|
הקולונל מרכוס: "אין מפקד אחד ב'הגנה' שיודע להניע פלוגה"
|
|
היועץ המקצועי של בן-גוריון, הקולונל היהודי דוד מרכוס, העריך שאין בארגון ה"הגנה", לרבות בחטיבת הפלמ"ח, מי שיודע לפקד על פלוגה; הצעה שנדחתה להכשיר מפקדי פלוגות וגדודים ל"הגנה"; גיוס בעלי מקצוע צבאי בחו"ל, בייחוד לחיל-האוויר; גיוס מתנדבים יהודים בחו"ל; הכשרת ניצולי שואה ללחימה
|
|
|
|
|
הפלמ"ח - "צבא של חובבים"
|
|
בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות תפקד ארגון ה"הגנה" כצבא של חובבים, עם לוחמים בעלי מוטיבציה וכושר גופני גבוה, אך עם מפקדים חסרי הכשרה, מעבר לפיקוד על מחלקה; מסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות מונו אנשים בלתי מתאימים לתפקידים בכירים, ולא גויסו מפקדים ששרתו בצבא הבריטי ורכשו הכשרה וניסיון
|
|
|
|
|
האסטרטגיה העברית (ב') תוכנית ארץ ישראל השלמה של בן-גוריון
|
|
בארבעת החודשים הראשונים של המלחמה אימצו היהודים טקטיקה של התקפה שסתרה את אסטרטגיית ה"הגנה" שלהם; בן-גוריון כרת ברית עם עבדאללה מלך עבר ירדן, נגד הפלשתינים; מצבה העלוב של מערכת הביטחון של היישוב היהודי; הכל ביישוב, גם ימין וגם שמאל, ביקשו להקים מדינה עברית על ארץ ישראל השלמה; המטרה המדינית של המלחמה ואימוץ אסטרטגיה פאביאנית של התשת האויב
|
|
|
|
|
קרב שיירת חולדה (ה') דיווחי שקר של מפקדים
|
|
ירי אנשי פלמ"ח על לוויה ערבית; בקרב שיירת חולדה נחשפה רמתם הפיקודית הירודה של המפקדים הבכירים; יוסף טבנקין ועמוס חורב מדווחים לישראל גלילי דיווחי שקר על הקרב; לדיווחי השקר הייתה תוצאה חיובית: בן-גוריון החליט לשנות את האסטרטגיה - מהגנתית להתקפית, ויזם את "מבצע נחשון" לפריצת הדרך לירושלים
|
|
|
|
|
קרב שיירת חולדה (ד'): הערבים התעללו בגוויות לוחמי פלמ"ח
|
|
לוחמי פלמ"ח הפקירו את חבריהם הפצועים במשוריין, מוקף ערבים, המאיימים לטבוח; למרות שמפקד הנצורים איים לפוצץ את המשוריין על אנשיו ולהתאבד, מפקד הגדוד הרביעי, יוסף טבנקין, פקד לא לחלץ את המשריין; טבח הפצועים הנצורים; הפלמ"חאים סרבו לפנות את הגוויות; בריטים פינו חלק מן הגוויות; שבועה לנקום
|
|
|
|
|
קרב שיירת חולדה (ב') כוח פלמ"ח יורה על אוטובוס נוסעים ערבי
|
|
שיירה של תגבורת לוחמים ואספקה נשלחת מתל אביב לחולדה, כדי להמשיך משם לירושלים; כוח של חטיבת "גבעתי" מבצע פעולת תגמול על הכפר אבו שושא, לא הרחק מחולדה. תושבי הכפר הערבי מבקשים לנקום; כסף שמיועד לסלילת דרכי ביטחון חיוניות מועבר למטרה פוליטית: הקמת מועדונים של מפלגת מפא"י; למרות הסכם אי-התקפה בדרכים במרחב; כוח של פלמ"ח יורה באוטובוס ערבי ופוגע בנוסעים אחדים
|
|
|
|
|
שיירת נבי-דניאל (ח') "המפקדים הזניחו את השיירה"
|
|
לקחי אסון שיירת נבי דניאל; ייאוש בקרב מפקדי ארגון ה"הגנה" ובכירי הסוכנות היהודית בירושלים; אריה טפר וצבי זמיר מסמלים את הטוב והרע בפלמ"ח ובצה"ל; שכתוב ההיסטוריה של מלחמת העצמאות, ופיתוח תרבות ביטחונית מיתולוגית של אי-חשיפת ליקויים ואי הפקת לקחים
|
|
|
|
|
שיירת נבי דניאל (ז') הבריטים חילצו
|
|
בפרק זה: מטוסים של שרות האוויר של ארגון "ההגנה" מפציצים את הערבים המבקשים לטבוח בנצוריי השיירה; בתל אביב מכינים כוח לחלץ את השיירה; הבריטים יוצאים מירושלים לבית לחם לחלץ את השיירה; משא-ומתן בין הבריטים לבין המפקד בפועל של השיירה מפקד המחלקה אריה עמית טפר שעה שהמפקדים הבכירים נותנים הוראות מכפר עציון; טפר סוגר את מכשיר הקשר ופועל בניגוד להוראות, את הערבים התעללו בהרוגים וכרתו את ראשיהם
|
|
|
|
|
שיירת נבי דניאל (ו') "הצבא הבריטי - תקוותנו היחידה"
|
|
