|
האיש ההוא שנפל על ברירת המחדל
|
|
יצחק רבין לא היה גדול מהחיים, הוא היה גדול בתוכם * גדולתו התמצתה בהבנת מגבלות הכוח של החזקים ובעצמה הטמונה בחולשת החלשים * הוא הבין כי בהינתן מצבה של ישראל באזור, מוקפת אויבים, השאיפה לשלום, החתירה אליו והנכונות לוותר את הוויתורים הנדרשים להשגתו הן ברירת מחדל
|
|
|
|
|
כל מקרה לגופה
|
|
בחברה אלימה, גזענית, שוביניסטית, השיח על אודות ההטרדה המינית אינו מנותק ממכלול הגורמים המשפיעים על כל מי שחי במדינה, והופכים את ההטרדה, בהדרגה, למכת מדינה מגדרית * ככל שמספר רב יותר של נשים יעזו להיחשף ולהציף את התופעה, כך, בהתאמה, יגבר הסיכוי להידרש על הנושא על כל היבטיו, לרבות חקיקה שבה תעוגן זכותן של נשים, וחובתה של החברה כלפיהן, למיצוי הדין עם המטרידים ולהשתת עונשים כבדים עליהם
|
|
|
|
|
לשנות את צביונה של גלי צה"ל
|
|
יש די תחנות רדיו שבהן עיסוק בפוליטיקה הוא טבעי ולגיטימי * גלי צה"ל לא אמורה להיות אחת מהן * עם זאת לא נכון לסגור אותה, אלא לשנות את צביונה
|
|
|
|
|
יחס מופקר לזמן
|
|
זמן הוא אחד משלושת המשאבים היקרים ביותר לכל אדם באשר הוא - שני לבריאות ושווה מיקום ומעמד לכסף * זלזול בו ואף אדישות כלפיו הם (אי) מעשה בלתי נסבל ובלתי נסלח
|
|
|
|
|
"תפקיד המשטרה לחקור בלבד"!
|
|
בהמלצת המשטרה לכאן או לכאן יש משום הטיית משפט, שלא לומר (כלומר, כן לומר) התערבות בו * בית המשפט צריך להיוותר סוברני להחליט האם הראיות מוצקות, מבוססות, יצוקות בבטון או שמא אין בהן די כדי לבסס הרשעה * לשוטרים אין ידע וכלים לשפוט את מידת תקפותן של הראיות, קל וחומר כאשר גם בסיומה של חקירה ממושכת ומאומצת אין די ראיות לביסוס הרשעה או לזיכוי
|
|
|
|
|
הר-הבית כבר בוער
|
|
הר-הבית כבר בוער, אש זרה, אש השנאה מתחילה לאכל אותו * אולי היא שקופה, אבל היא בוערת * אולי אתם עדיין לא רואים אותה מתלקחת אבל היא התלקחה זה מכבר והיא מתפשטת * זה הזמן לכבות את האש, לא ללבותה
|
|
|
|
|
פוסט (טראומה)
|
|
אני חשוד מראש, אולי הן מקללות את עצמן, בלבן, שעה שהן עומדות ומבקשות לגמוא אתי דרך, קצרה או ארוכה * אין להן ברירה, אילו היו יכולות היו עולות רק על מכוניות שנהוגות בידי נשים * הן לא יכולות להתיר לעצמן לסנן * אני ברירת המחדל שלהן
|
|
|
|
|
עת להקמת מפלגה שוברת שוויון
|
|
אנחנו לא צריכים, אסור לנו, להשלים עם העדר תכלית ותוחלת להווייתנו. ישראל 2017 היא מקום שרוב רובו של הציבור, כך אני משער, משווע לשינוי, למפנה, לבשורה. אני יודע שיידרש מאמץ על אנושי לריסון ה"אגו" של אחדים ממי שיימנו עם בכירי הגוף החדש שהקמתו היא כורח כמעט קיומו, אבל גודל השעה והסיכוי שנפתחה בה והיותה, בה בשעה, בעלת פוטנציאל הרה אסון, הופכים את הצורך בהקמת מפלגה חדשה ואת הקריאה הרמה להקמתה לדבר החשוב ביותר שעלינו, שוחרי השינוי ומי שאמורים לחולל אותו
|
|
|
|
|
מכתב פתוח למלניה טראמפ
|
|
קשה להשתחרר מהרושם, כי חוסר ההתאמה בניכם הוא תהומי מה לך, שברירית במובן השלם והיפה ביותר של המושג, ולאיש הגס והיהיר הזה, שאין רסן בפיו ויש דופי במעשיו? מה מצאת בו, לבד מהונו (אונו?)
