאשר מתרסק בעולם מטוס מנועים, נוצרת בהלה ומטוסים מקורקעים עד לביצוע בדיקות קפדניות וחקר הסיבות לתקלה על-מנת למנוע הישנות אסון נוסף ולהחזיר את אמון הצרכנים. מספר ההרוגים היומי על כבישי אירופה דומה למספר הנוסעים במטוס ממוצע, אך עולם כמנהגו נוהג והצרכנים אינם מפקפקים בשיטה.
פיגועי טרור בערי ישראל או מטחי רקטות על אזורים מאוכלסים גורמים למתח ולחרדה, לגיוס כוחות מילואים וייזום מבצעים צבאיים, המסכנים חיי חיילים כדי למנוע סכנה ופגיעה באזרחים. מספר ההרוגים השנתי מתאונות דרכים בישראל עולה לסדר גודל של כפר ומספר הפצועים הוא בסדר גודל של עיירה, אך לא מוכרז מצב חירום ושגרת החיים ממשיכה.
שלושת הדוגמאות לעיל מבססות את ההשערה, כי קיים שיפוט לקוי ושיקול דעת מוטה ביחס לתאונות הדרכים. לכן ראוי לבדוק השערה זו.
ישנם מצבים בהם קיימת הצדקה רציונלית להקריב או לסכן חיי אדם, בנסיבות שבהן הקרבה או סיכון חייהם של מעטים צפויה להציל או להועיל לחייהם של רבים - במשחק השחמט מקריבים חיילים כדי להציל את המלך, ובמציאות מקריבים חיילים כדי להציל או להגן על ממלכות. האם רציונליזציה זו קיימת בתחום תאונות הדרכים?
לתחבורה המנועית יתרונות ישירים ועקיפים רבים - תחבורה מנועית משפרת את איכות החיים, ואת חופש התנועה, חוסכת זמן, מקלה על פיתוח קשרים חברתיים וכלכליים, וכפועל יוצא מכך יוצרת הזדמנויות רבות לצמיחה כלכלית. תחבורה מנועית מגדילה את אפשרויות ניצול שימושי הקרקע ומהווה כלי יעיל ליצירת שוויון הזדמנויות במרחבים שונים ללא תלות בקירבה למוקד מסוים. תחבורה יעילה היא אמצעי לחיזוק ביטחון המדינה - היא יוצרת אפשרות יעילה לנייד כוחות צבא וציוד, לבצע תמרונים או לנייד אוכלוסיות מאזורים בעלי סיכון גבוה לאזורים אחרים. מאז התפתחות התחבורה גדלה תוחלת החיים במדינות המפותחות בשיעורים ניכרים ולתחבורה תרומה חיובית בפיתוח שירותי בריאות והעלאת תוחלת החיים.
קיים צדק בטיעונים, לפיהם יש לערוך איזונים בין סיכוני התחבורה המנועית לבין יתרונותיה, ובהם כאמור יתרונות לחיי אדם ובריאותו. אך האיזון בין הסיכונים לסיכויים אינו המבחן היחיד שבכוחו להצדיק את סיכוני התנועה בדרכים. קיים מלבדו מבחן נוסף - כדי להצדיק סיכון מעטים המועיל לרבים, יש לשכנע כי אין אפשרות חלופית סבירה להציל חיים או להועיל להם ללא ההקרבה והסיכון.
האם לשיטת התחבורה הנוכחית וסכנותיה אין תחליף? האם נעשו כל המאמצים למצוא חלופות תחבורה בטוחות? האם מוצו הניסיונות להגשים תחליפים בטוחים יותר? האם האנושות - שהצליחה להגיע לירח, לבקע את האטום, לבנות מחשבי על או לפרוס על פני הגלובוס את רשת האינטרנט - אינה מסוגלת ליצור טכנולוגית תחבורה קרקעית בטוחה יותר?
נדמה כי יחס האנושות לנושא תאונות הדרכים לוקה בשיקול דעת מוטה.
פרופ' דניאל כהנמן זכה בפרס נובל על מחקרים שערך עם שותפו פרופ' עמוס טברסקי בתחום חסמי רציונליזציה בתהליכי קבלת החלטות כלכליות. מומלץ לחזות בהרצאתו המאלפת בקישור
[קישור] , ולהפנים את תוצאות המחקרים.
