|
אימפוטנציה בע"מ
|
|
בהתמדה מופתית הכל מדברים על חשיבות החינוך ובדרך פלא חוזרים על היותו ערך לאומי ועל הצורך למקסמו. באותה דרך פלא ומזה שנים איננו מגיעים ל-1 בספטמבר שכמערכת החינוך מוכנה ודרוכה למשימותיה; ב-30.8 עדיין היינו במרכזו של מאבק על שכר ותנאי עבודה שאיים על פתיחת שנה"ל. את מחזה האבסורד הזה יש לנתץ ובכדי שדבר זה יושג, מתחייב שינוי תרבותי וסיסטמתי כולל בכל אבני הבניין של התהליך החינוכי
|
|
|
|
|
מחול השדים
|
|
לכל 5 מערכות הבחירות האחרונות הוספנו את תואר השם: קריטיות. הפעם הדבר נכון מבעבר באשר נקודת המוצא היא ממשלת-מעבר שאינה הגמונית, ללא רוב וללא לגיטימציה מאחר שחלק מהמפלגות המרכיבות אותה הן אנטי-ציוניות. אם לא יחזור הימין לשלטון, אפשר שישראל תחזור לגבולות 67'; הכוחות הדוחפים לכך ארסיים ונכלוליים מבעבר והציבור: עוסק בעיקר באוכל, בילויים, ומיון פומבי של "כוכבי השעה והרגע"
|
|
|
|
|
"פייק-ניוז" ודעות קדומות
|
|
מבחינה דמוקרטית, ה"ליכוד" הוא המערכת המפלגתית הגדולה, הנכונה והטובה ביותר בישראל והעומד בראשה לא קנה את מקומו בכסף או בזכות אבות. כל עוד זה המצב, אין לי שום טענה כלפי חברי ה"ליכוד" על שהם נוהים אחריו, מגבים אותו ומעוניינים שימשיך להנהיגם מול כוונות יריביהם לבצע מהפך פוליטי באמצעות קנוניות משפטיות או מניפולציות מכל סוג אחר
|
|
|
|
|
לאן הולך גדעון סער
|
|
ממשלת "ימין" או "שמאל" וממשלת "אחדות" או "ביבי" וכל שאר הוואריאציות מבטאות בדיוק את אותה מחלוקת אך בתחפושת אחרת. עניין הסולידריות וטובת המדינה הפכו סיסמת-סרק והמבחן היה ונותר: "הלנו אתה, או לצרינו"? סער "נפלט" מ"הימין" ו"נספג" "באחדות". בשני המקרים עיסוקו העיקרי והבלתי-משכנע הוא מלחמת-חורמה בנתניהו - בבחינת "יקוב הדין את ההר"
|
|
|
|
|
התחלה ברגל שמאל
|
|
הצטרפות איזנקוט לגנץ וסער תחת מעטפת "המחנה הממלכתי" החדש-ישן היא בגדר מכה קלה וחולפת בכנף הפוליטיקה הישראלית כמעט מכל בחינה. סביר שבימים הקרובים נראה את שולי האדווה האלקטורלית שמייצרת הצטרפות זו, שכנראה תחלוף במהרה. חבל שאיזנקוט בחר בדרך זו להיכנס לפוליטיקה ולהערכתי עד מהרה גם לצאת ממנה. פוליטיקה היא התמחות; השילוש המוביל של "המחנה הממלכתי" אינו שילוש של בשורה אלא של שגרה ודריכה במקום
|
|
|
|
|
בין עזות מצח לשחצנות
|
|
נראה שאת האמירה היהודית העתיקה והמאלפת של הלל הזקן: "מה ששנוא עליך - לא תעשה לחברך" - לא למדה ממשלת המעבר או שהסכִּילה לשכוח מרגע שקיבלה לידה את הכוח להכריע. מינוי רמטכ"ל חדש, מינוי השופט מזוז לוועדה לאישור בכירים והפעילות הפסאודו-פוליטית באיו"ש נגד המתנחלים ולטובת הרשפ"ת הן רק דוגמאות חלקיות. אין ספק שזו תקיעת אצבע מיותרת בעינה של האופוזיציה שמזמינה פעולת תגמול היה ותנצח בבחירות הקרובות
|
|
|
|
|
ממשלת החובבנים
|
|
בממשלת החובבנים כמעט כל דבר חשוב שנעשה בפעם הראשונה בדרך כלל אינו מצליח. שני ראשי הממשלה, שר החוץ, שר האוצר ושורה ארוכה של שרים בכירים מכהנים בתפקיד שרים לראשונה. ההערכות מול אירן צולעת ובפעם הראשונה מכהנת בה מפלגה ערבית שעמדותיה ונאמנותה מפוקפקות
|
|
|
|
|
קמפיין קלוקל של איגוד לשכות המסחר
|
|
קמפיין איגוד לשכות המסחר נגד הביקורת הציבורית הנוקבת על מבול עליות המחירים הפרועות של היבואנים הגדולים, הוא בדיוק מה שלא צריך היה להיות המענה הנכון על הביקורת. הציבור הוא סיבת הקיום של היבואנים הגדולים ורשתות השיווק וכדאי שישננו זאת היטב - הם והדוברים בשמם
|
|
|
|
|
עת ל"הנץ החמה"
|
|
הסבבים החוזרים של מערכות טרטור קצרות ואלימות המשבשות את חייהם של מיליוני אזרחים ישראלים, חייבים להיפסק. באין פרטנר לשלום, על ישראל לשנות את הליכי הטיפול באירגוני המפגעים - בשליחות עצמם או בשירות זולתם. השינוי הפשוט והטבעי ביותר הוא אימוץ עקרון ההדדיות לשימוש בכוח: ה"חוק הבינלאומי" הוא הדדי תמיד או אינו קיים כלל!
