ליבסקינד קלמן

חובש כיפה. נשוי לאילנה, אחות במקצועה. לזוג חמישה ילדים. תושב מושב נחושה.

נולד וגדל במושב השיתופי ניר גלים. הצעיר מבין ארבעת ילדיהם של זוג ניצולי שואה. כבן למשפחה מזרם הציונות הדתית למד ליבסקינד במסגרות חינוך דתיות: בית ספר יסודי בקבוצת יבנה והישיבה התיכונית אור עציון. התייתם מאביו בגיל 15. את שירותו הצבאי החל ליבסקינד כלוחם בחטיבת גולני. עקב ירידה בפרופיל הבריאותי עבר לשרת ביחידת מודיעין בפיקוד הדרום. לאחר תום שירותו הצבאי עבד במשך כ-3 שנים כחוקר פרטי במשרד חקירות בתל אביב.

כניסה לעולם התקשורת בשנת 1997 הצטרף ליבסיקינד למערכת העיתון "מקור ראשון" ושימש כתחקירן. בתוך זמן קצר התבלט בשל יכולתו לפרסם ידיעות בלעדיות אשר זכו להד ציבורי נרחב. בשנת 1999 פירסם ליבסקינד שורת כתבות בהן חשף את פעולתן של עמותות שונות שהוקמו עבור אהוד ברק ורשימת "ישראל אחת" לצרכי מערכת הבחירות לכנסת ה-15 (פרשה שזכתה לכינוי – עמותות ברק). בשנת 2002 עבר לעיתון מעריב שם המשיך בפרסום כתבות תחקיר, ברובן בתחום הפוליטי. בין התחקירים הבולטים אותם פרסם:

• בשנת 2002 פרסם כתבת תחקיר בה הציג טענת מתלוננת אשר טענה לביצוע מעשי הטרדה מינית מצד הרב שלמה אבינר. הפרסום הוביל לפתיחת חקירה משטרתית בעקבותיה הורה היועץ המשפטי לממשלה על סגירת התיק מחוסר אשמה.

• בשנת 2004 החל בפרסום כתבות בהן הציג טענות למעשי שחיתות ברשות המיסים. בשנים לאחר מכן המשיך לסקר את הפרשה, בעיקר סביב התנהלות המדינה מול איש הרשות וחושף השחיתויות רפי רותם.

• בשנת 2008 החל בפרסום כתבות תחקיר סביב התנהלותו הנדל"נית של יואב גלנט (אז אלוף פיקוד דרום) ביחס לביתו במושב בעמיקם. המידע אשר נחשף בכתבותיו של ליבסקינד היה גורם מרכזי שהביא לביטול מינויו של גלנט לרמטכ"ל בשנת 2010. לטענתו של ליבסקינד פרסום הכתבות הביא להחלטה לסיים את שירותו כאיש מילואים ביחידתו בפיקוד הדרום.

• בשנת 2011 פרסם מספר כתבות תחקיר בהן הציג טענות כי השופט בדימוס ורדי זילר עשה לכאורה שימוש במעמדו ובקשריו על-מנת לקדם את עסקיו הפרטיים בתחום הנדל"ן. בעקבות הפרסום פנה השופט זילר למועצת העיתונות בדרישה כי זו תפעל להשעייתו של ליבסקינד מעבודתו במעריב ולפרסם תיקון והכחשה לדברים. לאחר דיון בעניין קבע בית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות כי בפרסום עברו ליבסקינד ומעריב על שני סעיפים בתקנון האתיקה של המועצה ועל כך נזפה בו. שני הצדדים ערערו על החלטת בית הדין, אך מותו של השופט בדימוס זילר הביא לסיום הליכי הערעורים.

• בשנת 2012 פרסם כתבת תחקיר בה הציג חשדות לאי-סדרים ולהתנהלות לא אתית לכאורה בניהול התרומות בארגון זק"א.

• בשנת 2014 פרסם כתבת תחקיר בה הציג עדויות למעשי שחיתות לכאורה בפעולת החברה לפיתוח השומרון (כחלק מפרשת "ישראל ביתנו").

לאחר הוצאתה לפועל של תוכנית ההינתקות מרצועת עזה החל ליבסקינד בפרסום טורי דעות במעריב שם נתן ביטוי לדעות המזוהות עם צידה הימני של המפה הפוליטית. במסגרת טורים אלה הרבה למתוח ביקורת על עבודתם של עיתונאים וכלי תקשורת בישראל, בעיקר כאשר זיהה להשקפתו הטיה של הסיקור העיתונאי לטובת סדר-יום פוליטי שמאלני. בכתיבתו זו נחשב ליבסקינד כאחד הכותבים הפובליציסטים הבולטים ביותר המזוהים עם זרם הציונות הדתית ועם צידה הימני של המפה הפוליטית. בעקבות סגירתו של מעריב החל ליבסקינד לעבוד בגלגולו המאוחר של העיתון – "מעריב השבוע" וכן לפרסם טורי דעה במוסף "מעריב סופשבוע". רדיו וטלוויזיה בשנת 2011 החל בהגשת תוכנית בוקר בתחנת הרדיו "גלי ישראל" (תחנת רדיו אזורית בשטחי יהודה ושומרון). בשנת 2016 הצטרף לשורות תאגיד השידור הציבורי - "כאן". במאי 2017 עם תחילת שידורי "כאן" החל בהגשת תוכנית הבוקר "קלמן ליברמן" (לצד המגיש אסף ליברמן) בתחנת הרדיו "כאן ב'". מופיע כחבר בחבר-דיון בתוכנית "הפטריוטים" בערוץ 20. בראשית 2017 חשף במסגרת התוכנית כי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) עומדת לקבוע כי התקרית בישוב הבדואי אום אל חיראן שהסתיימה במותם של תושב בדואי ושוטר, לא הייתה פיגוע טרור אלא נבעה מפעולות שגויות של משטרת ישראל. נכון ליולי 2017 מח"ש טרם פרסמה קביעה שכזו. עבודתו העיתונאית של ליבסקינד זיכתה אותו במספר פרסים: פרס ביקורת התקשורת (בשנת 2002), אות אומ"ץ (2007), אות אביר איכות השלטון (2009).