מחקרם של הפרופסורים כהנמן וטברסקי מצביע על סדרת חסמים והטיות תפיסתיות הפוגמים בתהליכי שיפוט ושיקול דעת של בני אנוש. המחקרים מצביעים על כך שבתהליכי שיפוט ושיקול דעת נוצרות הטיות ואשליות הנובעות מנגישות גבוהה יותר אל ממוצע ערכים מאשר לסכומם, מרגישותם של בני אדם לשינויים לעומת אדישותם היחסית למצבים מתמשכים ולהרגלים, ומהעדפת המצב הקיים על-פני שינויים הכרוכים בסיכונים ובסיכויים.
תגובות הציבור הישראלי לגל טרור המחבלים המתאבדים של השנים האחרונות משמש דוגמא טרייה להסתגלות אנושית לסכנות חיים. כאשר החל גל הטרור, פיגועים היו גורמים לשינוי לוחות השידורים באמצעי התקשורת או להתכנסות של אנשים בבתיהם, הימשכות גל הפיגועים גרם להתפתחותם של תהליכי הסתגלות אישיים וחברתיים וההשפעה של הפיגועים על שגרת החיים דעכה.
הטיית שיקול דעת נובעת מטעויות שיפוט אנושיות נוספות, כמו העדפת אינטרסים מוכרים וקיימים, או העדפת אינטרסים צרים, ממוקדים וקולניים על-פני טובת כלל הציבור - המגלה אדישות לבעיה רחבה ומתקשה למקד עניין במאבק על פתרונה.
נדגים הטיית שיקול דעת בשתי דוגמאות מוחשיות הלקוחות מתחום התחבורה.
א) רכבות עיליות - רכבות עיליות יוצרות הפרדה מוחלטת בין מפלס הולכי הרגל למפלס התחבורה ומעניקות יתרון בטיחות מוחץ לעומת תנועה מעורבת. בעיר וופרטל שבגרמניה פועלת רכבת עילית למעלה ממאה שנים. במשך תקופה זו - התרחשות תאונות על הקו הייתה נדירה ביותר. אחת התאונות הבודדות שארעה נבעה מכך שעובד תחזוקה שכח כלי עבודה על המסילה העילית. ביפן פועל מספר יחסי גבוה של רכבות עיליות, אך באירופה ובארצות הברית מספרם זניח. יש להניח כי בתהליכי קבלת ההחלטות יתרון הבטיחות של הרכבות העיליות נסוג מפני שיקולים אחרים.
ב) "האוטוסטרדה האוטומטית" - בסוף המאה העשרים חברו מספר חברות רכב גדולות בארצות הברית לאקדמיה ופיתחו "אוטוסטרדה אוטומטית". הפיתוח נעשה על-ידי נעיצת חיישנים על קטע כביש נתון והוספת אביזרי תקשורת ובקרה לכלי הרכב הנעים על הכביש. החוקרים הצליחו להקים מערכת שבה מספר מכוניות נסעו כמו פלוגת חיילים ממושמעת, זו אחר זו בקצב אחיד תוך שמירת מרחק קבוע. בעזרת טכנולוגיה זו ניתן להגיע לתפוקות תחבורה גבוהות בהשוואה לאלו הקיימות ולשפר את רמת הבטיחות בנסיעה. הפרוייקט נפסק ממספר סיבות שאינן קשורות בחסמים טכנולוגיים. אחד החסמים היה החשש כי איש לא יסכים לבטח נסיעה שבה לא ניתן לפזר סיכונים בין נהגים רבים ומלוא סיכוני התאונות יוטל על המערכת הטכנולוגיות ויצרניה.
סיכומו של דבר, כדי למנוע תאונות דרכים יש להבין את ההטיות הפועלות בתהליכי שיקול הדעת ולהתעלם מהטיות אלו, על-מנת להגיע לתהליכי שיפוט וקבלת החלטות נכונים. הבנה זו תגרום לכך שמכפות המאזניים יוסרו מחד, הטיות, חסמים תפיסתיים ושיקולים זרים, ומאידך יינתן המשקל הנכון לערכים חיי אדם ובריאותו.