|
|
|
|
|
"עלות השחר" על-פי אפרים גנור
|
|
גנור אינו עוסק באמת בסוגיותיה החשובות של ישראל אלא בשאלה כיצד משמרים את מפלגות המרכז והשמאל בעמדת השפעה מרכזית בממשלה ובכנסת חרף היותן מפלגות מיעוט בחברה הישראלית. ממשלה רחבה ללא דרך ברורה - איננה בת קיום; את זאת הוכיח כבר בנט. לכן, חייבים תחילה להחליט על דרך משותפת ורק א"כ או במקביל לבנות את הכלים למימוש הדבר
|
|
|
|
|
בעולם משתנה
|
|
ישראל מדדה בעיצוב אסטרטגיית הביטחון הלאומי שלה בשלושה מעגלי צרכים המשלימים זה את זה: הלאומי, האזורי והגלובלי * השינויים בכל שלוש הזירות אינם מתירים לנו רפיון רוח וזחיחות
|
|
|
|
|
בזכות "רוח ציונית" איתנה
|
|
"רוח ציונית" היא משב רוח מרענן בגוש הימין וסיכוי יחיד כמעט לעבור משיח פרסונלי אלים לשיח מעשי אפקטיבי * זו מפלגה ללא יומרות עם מצע רעיוני שהיה חסר כאוויר לנשימה בגוש בשנים האחרונות ודירדר את תדמיתו ומעמדו
|
|
|
|
|
בשבח האחריות
|
|
רה"מ מנהיג ומנהל את הממשלה, אבל אחראי למשרד רה"מ ולפעולת הממשלה כמוסד.{1} אסון מירון נובע מכך שלא היה אפילו אחראי אחד לאירוע מטעם הממשלה משום שלא קבעה כזה. אם ישנה תקלה בתפקוד ראש הממשלה באירוע - זו התקלה. בתרבות ניהולית תקינה הכלל הוא שהסמכות הבכירה קובעת את האחראי לביצוע, ומשלא עשתה זאת היא האשמה
|
|
|
|
|
עת לשאול את העם
|
|
אסור להגיע שוב למעשה תעתועים נוסח "הסכם אוסלו". אלה אינם ימי הכרזת המדינה. בישראל חיים למעלה מ-9 מיליון נפש ואם נתעלם מהמתבוללים והאנטי-ציונים, מדובר בלמעלה ממחצית העם היהודי. את אופיה, מהותה וגבולותיה של מדינה אין קובעים במחשכים ובהונאות פוליטיות. חייבים לקחת פסק-זמן מחשבתי מהפסטיבלים, לשים הכל "על השולחן" ולהכריע דמוקרטית במשאל-עם
|
|
|
|
|
לפיד: פִִּּטפּוּטִיזציה מול "פוּטִיִִנִיזציה"
|
|
"תפסת מרובה - לא תפסת" אומר הפתגם העממי הנפוץ. האמריקנים נוהגים לומר: "אל תתקן מה שאיננו מקולקל". לפיד כאיש תקשורת לשעבר אינו עובד בשרות השכל הישר אלא בשרות הדימויים. בינתיים פרש בנט מראשות הממשלה ובמקום לתקן את ה"קלקול" הקל במערכת היחסים עם רוסיה בחר יורשו ב"חנפנות" למערב ובדימוי פרוגרסיבי - והמחיר מגיע אלינו עכשיו
|
|
|
|
|
לא במיטבם
|
|
אעל-פי שעדיין איננו יודעים כל מה שהתבשל לפני, במהלך ואחרי ביקור הנשיא ביידן בישראל, ניתן לקבוע שתי מסקנות ראשונות: האיש נחמד, אנושי, לבבי ותרבותי ונראה כידיד ישראל אמיתי; ארה"ב שוקעת
|
|
|
|
|
על הבנקט
|
|
בנט, "ימינה", וגוש הימין מצויים "על הבנקט" משום שפרישתו ופרישת חברים נוספים ממפלגתו לצד הקשיחות הפוליטית של הליכוד מסכנים אפשרות להקמת ממשלת-ימין אחרי הבחירות. עתה ביודעו כי למעשה הוּלך שולל ע"י שותפיו מימין ומשמאל בממשלת הקונגלומרט, מסבכת שתיקתו את התמונה - האם לכך הוא אכן מכוון?
