|
לרקוד לצלילי מנגינת החיים
|
|
רומן שמציג את ההיסטוריה של התפתחות המינים ומסביר את סודות ההישרדות בעולם מנוכר שהסכנות בו נובעות מפנים ומחוץ
|
|
|
|
|
פול וֶרלן - משורר מקולל
|
|
אין זה מפתיע שאמנים רבים רחשו הערצה לוֶרלן ועיבדו את שירו. אך לא בהכרח צפוי היה שהבית הראשון של "שיר סתיו" ייכנס להיסטוריה כטקסט צופן שבו השתמש רדיו לונדון, ב-1 וב-5 ביוני, 1944, לפני הפלישה לנורמנדי, ועובדה היסטורית זו מתווספת לאותות הכבוד שניתנו לפול וֶרלן
|
|
|
|
|
מקום פגישת העֲרָבוֹת
|
|
המעברים מתוהו ובוהו לנצחון הטוב על הרע, מגלות לארץ ישראל, מישימון לגן-עדן, חזרה לשחיתות ולחורבן ובסופו - לגאולה הם כחוט השני המחבר את בריאת העולם, דרך תולדות עם ישראל לחזון הגאולה של הנביא יחזקאל
|
|
|
|
|
אישה בלי ראש - האם הייתם מאמינים?
|
|
"תנועת הגנדרנות" של המאה ה-17 אומנם התפוגגה במהרה, אך משכה את תשומת הלב למעמד האישה, סללה את הדרך לדיון על תפקידה בחברה והניחה את היסוד להתעוררותן של התנועות השונות לשחרור האישה בצרפת ובארצות אחרות
|
|
|
|
|
טירופו וחוליו של עולם
|
|
ליטוף ושיסוף כמו גם תנועה וקפיאה, תנומה קלה ושנת נצח, שמש וגשם, עוני ושפע, עלומים וחוסר אונים, חסד ואדישות, עדינות ואלימות, יופי וזוועה, חג ואבל, הם רק חלק מהניגודים המצויים בו-בזמן בשירו של רמבו, אחד מהאהובים, הידועים, המצוטטים והנלמדים ביותר בשירה הצרפתית * על שירו של ארתור רמבו "הישן בגיא"
|
|
|
|
|
מַעְבְּרוֹת הירדן: מֵעֶבְרָה לִבְרִיאָה, מִבְּרִיאָה לְעֶבְרָה
|
|
האם לא נולדו העברית ומילותיה מקרבי הלא מודע החצוי? האם אין מהות העִבְרִיּוּת בהכנעת העֶבְרָה (מאורת נחשים ארסיים עקובים ומתפתלים, ערבות זאבים אורבים לטרף עם ערב) ובהשלטת הבְּרִיאָה (גן עדן נוטף חלב ודבש שבו זאב יגור עם כבש)? האם לא קיוו נביאי ישראל לעידן שבו פֶּתֶן יתן נֹפֶת, צֶפַע יפיק צוּף וזְאֵב יָזוּב אחווה?
