|
האלימות ברחוב הערבי כבר לא טאבו
|
|
רק באחרונה ניכרת התעוררות בציבור הערבי לממדי התופעה ולחומרתה. עיתונאים ערבים מעיזים להצביע על העבריינות הקשה ביישובים הערבים וחברי-כנסת ערבים יוזמים דיונים בנושא
|
|
|
|
|
למה שונאים אצלנו אנשים מצליחים
|
|
יאיר לפיד איננו טייקון ואיננו בעל שליטה בחברות. את כספו הוא מרוויח בעבודה קשה ובכישרונו. הוא לא עשק ולא הונה. אבל צרות העין והקנאה בהצלחתו של האחר היא תכונה ישראלית מוכרת - ולא חביבה
|
|
|
|
|
מי שמצית מסגד - יצית מחר בסיס צבא
|
|
מי שמתייחס לצעירים פורעי חוק כאל נערים שובבים, מי שמחריש ולא מוחה על שריפת מסגדים, מי שמארח בביתו ומציע קפה ועוגות למתפרעים המפגינים בברוטליות נגד השכן - איננו יכול להתנער מהתוצאות
|
|
|
|
|
מבחן חוק החרם של אריאל זילבר
|
|
אין זו הפעם הראשונה שאריאל זילבר מוחרם * הפעם האחרונה הייתה כאשר שדר רשת ג' הודיע כי לא ישדר עוד שירים של זילבר משום שקרא לפגוע בחיילי צה"ל * משפחתו של זילבר איימה בתביעת דיבה * ארגוני זכויות אדם, המתמחים בהקמת קולות מחאה על כל עוולה, נאלמו דום * אחרי הכל, לא מדובר באמן מן השמאל
|
|
|
|
|
ומי יזכור את הרב דוד דרוקמן?
|
|
השאלה העיקרית היא עצם היחס של רב המכהן בתפקיד ממלכתי לרשויות המדינה ולסמלי הלאום. מעמדו של רב הוא כמעמדו של שופט. האם הדעת הייתה סובלת שופט מכהן הקורא לסרב לפקודה חוקית, המגדף את ראשי המדינה ובז לטקסיה? האם דעת הציבור הייתה עוברת לסדר היום על סירובו של שופט או של נבחר ציבור להתייצב לחקירה במשטרה כפי שעשה הרב המכהן של קריית ארבע?
|
|
|
|
|
אאידה - מנקודת התצפית של המאבטח
|
|
העלילה קצת בנאלית ולא מותחת אבל הכי מבלבל זה שכל הסיפור קורה במצרים, יש בו גם אתיופית והשפה המדוברת היא איטלקית. אחרי שש פעמים, האוזן מתרגלת והמוזיקה נשמעת יפה, בעיקר עם התזמורת הגדולה. גם הזמרים והזמרות יודעים לשיר, רק חבל שכל שיר נמתח כמו הופעה מלאה של משה פרץ, כולל הדרן. אם היו מהדקים את העלילה, מקצרים את השירים ומתרגמים לעברית, ההנאה הייתה שלמה
|
|
|
|