|
השמועה הגוססת מסרבת למות
|
|
עכשיו כבר מותר לגלות: אף שמעודי לא הייתי אנגלי ומאז שמעדה היא הייתה הנסיכה שלי. החיוך הצחור הפריח לי בלב יונת אהבה יפה, כמוה. אבל עכשיו עזבו. כי היונה מתה
|
|
|
|
|
ברבורה נדירה
|
|
יש עוד נערות ששרות יפה כמוך, אולי טיפה פחות, ואולי טיפה יותר * אם נעים ויפה וחשוב לך לשיר - שירי לא בשביל לזכות בתחרויות שירה * שירי בשבילך, בשביל הנשמה ובשביל הלב * שירי את חייך כפי שרק את רוצה ויודעת * את תשירי וימים יגידו * בהצלחה
|
|
|
|
|
כבדו את זכותי לסרב
|
|
זכותי לקנות, זכותי לסרב * זכותי לא להצטרף אל תוכנית ההטבות, אל מועדון המנויים * זכותי להיוותר בחוץ ולרכוש מוצרים לפי רצון או צורך, כשמתאפשר לי * אני לא מבקש הרבה אלא רק זאת: אנא, נציגות שירות יקרות – כבדו את סירובי
|
|
|
|
|
שיחה בשניים
|
|
המוקדנית כמעט ניתקה את השיחה, אבל משהו בדבריי עורר בה תחושה כי כדאי להמשיך אותה * לקראת הסוף ניצתה בה אש הסקרנות...
|
|
|
|
|
לא רוצה לצאת צדיק
|
|
כאשר מי שנוהג ביושר ובהגינות מכונה 'צדיק' ומוכתר ככזה, בעוד על צווארו נענדת מדליית צדיקותו, מופת רע וסימן עצוב הם לחברה רקובה ומושחתת, שבה ההגונים והישרים הם היוצאים מהכלל שאינם מעידים עליו אלא על היפוכו
|
|
|
|
|
החופש הגדול להרוג
|
|
על צג המחשב שלו מהומת אלוהים. כאוס. אללה הוא אכבר. רעש (אוזניות לאוזניו), פיצוצים. פטריות עשן. בניינים קורסים * חופש גדול מדי לילדים
|
|
|
|
|
האורניום שהעשירה קם לפצצה של בלאו
|
|
ענת קם העשירה את האורניום ששימש להכנת הפצצה שהטיל זה מכבר עיתונאי הארץ אורי בלאו. למרבה המזל, לא נגרם נזק ישיר (עד כה טרם הוכחה גרימת נזק כלשהו) או עקיף מעצם העובדה כי מספר עצום של מסמכים מסווגים נגנב ממחשב הלשכה. בלאו ייענש אבל אנא - במידה ובחמלה
|
|
|
|
|
צבע בצע הכסף
|
|
סיפור מעשה ששמעתי מבן-משפחה על נהג מונית שירות שהעז להפקיע מחיר נסיעה באופן כה בוטה לנוסע אריתריאי * כל כך קל להתבהם. כל כך מהיר. כל כך אלים
|
|
|
|
|
אנשי הזכוכית
|
|
אני מזהה אותם על-פי העיניים הפצועות. מבטם שותת את דם החיים ודמעותיהם. הם חיים בצד האפל של השמש ושל הירח. שרויים בחשכה קיומית תמידית. מתי נפתח סדק דק בשפתיהם החשוקות לחיוך? מתי חיבקו אותם? מתי ליטפו?
|
|
|
|
|
אני לא "אח שלי" שלך!
