לאחר שחרורו מצה"ל השלים את מבחני הבגרות ובמקביל פרנס את עצמו בעבודות גינון וכן הקים קבוצת הכנה לצה"ל לנוער בירוחם. לאחר שנה בה בילה בארצות הברית, שב לישראל, החל בלימודים אקדמיים באוניברסיטת בן גוריון בנגב והשלים לימודי תואר ראשון במדעי ההתנהגות.
כסטודנט וגם בסיום לימודיו, עסק בפעילות חברתית וחינוכית בירוחם, בין היתר שימש כמדריך בחוגי סיירות בירוחם, עסק בפיתוח תוכניות לקידום נוער, כיהן כחבר בוועד המנהל של המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי וכן כיהן כיושב-ראש הוועד המנהל של עמותת "עתיד במדבר". ב-1998 ייסד ועמד בראש העמותה "קלי"ר - קהילה למען ילדי ירוחם".
בשנים 2003-2000 שימש כמנהל המתנ"ס בירוחם וכמנהל מרכז לימודי שדה נתיבות. בשנים 2005-2003 שימש כמנהל אזור באר שבע - בני שמעון בסוכנות היהודית. בשנים 2006-2005 שימש כמנהל תכנון ופיתוח בארגון מגבית קנדה בישראל. ב-2005 ייסד ועמד בראש יסד את עמותת "צעירים בירוחם".
פעילות פוליטית
ב-2010 נערכו בחירות למועצת ירוחם, זאת לאחר 5 שנים בהן נוהל היישוב על ידי ועדה קרואה מטעם משרד הפנים. ביטון התמודד וניצח בבחירות לראשות המועצה, בראש רשימה עצמאית בשם "ירוחם אחת". במהלך כהונתו הראשונה כראש מועצת ירוחם הודיע על הצטרפות למפלגת העבודה.
ב-2014 נבחר לכהונה שנייה כראש מועצה. ב-2015 מונה ליושב ראש מועצת הנגב (גוף המאגד ראשי רשויות ונציגי ציבור באזור הנגב). במהלך כהונתו השנייה התמודד על תפקיד יושב-ראש קק"ל, אולם כשל מלהשיג תפקיד זה.
לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ב-2018 הודיע כי אין בכוונתו להתמודד על כהונה שלישית כראש מועצה.
ב-2018 נמנה עם מייסדי מפלגת "אחי ישראל" בשותפות עם עדינה בר שלום, אך כעבור מספר חודשים הודיע על פרישה מן המפלגה. בדצמבר של אותה שנה, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת פרש ביטון ממפלגת אחי ישראלי והצטרף למפלגת "חוסן לישראל". ביטון שובץ במקום ה-11 ברשימת כחול לבן, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת ונבחר לראשונה לכנסת. ביטון נבחר גם לכנסות ה-22 וה-23.
