הפסיכולוגית הבכירה רותי פרגר מאור עם כל המידע שכדאי שנקבל בתקופה הזאת: מהם הנזקים של טראומה כללית לטווח הקצר ולטווח הארוך, מה ניתן לעשות עם זה, מתי צריך לגשת לטיפול ומה אפשר לעשות (ולא לעשות) בינתיים. עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", באותו בוקר ארור של השביעי באוקטובר 2023, עוד לא התגלו ממדי ההרס האמיתי שיסחוף את כל האומה במשך יותר מחודשיים, עד לימינו אנו. גם היום, נדמה שקצרה יריעת הנפש מלהכיל את גודל הזוועות, ובעודנו סופרים את ההרוגים, החטופים, הנפילות והיירוטים, גם המשק נמצא בהאטה, מסגרות החינוך בקשיים והתחושות האזרחיות הן של ערעור וחוסר ביטחון. כיצד ניתן לשמור על החוזק גם בתקופה החשוכה הזאת? איך לא נופלים לייאוש ולקושי, ומה עושים כאשר חווים סימנים מתמשכים של לחץ, חרדה ודיכאון? כדי להבין יותר נעזרנו בפסיכולוגית חינוכית מומחית בכירה, גב' רותי פרגר מאור, מייסדת "מכון דרור לפסיכולוגיה וחינוך" ועוסקת בייעוץ, אבחון וטיפול בכל הגילאים, לרבות הדרכת הורים ואנשי חינוך במשך למעלה מ-35 שנה.

רותי, ספרי לנו מהם הנזקים העיקריים של התקופה הזאת ברמה הנפשית והרגשית?

"בראש ובראשונה יש לציין את הטראומה שכולנו מצויים בה, בין אם חווינו בעצמנו את הזוועות ובין אם רק שמענו עליהן בעקיפין. חשוב להדגיש כי ניתן לחוות תסמיני חרדה ומצוקה גם אם לא הכרנו אף אדם שנרצח או נחטף. המלחמה הזו מכניסה את כולנו לטראומה מתמשכת, ובני אדם מסוימים - ילדים, נוער או מבוגרים - עלולים לחוות אותה בצורה חמורה יותר ולסבול מנזקים מיידים לאורך התקופה, וגם למרבה הצער, הרבה אחריה. התסמינים העיקריים שניתן לציין הם: חרדה כללית, הרטבות לילה אצל ילדים, סיוטים, התפרצויות זעם, התנהגות אנטי חברתית, שימוש באלכוהול או סמים, ירידה ביכולת הריכוז, תוקפנות, חוסר אונים, אי-שקט פנימי, נטייה לבכות, אכילה רגשית או בעיות תיאבון, הפרעות שינה קשות, תחושה תמידית של עייפות וכדומה."

האם ניתן לקוות שהדברים הללו יחלפו מעצמם ברגע שהמצב יירגע?

"תמיד ניתן לקוות, אך מנסיוני ולצערי, זה לגמרי לא כך. אחד המאפיינים של טראומה הוא שהיא נחקקת ומשאירה סימנים גם הרבה אחרי האירוע הדרמטי. אין צורך לציין שכשמדובר במלחמה שנמשכת זמן כה רב, זה אפילו מורכב עוד יותר. כך או כך מדובר בתסמינים מטרידים ומעיקים, כאלה שמשבשים את סדר היום ואת השגרה. כמובן, אין מנוס מההבנה שללא התייחסות מתאימה וטיפול, הם עלולים להתפתח בטווח הרחוק לבעיות רגשיות ונפשיות כרוניות כמו הפרעת חרדה, התקפי פאניקה, פוסט טראומה מודחקת ועוד."

נשמע מפחיד. מה ניתן לעשות כדי לעצור את המצב לפני שהוא מדרדר?

"קודם כל להבין שאנחנו במשבר. המודעות היא השלב החשוב ביותר. אין מה להיתפס לתחושות של אשם או הלקאה עצמית, ויותר מזה: אין לטבוע בתוך הדיווחים, התמונות והעדויות, זה לא עוזר לאף אחד, להפך. זה מוריד את הרוח, מביא לתסכול ולייאוש ובהמשך לתסמינים של חרדה ודיכאון. חשוב לסייג ולומר כי צריך להפגין מעורבות ולא להתנתק לחלוטין, אך לעשות זאת אם להשתדל לפעול בצד החיובי של הדברים, כמו לטובת התנדבות, חיזוק הרוח, יצירת תקווה ותמיכה. בנוסף, אף על-פי שנורמטיבי לחלוטין לחוש דכדוך ועצבות בתקופה קשה כזו, חייבים להיות ערניים ולתפוס את הנקודה שבה ההתנהגות הופכת להיות חריגה ודורשת טיפול לפני שייווצרו נזקים משמעותיים."

איך אפשר לדעת מתי התנהגות תקינה ונורמטיבית ביחס לתקופה ומתי נדרש טיפול?