|
|
בתוך עמי-עמך אני ואתה חיים ושנינו יודעים, כי יותר מאשר "אח שלי" הוא ביטוי לקרבה הוא אות (אזהרה) וסימן (מצוקה) למשהו רע שעלול להתרחש כאן ועכשיו, בכל מקום, בכל זמן * "אח שלי" אינו ערובה לכלום. הוא ביטוי ריק ועקר. בינך לביני אין שום דבר העשוי להעיד על קרבה. ההיפך
|
|
|
|
|
יונייטד סטייק
|
|
שסועים, מפוצלים, פרועים, אלימים, חסרי סבלנות, אנוכיים, אדישים ייצאו מחר המוני בית ישראל אל הטבע ויותירו בו ערימות של אשפה, שאריות הזבח
|
|
|
|
|
כל יום הוא קצת שואה
|
|
כל יום הוא קצת שואה ואנחנו, היהודים, שנואים באותה שנאה ומתועבים באותו תיעוב וכיום כולנו כבר יודעים: אפשר להשמיד עמים גם ואולי בעיקר כששתיקת העולם היא אחד ממאיצי ההשמדה היותר משוכללים בו
|
|
|
|
|
|
|
לא הדרת נשים - דריסתן, רמיסתן ומעיכתן
|
|
הדרת נשים אינה אלא ניסיון נואל לעטות על פניהן רעלה. מי יודע, אולי מי מהן שתעז להסירה ברשות הרבים צפויה לעונש מלקות. יום יבוא וגם אצלנו יירגמו נשים חשופות באבנים, ויהיו מי שיתבעו סקילתן למוות. זה רחוק? זה הזוי? תלוי את מי שואלים
|
|
|
|
|
חוק לשון הרע - חוק רע ומיותר
|
|
יש לנקות את השיח הציבורי בכלל ואת השיח התקשורתי בפרט, אבל לא נכון לסרוק אותו במסרקות ברזל. כותבים ועורכים אמורים להיות קפדניים יותר, קשובים ורגישים יותר למשמעותן של מילים, להשפעתן, לאופן שבו הן עשויות או עלולות להתפרש, אבל לא נכון להחיל עליהם חקיקה דרקונית בדמות חוק לשון הרע
|
|
|
|
|
המתדלקת שלא שווה שקל
|
|
מדוע כאשר אנחנו אוכלים במסעדות ברור לנו כי נשאיר טיפ גם אם אין חוק שמחייב אותנו לעשות זאת? מדוע מה שמובן לנו מאליו כשאנחנו אוכלים לא מובן לנו כאשר אנחנו מתדלקים? אלה ואלה, מלצרים ומתדלקים, בנות ובנים, העובדים בעבודות שירות אלה, עובדים בהן בתנאים-לא-תנאים וכולם זקוקים ואף משוועים לטיפים שלנו
|
|
|
|
|
אברם גרנט, בוא הביתה
|
|
אתה לא חייב לי דבר, אולי גם לרובנו ככולנו. ובכל זאת - אם תורשה לי הערה קטנה: בוא הביתה, אברם. בוא לשפר את התשתית הרעועה של הכדורסל הסמרטוטי, העלוב והשכונתי שלנו. את הכדורגל העסקני והיבבני, הרדוד והשלוליתי. בוא לכאן כדי לתרום מהידע ומהניסיון שלך * מכתב פתוח למאמן הכדורגל אברם גרנט
|
|
|
|
|
הפטפטת הגרעינית של אהוד ברק
|
|
ברק, גא וזחוח, שכל יישותו ואישיותו אומרות, עם מילים או בלעדיהן - בחיוך דק של שועל שבע - "אני ואפסי עוד", מתנהל במרחב הציבורי באופן המעלה ספק גדול ורב האם הוא המבוגר האחראי שמדינת ישראל כה זקוקה ומשוועת לו בעת הזאת
|
|
|
|
|
מעשה פשוט ויפה ביום של קפה
|
|
על-פי רוב, המושג 'שירות לקוחות' מעורר ברובנו תחושה של מיאוס וסלידה. אני מבקש לשתף אתכם בשירות לקוחות שעורר בי השתאות ופליאה
|
|
|
|
|
הנאנסת הראשית
|
|
גילה קצב תסתובב, אם בכלל, מעתה ועד עולם, כאשר אות קין טבוע על מצחה. נגזר עליה לשאת את חרפת הקלון שהמיט עליה בעלה עד יומה האחרון
|
|
|
|
|
בין ברכת הילדים לקללתם
|
|
מעולם, מעודי, לא חשבתי שילדים אינם ברכה * אבל מאז ומתמיד סברתי, כי נכון וראוי לתכנן את מספרם באופן שיאפשר לגדל אותם בכבוד, ברווחה, בתנאי מחיה הוגנים; לספק את צרכיהם, למלא את מחסורם, להניח להם ליהנות מחיוכם של החיים. כדי שחייהם לא יהיו מקוללים
|
|
|
|
|
|
|
אם תשתקי - אל תשתקי!!!
|
|
גם כשייכלא מאחורי סורג ובריח ימשיך משה קצב להיות סמל לכוח, לשררה אבל גם למגבלותיה. הימצאותו שם, בעוד שבועות אחדים, אמורה לשמש לך קרן אור ותקווה: לך, באשר הינך, החוששת להתלונן על היותך מוטרדת, עשוקה, מנוצלת, מאוימת עד מוות פן יבולע לך אם תעזי להתלונן
|
|
|
|
|
ריפוי בהיסוי (על הפטפטת הגרעינית)
|
|
תרגיעו, זה הזמן לריפוי בהיסוי, לחדול פטפטת * זה הזמן להירגע, לשתות מים * אין להם כלום, ואם רק יעזו לירות או להטיל עלינו את הלא-כלום שלהם, אנחנו כבר נראה להם מה פירוש המושג – הכול דיבורים
|
|
|
|
|
המנקה
|
|
היא שקופה. היא עייפה. היא סחוטה כמו הסמרטוט שהיא סוחטת. יש לה שם, אבל מי יידע את שמה? המנקה. טיפה אחת - דמעה - בים הבכי של עובדי הקבלן
|
|
|
|