|
|
|
|
|
תובנות
|
|
חילופי רה"מ, התפזרות הכנסת וההחלטה על הליכה לבחירות וביקור ביידן בישראל, מחוללים שינויים משמעותיים ומשנים סדרי עדיפות פוליטיים ולאומיים - להלן מספר תובנות ראשוניות מאירועים אלה
|
|
|
|
|
לא משטרה... ולא מחשבות
|
|
"מכונת האנטי" (הגדרה שלי, ר.ל.) הוא תיאור נכון של התמונה שמצייר ליבסקינד במאמרו "משטרת המחשבות", (מעריב, 8.7.2022) לגבי חלק מהפעילות העולה ובוקעת ממחנה הליכוד; אוי לנו אם כך הייתה נראית ופועלת המשטרה. נתניהו והליכוד שילמו מחיר כבד גם על הסיגנון ב-4 מערכות הבחירות האחרונות ובכללו ישיבה באופוזיציה. אחרי נפילת ממשלת בנט, השאלה היא: ליכוד סביב הימין ובהובלתו או ליכוד סביב המרכז שמאל ובהובלתו -לסיגנון ולטון יהיה בכך משקל כבד
|
|
|
|
|
יועמ"ש עליך, ישראל
|
|
סוגיית מינוי רמטכ"ל חדש לצה"ל בתקופת ממשלת מעבר חוזרת ומעלה לסדר-היום את הכאוס השלטוני שנוצר במדינה בהשראת "כל מחוקקיה" ויועציה המשפטיים. דומה שהחקיקנות הפכה מחקיקה - קו מנחה בסיסי לדרך העשייה - למסלול עוקף כל נורמה וכל סדר נוהלי. מטעמי נוחיות "משפטית" הוכנס למעגל גם היועמ"ש. פרשת מינוי הרמטכ"ל בגלל חשיבות ורגישות המינוי היא אירוע המצדיק לומר: "עד כאן!"{1}
|
|
|
|
|
בנט והמוקש של לפיד
|
|
בנט ברצונו הכן והנאיבי לכונן "רוח חדשה" בעם, הוּתְקל במוצ"ש 2.7.2022 במוקש שהניח לפניו לפיד בנאומו הראשון כרה"מ. בעוד הוא כרה"מ נזהר בדבריו לציבור בכלל ולציבור הימני בפרט ונמנע מהצגת עמדות אידאולוגיות כקו מנחה לדרכו הפוליטית, מצא עצמו ניצב מול גישה מנוגדת לחלוטין של שותפו. הנאום היה ביטוי למחלוקות לאורך כל החזית של נושאי הליבה שבהם חצוי הציבור הישראלי {1}
|
|
|
|
|
אניגמה ושמה בנט
|
|
באניגמת בנט שתי חלופות דיכוטומיות: הפתעה חיובית - מספר הישגים שהספיק בזמן קצר יחסית שסופה בכשל טוטאלי של העקרון המוביל את הממשלה; והפתעה שלילית: - ספק חמור אם נותר הוא איש "ימין" בהגדרה המהותית שלו או שהפך למשהו אחר. בשניוּת זו אני מבקש לטפל בשורות הבאות
|
|
|
|
|
פוליטיקה (של מינויים) בצה"ל
|
|
מינוי רמטכ"ל אינו יכול להיות "מחטף פוליטי". בהיות הרמטכ"ל נכס יסודי של צה"ל ושל הביטחון הלאומי, על מינויו להיות שקול, אובייקטיבי, חף מפוליטיקה, מותאם למדיניות הביטחון הלאומי ומקובל על הממשלה תחתיה ישרת כמפקד העליון של צה"ל. מורכבות התפקיד מצדיקה את הארכת תקופת שירותו כשביצועיו תומכים בכך וכך ימוקסמו וימוצו תרומותיו הסגוליות וניסיונו כמשרת הציבור
|
|
|
|
|
הכרעה אסטרטגית או בחירות נוספות
|
|
במאמר של ק. טוכולסקי באתר "עבודה שחורה"{1} (23.6.2022) מצאתי אמירה נחושה הגורסת שאין להצביע בבחירות הקרובות הצבעה אסטרטגית אלא "דעתנית". לדעת הכותב, הצרה הפוליטית שלנו מעוגנת כביכול בשאלה "כן ביבי – לא ביבי" שהעסיקה את מערכות הבחירות האחרונות, ועומדת בליבת המערכת החמישית אליה אנו נכנסים זה עתה; גם על כך אני חלוק עימו
|
|
|
|
|
אתנחתה, או סוף-הדרך
|
|
הבחירות החמישיות בדרך. עבור מספר דמויות בממשלה הנוכחית ובראשן בנט, שאלת השאלות היא אם בחירות אלה הן אתנחתה או סוף הדרך. פוטנציאלית ועניינית הוא בעיני הפוליטיקאי המתאים ביותר להוליך את ישראל בדרך המלך - דרך בה הולכים הכל בשירות הציבור והעם. לרשותו זמן קצר מאוד לעצב את דימויו ואת הארגון הפוליטי בראשו יעמוד בבחירות אלה מחדש - האם ישכיל?!
|
|
|
|