"שאלה מצוינת. כמה מתמרורי האזהרה הגדולים ביותר שיכולים להופיע בתקופה הזאת הם:

• התבודדות והסתגרות ממושכות

• קושי בשיתוף הרגשות על המצב

• הימנעות מפעילויות שגרמו להנאה בעבר

• שינוי חריג של השגרה כמו למשל ביטול של תוכניות, אכילה מוגזמת או חסרה, שינה בשעות לא שעות וכו'

כשהסימנים הללו מופיעים, ברוב המקרים האדם שחווה אותם כבר יצא משליטה והתחושות הקשות הן שמנהלות אותו - במקום להפך. במקרים מסוימים הסביבה תוכל להיות מספיק תומכת ולהחזירו לתלם, אך במקרים רבים תידרש עזרה טיפולית מקצועית כדי למצוא פתרון מהשורש שיעצור את הנזק מלהתרחש, בטווח הקצר והארוך גם יחד."

אילו טיפולים יכולים להתאים בתקופה הזאת למי שמרגיש שהוא מאבד שליטה?

"אחד הטיפולים המומלצים ביותר עבור קשיים רגשיים ונפשיים, בין היתר בשל חרדה, לחץ, מתח או טראומה, הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי שנקרא באנגלית CBT. מדובר בטיפול מקובל ופופולרי מאוד בארץ ובעולם שבו עובדים על המנגנונים שמפעילים מחשבות ותחושות של מצוקה, מאתרים את ה'טריגרים' שמפעילים אותם ובונים כלים ייעודיים, ספציפיים למטופל, שיעזרו לו לנטרל אותם בעצמו. יש לטיפול הזה הצלחות רבות והוא ידוע כטיפול שמאפשר בפרק זמן קצר יחסית לשפר ולהיטיב את מצבו של המטופל, בעיקר בכל הקשור להפחתת סף חרדה ולחץ ושחרור של נטל רגשי במקרים של פוסט טראומה. לאחר הטיפול הנקודתי ב-CBT, ניתן גם להמשיך בטיפול פסיכולוגי דינאמי שמטרתו לעזור בכל קושי נפשי ורגשי ולבחון בצורה מעמיקה יותר את המצב."

לסיום, מה ההמלצות שלך לגבי דברים שכדאי לעשות או לא לעשות בתקופה הזאת כדי לא להישבר?

1. לא להיחשף לתמונות וסרטונים קשים לצפייה או כל חומר שמעורר תחושות קשות - כן להישאר מעורבים ולהתעסק בדברים חיוביים שמעוררים תקווה. 2. לא לשקר לילדים לגבי מצב המלחמה - כן להסביר, אפילו בצורה מינימלית וברמה שהם מסוגלים להבין, ובעיקר לעודד אותם לספר מה הם מרגישים. 3. לא להתבודד ולהתכנס בתוך עצמנו - כן לדבר החוצה את הקושי, לפרוק את הרגשות ולשתף. כשזה לא קורה, הסיכון לפתח קושי רגשי נפשי משמעותי הוא יותר גבוה. 4. לא לשקוע בפאסיביות ובחוסר מעש - כן לנסות לבצע פעילויות שאוהבים או לפחות להיצמד לשגרה קבועה ובריאה ככל האפשר, זה מפחית מהחרדה ומספק עוגן יציב. 5. לא להישאב לשיטוט ברשתות ובמדיה בשעות לא שעות - כן להגביל את זמן המסך, להיות בשליטה על המידע שמגיע וללכת לישון בשעה נורמלית, כאשר במשך לפחות שעה היה ניתוק מהטלפון והטלוויזיה. 6. לא להיכנע לכעס ולתוקפנות, שהם אומנם מפתים אך מציפים אותנו בשליליות ומהווים אליבי מצוין לעצב ולדיכאון, כהסחת דעת מהייאוש והתסכול - כן לנסות להתנתק ולבצע דברים שמרגיעים ומאזנים בחזרה את הרגשות הבוערים, כמו למשל פעילות גופנית, האזנה למוזיקה, כתיבת יומן, שיתוף חברים ומשפחה, שמירה על תזונה בריאה ועוד. בסופו של דבר, יש לנו אחריות כלפי עצמנו, כלפי האהובים והיקירים שלנו, כלפי המדינה וגם כלפי מי שמגינים עלינו עכשיו בחזית: אסור לנו ליפול. אסור לנו להישבר. אסור לנו לתת לאויב לנצח אותנו מבפנים בלוחמה פסיכולוגית ובמיטוט העורף. מה שהפכה להיות הסיסמה של המלחמה 'ביחד ננצח' היא לא קלישאה אלא ציווי: אנחנו חייבים להיות בזה ביחד. לא להסתגר, לא להתבודד, לא להתרחק. להיות יחד, לשתף, להיות ערניים למצבם של אחרים ולטפל בקושי הרגשי והנפשי לפני שהוא יוצר נזק. רק ככה ננצח."