פניות של מפקדים ומנהיגים יהודים למפקדי הצבא הבריטי להציל את השיירה מטבח; מטוסים של שירות האוויר של ה"הגנה" מפציצים את ריכוזי הערבים ומשליחים ציוד לנצורים, ייאוש בקרב הנצורים; הערבים מפנטזים לשחוט את הלוחמים היהודים ולאנוס את הלוחמות; מכתב של ערבי מחברון שהשתתף בקרב
|
|
|
|
|
שיירת נבי-דניאל (ה') המפקדים ברחו
|
|
קולונל בריטי מזהיר את מפקד הגדוד השישי של הפלמ"ח, צבי זמיר, שערבים מכינים מארב, והוא דרש ממנו לא לצאת חזרה מגוש-עציון לירושלים; השיירה נתקעת במחסום השביעי בין גוש-עציון לירושלים, מדרום לבית לחם מול דהיישה (היום מחנה הפליטים); המפקדים הבכירים, צבי זמיר ומישאל שחם, שנסעו בסוף השיירה, פינו את עצמם חזרה לגוש-עציון והותירו את רובה של השיירה תקועה תחת אש וללא פיקוד
|
|
|
|
|
שיירת נבי-דניאל (ד') - פיקוד חובבני
|
|
איחור של ארבע שעות בהתייצבות כוחות הפלמ"ח למבצע; התעלמות מהמידע שהערבים מתכננים להשמיד את השיירה; אי-עמידה בלוח הזמנים של חזרת השיירה מגוש-עציון לירושלים; אי-ביצועה של התוכנית למנוע הקמת מחסומים על הכביש; השתתפות עריקים בריטים בכוח הערבי
|
|
|
|
|
שיירת נבי דניאל (ג') - הכנות לקויות
|
|
ידיעות שלא התחשבו בהן, כמו בפרשת שיירת יחיעם המקבילה, שהערבים מתכננים להשמיד את השיירה; שבוע לפני כן הייתה אמורה לצאת שיירה מירושלים לגוש-עציון, וברגע האחרון היא בוטלה; המפקדים מתחמקים מאחריות; חברת "אגד" מסרבת לשלוח נהגים ואוטובוסים לגוש-עציון
|
|
|
|
|
שיירת נבי דניאל (ב') - שיירת דבורה
|
|
עוזי נרקיס מפקד גוש-עציון לא תפקד; מגויסים חדשים נשלחו לגוש-עציון לא תפקדו; הכשרת מסלול נחיתה ביוזמת אריה טפר-עמית, וקשר אווירי עם המרכז; "שיירת דבורה" שהגיעה לגוש-עציון וחזרה בשלום
|
|
|
|
|
פרשת נבי-דניאל (א') - ייאוש בגוש-עציון
|
|
פרק ראשון בתת סדרה על שיירת נבי דניאל. בפרק זה: אזהרות מודיעיניות לקראת יציאת השיירה לא הועילו; מצבם הקשה של תושבי גוש-עציון; ביקורת תושבי הגוש על המנהיגים שמדברים גבוהה גבוהה ולא עושים דבר; ייאוש ממנהיגי היישוב וממפקדי ה"הגנה" והסתמכות רק על הקב"ה
|
|
|
|
|
ניצחון הערבים במלחמת הדרכים
|
|
קרב שיירת עטרות ומחדליו; הפקרת שני נהגים בדרך לירושלים; קרב שיירת פורים; פקודה לפגוע בתחבורה הערבית; ארגון מחדש של כוחות הפלמ"ח בחזית הדרך לירושלים; הערבים ניצחו בשלב זה של המלחמה והשיגו את כל מטרותיהם: זריעת ייאוש בקרב היהודים ונסיגת ארה"ב מתמיכתה בהקמתה של מדינת ישראל, בגלל הערכתה שהיהודים לבדם אינם יכולים להגן על מדינתם
|
|
|
|
|
השמדת שיירת הר-טוב
|
|
ארגון ה"הגנה" הזניח את המושבה הר-טוב; למרות המידע על כוונת הערבים לתקוף את השיירה, היא יצאה מירושלים להר-טוב באופן לקוי; קרב גבורה של לוחמי השיירה; יחידת הפלמ"ח בקריית ענבים לא הייתה במצב הכן ואיחרה לבוא לחלץ את השיירה
|
|
|
|
|
אסון קרב שיירת יחיעם
|
|
הביוגרפיה של המג"ד, בן עמי פחטר, שנפל בקרב שיירת יחיעם, בו יד הערבים הייתה על העליונה; הקרב נמשך זמן רב ולא נשלחה ללוחמים עזרה, לא מקיבוצי הסביבה, לא מנהריה ולא מחיפה; אפשרות של פינוי יחיעם; הערבים ניצחו בשלב זה של המלחמה
|
|
|
|
|
הכנות רשלניות לשיירת יחיעם
|
|
מחדלים בארגון שיירת האספקה לגליל המערבי; ידיעות שהערבים מתכוונים לתקוף את השיירה, ומג"ד 21 לא התחשב בהן; ערביי הגליל המערבי מתכננים לסלק את היישובים היהודיים משם
|
|
|
|
|
הדרדרות המלחמה בגליל המערבי
|
|
פיצוץ ביתו של אחד ממנהיגי הערבים בגליל המערבי, שהיה בקשרים טובים עם יהודים, החריף מאוד את העימותים שם; חדירת "צבא ההצלה" לגליל המערבי הוסיפה שמן למדורה; סעיף שנוי במחלוקת בהסכם בין יהודים לערבים היה הרקע לאסון שיירת יחיעם
|
|
|
|
|
בן-גוריון: "לא לפנות ישובים!"