|
|
|
|
|
הרגת אדם, בן אדם
|
|
למי שרוצים בטובתך היה אסור בשום פנים ואופן להסכים להגשת ערעור, כאשר גזר הדין עשה עמך חסד גדול בכך שקצב לך תקופת מאסר קצרה - להפתיע * ההתעקשות של המשפחה על הגשת ערעור גרמה גם ללגיטימציה לערעור נגדי על קולת העונש * לכל מטבע יש שני צדדים, כמאמר הקלישאה השחוקה והחבוטה * עכשיו אתה נתן לחסדי משפט הצדק ולשבטיו
|
|
|
|
|
פני הרשת החברתי כפני החברה
|
|
הרשת החברתית נתפסת כמקום שבו אין מקום לשיח חברתי, היא שדה קוצים, יבשה ודוקרת * הרגש היחיד שמובע בה הוא שנאה, קרה, יוקדת, ממוקדת, רעילה וארסית * שנאה קיומית, סתמית, אשר ישראל 2016 משמשת כר פורה לשגשוגה
|
|
|
|
|
גם אני קורבן של הטרדה מינית
|
|
ריבוי המקרים של מקרים שבהם נחשדים, נאשמים ומורשעים גברים בהטרדה מינית הופך גם אותי, בעל כורחי, מעצם היותי גבר, קרבן להטרדה הזאת: הטרמפיסטיות, רובן ככולן, רואות בי מטרידן מיני פוטנציאלי, אף שדבר בהתנהגותי לא מעיד ולא רומז על כך * ההפך הוא הנכון
|
|
|
|
|
אפשר לזכור אחרת
|
|
העצרות ההמוניות עושות רע לזיכרון של יצחק רבין * הן הולכות למקום לא טוב, אולי אפילו למקום מסוכן * מי שרוצים לזכור מוזמנים, לדוגמה, לעצרת השנתית על-יד קברו של רבין בהר הרצל, שאותה מארגן, זו השנה ה-21, בשקט, כראוי, מי ששימש לפנים כעוזרו, אריה ברוש ממושב מולדת * גם השנה, בארבעה בנובמבר, פקדו את המקום ובאו לכבד את זכרו של רבין, להתאבל ולכאוב, 300 איש
|
|
|
|
|
מישהו מציק לך
|
|
גם בביתם-מבצרם הם חשופים לרוע האנושי, לנקמה שלא קדם לא כל מעשה המצדיק אותה ואף לא מעשה שעשוי להסביר את הגורם הוא המניע לה * אכן, הבנאליות של הרוע בגילויה המכוער והמסוכן ביותר
|
|
|
|
|
הקבצנית מעפולה
|
|
"לאן נוליך את החרפה" שאל המשורר, לשום מקום * בעצם לסניף הקרוב של 'ארומה, המצוי במרחק ריח למקום שבו היא יושבת ומקוששת צדקות * את הבושה איבדנו זה מכבר * לפעמים, כשאני עובר על ידה ולא יכול לשאת את חרפתה, את חרפתי, נדמה לי כי לא רק את הבושה איבדנו אלא גם ואולי בעיקר את צלם האדם שבנו * מתי וכיצד הפכנו, וכלל הלא הרגשנו, קהי-רגש, אטומים לכאב הזולת, למצוקתו ולסבלו?
