הלוחש לשערים
|
בני הבכור משחק בליגת הילדים של מכבי חיפה. עקב זאת הַשכלתי בכדורגל שהיתה פעם ממש אפסית השתפרה לבלי היכר, ועוד ידי נטויה. אולי פעם אף אתפנה לכתוב ספר מאמרים בנושא, (לאחר שתפתר בעיית האלימות-במשפחה בישראל, וילדים ונשים ישכונו לבטח בתוך בתיהם... כן, בטח!).
|
|
|
ה"דיל" ו-"התקדים"
|
הנהלת המכולת השכונתית שלנו יצאה במבצע חדש - "דיל" לא נורמאלי: על כל קנייה בסכום של חמישים שקלים ומעלה – מקבלים הלקוחות עיתון חינם!
|
|
|
|
|
בעיני המתבונן
|
שתי נשים - חילונית וחרדית, כל-כך שונות, כל-כך דומות. שני גברים - חילוני וחרדי, כל-כך שונים, כל-כך דומים. והכל, כן הכל, בעיני המתבונן
|
|
|
מאחורי הקלעים
|
מתוך הספר: "עורך הדין לשירותך", הנמצא בהכנה בהוצאת ש"י
|
|
|
הפשרה והתמורה
|
"להלכה - פנים זועפות, לאגדה - פנים שוחקות. זו קפדנית, מחמרת, קשה כברזל - מידת הדין, וזו וותרנית, מקילה, רכה משמן - מידת הרחמים. זו גוזרת גזרה ואינה נותנתה לשיעורים: הן שלה הן ולאו שלה לאו; וזו יועצת עצה ומשערת כוחו ודעתו של אדם: הן ולאו ורפה בידה. זו קליפה, גוף, מעשה; וזו נשמה, כוונה. כאן, אדיקות מאובנת, חובה, שיעבוד. וכאן התחדשות תמידית, חירות, רשות". (חיים נחמן ביאליק, "הלכה ואגדה").
|
|
|
ההינתקות מההורים
|
אז מה הם אומרים לו בימים אלה, לאחר שהם עשו הכול כדי לנתק אותו מאמו ומאביו הביולוגיים?
|
|
|
יום ה"אוּף!" ויום ה"יש!"
|
בתוך אחד המקלטים לנשים מוכות הפזורים ברחבי הארץ, חוסה אישה צעירה, אימא לילדות קטנות. כמעט מדי יום אנו משוחחות כדי לשמור על גחלת התקווה שלה לבל תכבה.
|
|
|
"הסיפור שלי"
|
"משעל חם" היא רק דוגמא לכל אותן תוכניות טלוויזיה אשר עולות על מסכינו בשנים האחרונות, תוכניות שרק חוזרות על אותן שאלות שממשיכות להשאיר את האשה בתדמית הקורבן
|
|
|
אנקדוטות מבית החולים
|
כשחג הפסח כבר היה מאחורינו וספירת העומר התקדמה במעלה עשורה השני, היה זה רק טבעי שיתחילו להישמע בבית המריבות בנושא המדורות המתוכננות...
|
|
|
מהפכת הקורבנות
|
ביום 24.05.05 התקיים יום עיון בקריה האקדמית אונו: "מהפכת הקורבנות – "שינוי פני המשפט". את יום העיון יזם מרכז "נגה", המרכז המשפטי לנפגעי עבירה, היושב בתוך הקריה האקדמית אונו, בעקבות כניסתו לתוקף של חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001.
|
|
|
יחסם של הרבנים אל האלימות במשפחה
|
הובא לידי מסמך, "נייר עמדה", בחתימת ארבעה רבנים ידועי שם: הרב שלמה אבינר, הרב חיים דרוקמן, הרב אהרון ליכטנשטיין והרב יעקב אריאל. נייר העמדה עוסק בנושא האלימות במשפחה, וחלקים ממנו יובאו בהמשך כתמיכה בטענותיי.
