|
משהו לחכות לו
|
|
יש משהו מטורף בלחוש פתאום שטף של אנדרנלין רק מהמחשבה שאני נוגעת בדבר הזה שחלמתי עליו. יש משהו מטורף באושר העצום הזה שמגיע משום מקום רק בגלל המחשבה על הדבר הקטן הזה שחלמתי לגעת בו בגיל 16
|
|
|
|
|
זן נדיר
|
|
כזאת היא הילדה שלי, עם גומות החן וחיוך של ג'ורנל. כל דבר פעוט, מקסים אותה ומכניס לה אושר אין סופי בליבה ולכן נפנופי הידיים קיימים כמעט בכל רגע נתון. אנשי המקצוע מגדירים זאת באסופת מילים, מילים שלא מתקרבות לחלקיק ממי שהיא. ואני בוחרת כמו תמיד להרגיש אותה כמו שאמא מרגישה אותה
|
|
|
|
|
להיות דור שני לשואה
|
|
אמא ואני חיות כשלצידנו מהלכת השואה כמעט כדמות עצמאית בפני עצמה, נכנסת פה ושם לתוך חיינו ומחדדת חרדות קיומיות אנושיות טבעיות לכדי מימדים מפלצתיים של ממש
|
|
|
|
|
20 דקות של רחמים עצמיים
|
|
אני המון זמן חשה את התיסכול הזה. תחושה של זיפת, אומללות, רחמים עצמיים. מתה לצעוק שמישהו לעזאזל ייקח כבר אותי, יעטוף אותי, שיעזור לי, שימצא לי, שיביא לי. בעיקר יעזור לי למצוא את עצמי. נמאס לי כבר לחפש את עצמי לבד
|
|
|
|
