|
על מות
|
|
אני רוצה לדבר מה שאני רוצה לדבר על מי שאיננו יכול לדבר עוד * לספר על מי שאם אני לא אספר - יהיה בעולם סיפור אחד על המת שלא סופר, ואסור
|
|
|
|
|
עוז, מול
|
|
בלב הזהירות המופלגת הזאת התפרצה מדי פעם אמירה ספונטנית, חתרנית, פראית
|
|
|
|
|
יודאופוביה על האבניים
|
|
פרעה כבר לא רדף את היהודים משנאתו אותם * לא הוא ולא רבים מדי שעלו על במות ההיסטוריה של המין האנושי אחריו * הוא רדף את היהודי כדי להציל את עצמו מסכנה שהוא המציא
|
|
|
|
|
הפיוס הגדול
|
|
יעקב הוא עיוור, לא יוכל לראות, אבל כשעומדים לפניו יוסף ושני העלמים שנולדו לו במצרים, הוא רואה, לא בבבת עיניו, בעיני רוחו, את סוד רציפות הקיום גם בעידנים בהם הכל נראה כאילו חסום מכל סיכוי, מכל תקווה
|
|
|
|
|
הכחשה שכולה טירוף
|
|
אבל עכשיו שמדינות נכנסות לתהליך, הטירוף הזה נראה שפוי לעילא * הוא מגובה בחקיקה, הוא נשען על כוח, הוא סומך על העם, הוא דמוקרטי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זהירות, הכל חדש
|
|
גם קהלת יודע - "אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם" (שם י"ב) * אתמול היה מלך, עכשיו איננו מלך * מה שהיה איננו * מלך בהדר הוא זקן קודר, מי שדיבר עם ציפורים, שותק עם צללים
|
|
|
|
|
|
|
על שלושה בטרם ועל ארבעה
|
|
יש מיתה בעולם * הנותן חיים לכל חי קצב לכל חי קצבה * מי שיודע - מתיירא * מי שבוחר להכחיש - הוזה * מי שמתיירא יודע לומר "בְּטֶרֶם אָמוּת"
|
|
|
|
|
באמת
|
|
בעשרה טבת, היום בעוד שבוע, ביום הקדיש הכללי, יאמרו המתים בשפתותיהם למי שרוצה או למי שאינו רוצה לשמוע אותם, מי הרג אותם, מתי, היכן, לא מדוע כי אין מדוע. הם לא באים במוזאונים. הם לא הולכים לעצרות זיכרון, לא מתאספים בכיכרות בהם מעלים נרות לזכרם במעמד ראשי עם האומרים להמון דברים מליבם. הם לא אומרים אמן למשמע הקדיש המנסר בעולם כי הם אינם יכולים לומר אמן על אינם. הם אינם יכולים לומר אמן על מילים שאינן יודעות לספר מה ששפתותיהם הקפואות דובבות אילמות עד מות. באמת.
|
|
|
|
|
|
|
ועכשיו לכו לחוקק את חוק הפורנוגרפיה
|
|
מי אינו יודע? הכל יודעים * אבל, נקיי הדעת האלה הדואגים לבריות-נפשם של ילדי העולם שנדים להם כי חרף כל השתדלויותיהם, אפילו הן כנות, כל מה שהם מועילים לעשות הוא להרבות מהומה
|
|
|
|
|
אחרית חלומות בראשית
|
|
אין הסופר המקראי חוסך את הסיפור שבתוך הסיפור, שיש בו עלילת חיים סוחפת של נער שאחיו רואים בו מי שהפעיל קסמו על אביו כדי ליטול מידו מה שהיה שלהם, של שנאה שלא עצרה על סף עינוי אב זקן בלמעלה מעשרים שנות אבל שווא
|
|
|
|
|
|
|
חנוכה ופח, לא של שמן
|
|
אמרתי לו, דוקטור סולומון היקר, אתה איש מנוסה, וחכם, ויודע להלוך בדרכי העולם, אתה יכול, אני בטוח בכך, לשער מה יאמר בן-גוריון למקרא מכתבך?
|
|
|
|
|
סדקים
|
|
אני ניעור בלילה כי קולות הדומים לקול שעושים סדקים כשהם פוצעים עמודים איתנים או כתלים אמינים נשמעים כשקולות סאון היום דועכים ואינם מחרישים עוד מיני רחשים
|
|
|
|
|
אנטישמיות מאז היום
|
|
הדרך האחת להיאבק באנטישמיות היא לקרוא לה בשם * לפרסם ברבים את הדיאגנוזה הפסיכיאטרית שלה
|
|
|
|
|
מלכה
|
|
סיפור מחורז לילדי הגן של אפי
|
|
|
|
|
|
|
רק שועל
|
|
עברה השמועה בכל להקות הזאבים שבערבה, שמעתה יש שועל ערום אחד בלהקה האחת האחרת, ושלחו אל אותם זאבים לאמור להם כי תחרות הוגנת על ממשלת הערבה היא תחרות בין זאבים לזאבים, וכי על-פי צדק עליהם לסלק את השועל הצעיר קרבם
|
|
|
|
|
|
|
תפילת הפליט
|
|
"שוטה פגיעתו רעה" אומרת המשנה בבא קמא פ"ז, לא במובן שפגיעתו מזיקה, אלא לומר כי אי-אפשר לגבות ממנו קנס ופיצוי על נזק שהוא גורם, ועל כן פגיעתו גורמת רעה לבעלים הנפגעים
|
|
|
|
|
לכבוד
|
|
לכבוד שמונים שנה לבני עקיבא, אני מבקש לפרסם בזה שיר שכתבתי לפני חמישים שנה. ועידת בני עקיבא בתשכ"ט עמדה בסימן גיוס התנועה למען פתיחת שערי ברית המועצות. זה שיר הנושא למחזה שכתבי והועלה בבימויו של יורם פלק, יליד שדה אליהו ותלמידי בנעוריו בבית הספר האזורי של יישובי עמק בית שאן, בבנייני האומה בירושלים. המחזה היה מחזה מוזיקלי בביצוע חניכים וחניכות יוצאי כמה וכמה סניפים. בני עקיבא של אותם ימים הייתה תנועת הנוער היחידה שהעלתה את נושא יהדות ברית המועצות השבויה כנושא חינוכי לאומי. השיר עצמו הושר לאחר מכן שנים בערבי מדורה של חניכי וחניכות בני עקיבא. אני עצמי חניך בני עקיבא משנת תש"ו, לא שמונים אבל שבעים ושלש שנה, מדריך ושליח, קיבלתי בתנועה את אבני הבנייה של עולמי הרעיוני כאיש תורה ועבודה. בהודיה על מה שבני עקיבא העניקה לי אני שב ומפרסם את השיר.
|
|
|
|
|
מנהיגות בדרך לבחירות
|
|
יועצים אסטרטגיים מיומנים עלולים לשכנע את הבוחר כי שיטת הבחירה ברשימה היא בעצם בחירה אישית במי שעומד בראשה, ושמי שעומד בראשה הוא הפרוגרמה, הוא התוכנית, הוא המחר
|
|
|
|