|
|
|
בת הרב ורופא השיניים
|
לאחרונה הייתה לי שיחה מעניינת עם רופא השיניים שלי... בעצם לא כל כך שיחה (בנסיבות העניין), כי אם מונולוג איתו... מונולוג שלו כמובן (אני רק עשיתי סימנים עם הראש והידיים).
|
|
|
כשהקורבן שותק...
|
השבוע הגעתי למשטרה כמלווה של אישה צעירה, אישה מוכה, אישה שפנתה אליי בבקשה אישית כי אסייע לה, עוד אישה שפנתה אליי בעקבות פעילותי הפובליציסטית בנושא אלימות במשפחה.
|
|
|
השומר בשער
|
תפקידו של רועה הצאן בתקופת התנ"ך היה תפקיד חשוב ולא בכדי צמחו מתוכו מנהיגים רבי עוצמה כיעקב אבינו, כמשה רבנו וכדויד המלך.
|
|
|
|
לו הייתי האֵם הביולוגית...
|
מאז החלטתו של בית המשפט העליון להשאיר את "תינוק המריבה" אצל הוריו המאמצים, אני מסרבת להאמין ומסרבת להשלים עם האסון הפרטי של ההורים הביולוגיים ועם האסון הלאומי, אסון בדמות התקדים המשפטי שנוצר בעזרתו האדיבה של המושג "טובת הילד" שכופף את החוק ועשה ממנו חוכא ואיטלולא, כמו גם מהעובדות ומהראיות.
|
|
|
תינוק המריבה, בית המשפט והאפיפיור
|
צר לי לקבוע את הדברים, אך זה היה משחק מכור, כרוניקה של אימוץ ידוע מראש. לא היה להם שום סיכוי, להורים הביולוגיים, לזכות בבנם בחזרה, למרות שמבחינה חוקית ומבחינה משפטית בנם היה צריך לחזור אליהם בהיותו בן חודשיים.
|
|
|
וזה שאינו יודע לשאול
|
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: חכם, תם, רשע וזה שאינו יודע לשאול. כולם ככולם הם סוגים שונים של תלמידי חכמים [או לא] ושל סגנונות למידה.
|
|
|
שיקולים הומניטריים
|
זה מכבר יודע כל מנכ"ל כי מחובתו לדאוג לרווחי המפעל או החברה שבניהולו. אם לא כך יקרה - הוא יפוטר ממשרתו ויאבד את מקור פרנסתו.
|
|
|
צעד קטן בכיוון הרצוי
|
ביום שישי האחרון, כ"א באדר ב' תשס"ה, 1.4.05 פורסם בעיתון "מעריב" על דבר כניסתו לתוקף של חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א, 2001 - ארבע שנים לאחר שעבר את אישור הכנסת.
|
|
|
כך לא בונים עסקה
|
כרקע לטענות שאביא במאמר זה, אשר דן באבסורד של עסקות הטיעון במשפטים פליליים, אענה תחילה על השאלה:
|
|
|
שידוד מערכות
|
המשפט קבע ביום שני, 28.03.05, חצי שנת מאסר לגבר שהיה אלים במשך עשר שנים כלפי אשתו. חצי השנה בפועל יירצה הנאשם את עונשו בעבודות שירות בבית נוער לעובדים זרים.
|
|
|
כל ישראל חברים
|
כשברחתי מהבית בירושלים בו גרתי עם שלושת בניי ומ"חורש רעתי" (בעלי לשעבר), לא ידעתי להיכן אגיע באותו ערב דרמטי. לא ידעתי היכן אשכיב את שלושת ילדיי לישון, ולא ידעתי כיצד ייראה הבוקר שלמחרת. מלבד מעט החפצים שהצלחתי להעמיס על עצמי, (בגדים לילדים ולי), ומלבד מעט הציוד שנכנס ברכבי (עגלת תינוק לתאומים שתפסה את כל המושב הקדמי שליד הנהג), מזוודה קטנה ושתי חבילות טיטולים בבגאז' של הרכב (שהיו אמורות להספיק לתאומים ולבני הבכור שהיה אז בן שנתיים) - לא היה לי "רכוש" ולא היו עמי מיטלטלין נוספים.
|
|
|