|
|
|
|
|
בין תפסח לתפסח
|
|
תפסח מול עזה כסמל הבריאה והגאולה, ותפסח ליד תרצה כמבשרת התוהו והגלות העומדים על הסף - שתי ערים בעלות שם המגלם דבר והיפוכו: שלמות ביטחונית ורוחנית לעומת התדרדרות מוסרית העומדת להסתיים בחורבן ממשי
|
|
|
|
|
שלושה אותות בדרך חזרה (חלק ד')
|
|
שלושת האותות מקשרים את שאול לא רק לשמואל ממשיחו, אלא גם לאבות האומה ולמצביאיה השופטים ומבשרים את תפקידו כמלך ישראל ואפילו את תבוסתם של גוג ומגוג
|
|
|
|
|
שאול המלך
|
|
חלק ג: משיחה סודית בקצה העיר * קו סמוי נמתח, אם כן, מראש המצבה של יעקב, על כל סמליותה, אל אשו של שאול, שנבחר, הוא עצמו, לשמש כאבן ראשה שממנה תיבנה גאולת העם
|
|
|
|
|
דו-משמעותו הניגודית של האבל
|
|
בצד נצחון השמחה יש איום ואזהרה * פועל זה, אָבַל, במובן נבל, כמל ונפל, מצויד במשמעות נוספת, הופכית - רטוב מטל של דשא ירוק, ובהרחבת משמעות, כר הדשא הרענן הוא עצמו
|
|
|
|
|
הפגישה בין שאול לשמואל
|
|
סעודת הזבח בספר שמואל מתחברת לסעודת הזבח בלילה שלפני היציאה ממצרים, כמו להראות את הדמיון שבין שני האירועים המציינים תקווה לתחייה מחודשת, על-פי דגם העל של אם כל ההתחלות - בריאת העולם
|
|
|
|
|
שאול המלך - חלק א': מסע חיפוש האתונות
|
|
התחשבותו העדינה של שאול באביו מוצגת כניגוד מוחלט לאנוכיותם האכזרית של אחי יוסף שאחרי שהשליכוהו אל הבור ומכרוהו לישמעאלים, ומבשרים לו בברוטליות שאין כמוה כי בנו האהוב נטרף. יתירה מזו, באומרו וְדָאַג לָנוּ, מתייחס שאול לנערו כמו אל אח. האב לא ידאג רק לשאול אלא גם לנערו, ובאותה מידה
|
|
|
|
|
לעבדו שכם אחד
|
|
חציית ים סוף שכמוה כבריאה מחודשת, כהתחלה, כיציאה מרחמה הצר של מצרים, משמשת משל לאופן שבו ממליצים הכתובים לצלוח את ים החיים עצמם - האני כאוניה, בנתיב שהותווה בעת ההיא, בבראשית, בין גבולות מתוחמים ומוגדרים, באור ובזוך
|
|
|
|
|
|
|
מעגונה לגאולה
|
|
סיפור תמר ויהודה בראי מילותיו * תמר, היושבת בפתח שתי עיינות, בצומת היקום שבו נבדלו המים, צדיקה המתחזה בכורח הנסיבות לקדֵשה, חוזה בפלא הבריאה
|
|
|
|
|
מהעקוב כנחש לישר כאל
|
|
חזון הגאולה כשיקוף של סיפור הבריאה * תורת ה' על חוקיה וצוויה מסמלת במקרא את הערכים שבשמם נברא העולם: טוב, שלום, אמת, צדק, אמון, חסד ורחמים
|
|
|
|
|
תקוות חוט השני
|
|
דימויי העמק העכור מובילים כולם לדימוי ים-התוהו-ובוהו הבוצני והמעופש, רוחש התנינים, הפתנים והנחשים, ששלט בכיפה לפני בריאת העולם * מים עכורים ומרופשים אלה נחצו לשניים על-ידי האל הבורא. חצייתם הביאה לצחותם. העכור, השפל והטמא הפך לצח, זך וזוהר
|
|
|
|
|
על השלח, השילוח והשליחות
|
|
כוחות האופל, דבר, קטב ורשף, מלאכי החבלה, רובצים עדיין לפתח, מתנכלים לסדרי הבריאה, שואפים להפוך אותה על פיה, להעבירה בשלח, לשולחה לשחת
|
|
|
|
|
מה מתוק מדבש ומה עז מארי
|
|
מן התוהו ובוהו ועד לאחרית הימים בשפת המקרא * הבוטח באלוהים ידרוך על שחל ופתן, ירמוס כפיר ותנין, כמו הבורא בעת ההיא, אֵם כל הזמנים, כאשר מחץ את מפלצת התוהו
|
|
|
|
|
עמודי המקדש
|
|
האמונה ב"אקסיס מונדי", ציר העולם המחבר בין עולמות תחתונים לעולמות עליונים, משותפת לתרבויות שונות ורבות. חוקריהם של דתות עתיקות, מיתוסים ומנהגים מסבירים כיצד כל בנייה של בית, מקדש או עיר, שהיא ניצחון על הטבע הפראי, התוהו, הייתה מיועדת לחקות את בריאת העולם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|