|
|
|
|
|
הדואר לא בא היום
|
|
כאשר הדואר גובה ממני תשלום נוסף - סביר! - כדי שהוא יעביר את מכתבי לתעודתו בתוך 24 שעות (זו מהות השירות ומבחינתי זו הבטחה, שטבעי לצפות לקיומה) והוא אינו עושה זאת פעם אחר פעם אחר פעם (ועוד הפעמים נטויות), הוא מפר את האמון שלי בו * הוא לא עומד במילתו * הוא לא מקיים את הבטחתו, הוא מנצל אותי
|
|
|
|
|
סליחה מבעלי החיים
|
|
גם בהינתן הצהרתי על אודות אי-אהבתי את ההולכים על ארבע אני לא משוחרר כלל ועיקר מהחובה לשמור עליהם מכל משמר, למנוע מהם סבל, לאפשר להם לחיות במרחב הציבורי חיי כלב או חתול - מעצם בריאתם בצלם הבריאה – חיים ראויים, ללא מצוקה וסבל, ללא התעללות, ללא חשש מתמיד מחנק או הרעלה
|
|
|
|
|
שש גרברות
|
|
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה יצאנו לגינה לקטוף שש גרברות - אחת למיליון - ועימן נכנסנו בשתיקה איומה אל הבית הקודר
|
|
|
|
|
לכל איש יש שם (חוץ מאשר למורה)
|
|
מערכת החינוך יכולה וצריכה לפעול רבות ועמוקות כדי להנחיל ערכים. כיבוד הזולת (האני הוא האחר, או ההפך) הוא ודאי אחד החשובים והמרכזיים שבהם, אבל קריאה למורה בשם הפרטי שלה, כדי להסב את תשומת הלב לצורך או לרצון לקבל את תשומת לבה ולהיעזר בה אינה ביטוי של חוסר כבוד. לטעמי, אם יורשה לי, ההפך בדיוק
|
|
|
|
|
שבועת המוות
|
|
שבועות אחדים לאחר גיוסים מושבעים טירונים המיועדים להיות לוחמים להקריב את חייהם למען המדינה * כשעמדנו לפני ארבע שנים על-יד הכותל, כהוריו של אחד המושבעים, ושמענו את נוסח השבועה - נחרדנו
|
|
|
|
|
אסור לצאת לפיפי
|
|
לרגע חשתי כי בשתיקה שלי, דווקא באי-התערבותי, אני משתף פעולה עם מנגנון העסקה דרקוני, דורסני, שבו אנשים הם לא-כלום, משרתיהם של אדונים, עבדים נרצעים, שפחות חרופות
|
|
|
|
|
קריאה לשחרור אהוד אולמרט מהכלא
|
|
הוא חטא והחטיא. הוא עשה מעשה שלא ייעשה. הוא צריך להיענש. הוא נענש. האם חומרת העונש הולמת את שיעור החטא? לדעתי, קטנה וצנועה, היא מופרזת. היא בלתי מידתית. יותר מזה - היא שגויה במהותה. כאן אני מגיע אל לב הטיעון שאותו אטען כאן
|
|
|
|
|
למה הם צועקים?
|
|
למה הם צועקים? האם אינם יכולים לדבר זה עם זה בשקט? הם נמצאים זה על יד זה, דבר אינו חוצץ ביניהם * אין שום סיבה לצעקה. אין בה שום היגיון * אבל הם לא זקוקים לסיבה, הם הצעקה * היא סיבה או מסובב? כך או כך - הם צועקים * כל הזמן
|
|
|
|
|
חוה לא מתבכיינת
|
|
"לכל בני העדה שבאים ואומרים לי שקשה להשתלב בחברה הישראלית אני אומרת, קשה? סליחה, מישהו הבטיח לכם שיהיה קל? קומו וקחו אחריות על החיים שלכם. תלמדו, תשתלבו. תעזו, אל תשבו ותבכו. איש לא ינגב לכם את הדמעות"
|
|
|
|
|
תדע כל אם עברייה
|
|
"תדע כל אם עברייה שהפקידה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך" (דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל, 1963)
|
|
|
|