|
המנקה
|
|
ראיתי נשים קשות יום
|
|
|
|
|
|
|
בתי האחת [חלק ב']
|
|
מאז שהיא תינוקת יש קשר הדוק ביני לבין בתי האחת, הבת החלומה, שבתוכי נבראה, רציתי שתגשים לי חלום, ללדת את עצמי
|
|
|
|
|
בתי האחת
|
|
אחרי העליות באות נפילות * כשהתינוקת המקסימה, הגיעה לגיל חודשיים, חל בחיי מהפך * השמחה והאושר ממני חומקים * מגיעות צרות בצרורות ושמות לאל את כל התקוות
|
|
|
|
|
אם הבנים שמחה
|
|
ההריון המוצלח הניב את יניב * אני חובקת בן בכור, שרק האל עליו ישמור * ילד מוצלח, יפה וצח, לא בכיין, חברותי וחייכן, את ביתנו האיר ואותנו כל בוקר עם חיוך העיר
|
|
|
|
|
בן לו היה לי
|
|
מהרגע שהוא נולד, הבית היה מואר באהבה ובשחוק של תינוק, אנו מאושרים, ראשינו מורמים, קומתנו זקופה, בחיינו התחילה תקופה חדשה, שעוז וביטחון לבושה
|
|
|
|
|
אוניברסיטה
|
|
פרק ב': על אהבה ועל משפחה * הוצאות החתונה, הסתכמו ב-2,000 לירות. סבו הטוב של החתן, את הסכום כהלוואה נתן, והיא הפכה לשי ולדורון לנכדו הראשון, שמקים בית בישראל
|
|
|
|
|
|
|
לא על הלחם לבדו
|
|
מוקדש לכל התלמידים שנמצאים בעיצומן של בחינות הבגרות תשע"ט, בהצלחה * בגרות 1966
|
|
|
|
|
אדם לעמל יולד
|
|
אומנם לא למדתי בתיכון, אך עשיתי את הדבר הכי נכון, סיימתי ללמוד בבית ספר לפקידות, רכשתי לי מקצוע ותעודה ויצאתי לחפש עבודה...
|
|
|
|
|
אם אין קמח אין תורה
|
|
בכל עיר היה בית ספר תיכון בעל שם, וכל תלמיד רציני, התפלל שחלומו יתגשם, שימצא ראוי אליו להתקבל, אם רק יעבור את מבחני הכניסה והמיון בעברית, באנגלית, בהנדסה ובחשבון
|
|
|
|
|
|
|
מרעין בישין
|
|
עם הפשיטות הליליות, קשה היה לחיות * הצטיידנו בתחמושת, ריססנו בחומרי הדברה, נחנקנו, ולהם כלום לא קרה ושום ישועה לא הופיעה... כל אחד יכול היה לדעת, שהבית נגוע בפשפשים רעים
|
|
|
|
|
מורים לחיים
|
|
עברו יותר מיובל שנים ועדיין אני שואלת, מה גרם לו לחשוב, שלי, מגיע שלילי, איך הוא לא קלט מי אני, איך אפשר? שלילי? לי? ואני רוצה לחשוב, שבוודאי, הוא לא התכוון אלי והציון השלילי לא היה מיועד לי...
|
|
|
|
|
|
|
חיי אמי
|
|
וכשאימא הייתה מדליקה נרות, ולוחשת תפילות, הייתי נחרדת כי פחדתי שהיא מתפללת לעוד ילד...
|
|
|
|
|
כיתה א' במעברה
|
|
קרוב לצריפנו שבמעברה, הקימו צריף מפח, ששימש ככיתה. היה בו רק חדר אחד ולא היה בו שום דבר מיוחד. הגיע המועד שבכיתה א' אלמד. בלי תיק ובלי קלמר, בלי עיפרון, מחדד ובלי צבעים, הלכתי לכיתה א' לראשונה.
|
|
|
|
|
תרנגולת כפרות
|
|
המשאלה שלי הייתה, שאצליח להיות תלמידה טובה ובת יותר טובה ושהוריי יחיו ויהיו בריאים ושלא יהיו ביניהם ריבים, ושיהיה לנו כמו שאמא הייתה אומרת, "לחם לאכול ובגד ללבוש"
|
|
|
|
|
היכן נעוריי
|
|
זה לא פשוט, לעבור מתרבות לתרבות, לא להורים וגם לא לבנות, במולדת שבה הם באו להיבנות ולא הבינו, שלא נוכל לגדול פה כמו בגלות, כשגוזלים מאתנו כל זכות, ומוכיחים אותנו על כל שטות ולא נותנים לנו רשות להשתתף בשום פעילות
|
|
|
|
|
אבא
|
|
האם הילדים גרמו לך שמחה וברכה, כשאתה כל הזמן עסוק בעולמך, ואתה לבדך ואנו ואמא לבד? איכּךָ? רוב הזמן, אתה אינך... לא נוכח, ולא מושיט יד...
|
|
|
|
|
שיבה טובה
|
|
לפי מניין שנותיה, אמי מתה ב"שיבה טובה"!!! שׂבעת ימים, אך רעבה וצמאה ולא בגלל שכסף חסר לה. אמנו האהובה והטובה, ילדה ילדים שבעה, בלידות לא קלות, כמעט עד גיל הבלות, ארבעה בבית, שלושה בבית-חולים, שלושה בעירק וארבעה בישראל (כן, אחת הלידות שלה בבית, הייתה במעברה, בצריף).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|