|
|
בן-גוריון מורה לא לפנות יישובים; שיתוף פעולה בין יהודים לערבים בגליל המערבי, עד הכ"ט בנובמבר; שאננות בגליל המערבי והכנות לקויות למלחמה; פיגועים ופעולות גמול לאחר פרוץ המלחמה
|
|
|
|
|
"נוער הגבעות" של מלחמת העצמאות
|
|
התנועה הציונית נטשה את הגליל המערבי; הקמת נהריה הייתה מפעל פרטי; בתוכנית החלוקה נכלל הגליל המערבי במדינה הפלשתינית; הצבעת הכ"ט בנובמבר התקבלה כאסון בגליל המערבי; האם יישובי הגליל המערבי ימשיכו להתקיים במדינה הפלשתינית? תובנה שהגבולות לא יקבעו על-ידי החלטת או"ם, אלא במלחמה
|
|
|
|
|
"טרומן בגד בעם היהודי"
|
|
למרות התחייבותו של טרומן לויצמן, נסוגה ארצות הברית מתמיכתה בהקמתה של מדינת ישראל; באותו שלב רק ברית המועצות תמכה בהקמת המדינה; בהיותו ראש ממשלה, הבין יצחק רבין שהמחדלים הצבאיים שהוא היה אחראי להם גרמו לנסיגתה של ארה"ב מהחלוקה; הערבים השיגו את מטרת מלחמתם, לאחר הכ"ט בנובמבר
|
|
|
|
|
אדי ג'ייקובסון מבטיח את הקמת מדינת ישראל
|
|
כישלון ארגון "ההגנה" לנטרל את התנגדות ערביי ארץ ישראל להקמת מדינה יהודית והדרדרות המאורעות למלחמה חיזק את הגורמים בממשל האמריקני שהתנגדו להקמתה של מדינת ישראל; הנשיא טרומן מסרב לפגוש את חיים ויצמן; חבר קרוב של טרומן, היהודי אדי ג'ייקובסון משכנע את טרומן לשנות את החלטתו; פגישת טרומן-ויצמן מעוררת אופטימיות לא מבוססת
|
|
|
|
|
הסי.אי.איי: הקמת המדינה יהודית אינה בת ביצוע
|
|
הממשל האמריקני נסוג מהחלטת הכ"ט בנובמבר ומתמיכתו בהקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל; המנהיגות הציונית מזעיקה את ד"ר חיים ויצמן הזקן והחולה לארצות הברית לנסות לשכנע את הנשיא טרומן למנוע את רוע הגזירה, אף ששנה לפני כן הם הדיחו אותו מתפקידו כנשיא ההסתדרות הציונות
|
|
|
|
|
תככים קואליציוניים בזמן מלחמת העצמאות
|
|
תככים קואליציוניים במערכת הפוליטית של הישוב היהודי, במהלך מלחמת העצמאות, לקראת הקמתה של "מנהלת העם", העתידה להפוך לממשלת ישראל הזמנית אחרי הכרזת העצמאות. חשש מהשמאל הציוני - השומר הצעיר ואחדות העבודה, שחברו להקים את מפלגת מפ"ם - שנטתה לקומוניזם ולתמיכה בברית המועצות; האגו של עסקני המפלגות שבזמן המלחמה התעניינו בעיקר בכסאות ובתפקידים; העסקנים המפלגתיים לא הבינו שבארץ ישראל מתנהלת מלחמה
|
|
|
|