|
זכויות, חובות ויום הכיפורים
|
|
אמריקה כבר כמעט שכחה את טראומת 11 בספטמבר שלה, ואנחנו כבר ארבעים שנה מחטטים שוב ושוב במלחמת יום הכיפורים ובפצעיה ולא נרגעים. למה זה קורה ואיך זה קשור לקדושת יום הכיפורים ולמתח שבין הזהות הישראלית והיהודית
|
|
|
|
|
שש הערות על ביקור אובמה
|
|
קצת הגזמנו עם ההתלהבות מהאורח (המכובד), שבא לתקן את שגיאותיו ולעשות מה שנתניהו עשה אצלו - לדבר אל העם מעל הראש של המנהיג. משהו כאן לא נורמלי, אבל זה הנורמלי בפלא שנקרא מדינת ישראל. ואובמה מבין את זה
|
|
|
|
|
בחירות בסופה
|
|
גם האקלים שלנו וגם שיטת הבחירות שלנו נראים פתאום טוב יותר מאשר באמריקה
|
|
|
|
|
בחירות בלי ויכוח
|
|
הוויכוח המדיני הגדול שקע ונעלם, אבל המפה הפוליטית ממשיכה להתחלק לגוש השמאל וגוש הימין. גם בתחום הכלכלי-חברתי אין ויכוח אמיתי בין שני הצדדים. המחלוקת שברקע הבחירות היא יותר שבטית מפוליטית
|
|
|
|
|
מה שהיה הוא שיהיה
|
|
ישראל הולכת למערכת בחירות באי-חשק, כי נראה שבסופה יהיה פחות או יותר מה שהיה * לנתניהו אין שום סיבות נסתרות וחישובים מתוחכמים * ההסבר שנתן ראש הממשלה במסיבת העיתונאים המאולתרת של יום רביעי היה, למרבה הפלא, אמיתי
|
|
|
|
|
לספח את יהודה ושומרון ולהישאר בחיים
|
|
לא מזמן שמעון פרס התנגד בתוקף למדינה פלשתינית, והיום גם נתניהו תומך בהקמתה. והיא תקום בתנאים הכי גרועים לישראל, אם לא יהיה לנו אומץ לדון ברצינות באופציה הנגדית: סיפוח של יותר ממיליון ערבים פלשתינים לישראל
|
|
|
|
|
אין צדיקים בסיפור
|
|
אני מודה ששמחתי כשממשלת אולמרט נפלה אבל אסור היה לי לשמוח כשהיא נפלה בדרך הזו. מבחינה דמוקרטית בלתי נסבל שקבוצה של שניים-שלושה פרקליטים תפיל ממשלה שנבחרה על-ידי הציבור. פוליטיקאי לא כל כך ישר מסוכן פחות מפרקליטות שלוקחת לעצמה כוח מוגזם
|
|
|
|
|
טקס הזזת השעון
|
|
זה לא ויכוח בין דתיים לחילונים אלא בין הישנים בלילה ובין הישנים בבוקר. מי שיוצא בשש בבוקר לעבודה יודע שכבר נגמר הקיץ כי הוא קם ממיטתו בבוקר בחושך וצריך להדליק אור בבית כשהוא מתארגן לצאת
|
|
|
|
|
תמימות המערב
|
|
הסרט 'תמימות המוסלמים' הוא לא סיבה אלא תירוץ למהומות ולהתפרעויות. המוסלמים מבינים היטב את תרבות המערב אבל המערב כנראה לא מבין את תרבותם. בהתנגשות הזו לא המתפרעים והפראים הם הצד העיוור
|
|
|
|
|
שיעור קצר על ההון והשלטון
|
|
שום טובה לא צומחת משנאת העשירים, אנחנו צריכים אותם ואין כלכלה בריאה בלעדיהם. אי-אפשר לקחת מהעשירים ולתת לנו, אפשר רק לקחת מאיתנו דבר אחד כדי לתת לנו דבר אחר
|
|
|
|
|
משאלות לב מתוקות
|
|
שאלת הבסיס היא מה שהפרשנים קוראים: פצצה או הפצצה. מה עדיף: לשלם את מחיר ההתקפה שעלול להיות מטר של טילים על ישראל או לחיות בצל האיום ולהמר שמשטר האייתולות יימנע מלהטיל עלינו את הפצצה האטומית בשל מאזן האימה
|
|
|
|
|
להכשיל במקום להבשיל
|
|
סנקציות כלכליות ואישיות לא יחלצו את הצעירים החרדים מהבוץ, רק ישקיעו אותם עמוק יותר בתוך הדלות והניוון. אי-אפשר לפתור את הבעיה הזו באבחת חרב. חייבים לבנות להם סביבת התגייסות ידידותית ומעגלי תמיכה בתוך החברה שלהם, וזה אפשרי
|
|
|
|
|
ויכוח יצרי וקטנוני בשאלה גורלית
|
|
דיון ציבורי על השאלה האירנית היה צריך להתקיים אילו הייתה החברה הישראלית מספיק בוגרת ומאופקת כדי לקיים אותו. אבל היצר הרע הפוליטי ושנאת נתניהו השמאלנית פרצו את כל הסכרים וזיהמו את הוויכוח באופן בלתי אחראי בעליל
|
|
|
|
|
הבית הלבן וסוכניו הישראלים
|
|
הדילמה הישראלית הגורלית בקשר לאירן בהחלט ראויה לדיון ציבורי, אבל כעת היא כבר גלשה לפטפטת בלתי אחראית. למה דווקא עכשיו? מי מעלה כל פעם מחדש את הגלים של ביקורת והפחדה נגד פעולה ישראלית? למה כל ההדלפות מפי כל הלשעברים הולכות תמיד בכיוון אחד?
|
|
|
|
|
מספין באה ואל ספין תשוב
|
|
שאול מופז מדקלם משפטים מושחזים וקצרים מבית היוצר של ליאור חורב. מבין השורות אתה קולט שהוא נכנס לממשלה לא כדי לחולל שינוי אלא כדי לגנוב את הדגל ולצאת. וזה מזכיר את הימים הרעים של פורום החווה ולהטוטי הספינים שלו, שמהם נולדה קדימה ואליהם היא עכשיו מתרסקת
|
|
|
|
|
לא גיבור ולא סמל
|
|
למרות מצבו האנוש של משה סילמן, שהצית את עצמו במוצאי שבת, צריך לומר שמעשהו ראוי לכל גנאי, וכמוהו ראוי לגינוי מי שהופך אותו לסמל ודגל, ובכך דוחף אנשים נוספים ללכת בעקבותיו של סילמן אל התהום
|
|
|
|
|
זו לא מחאה, זה עלבון
|
|
מטרות המחאה לא מוגדרות ולא ברורות כי מדובר בעיקר בתחושת עלבון ותסכול של אדוני הארץ לשעבר על שהארץ מצליחה ומשגשגת למרות שהם כבר לא אדוניה * אבל כשמדובר בתחושת עלבון אין טעם להתווכח איתה ואסור לזלזל בה
|
|
|
|
|
המבקר ופי האתון
|
|
עבודת ביקורת היא משעממת ורחוקה מאור הזרקורים, ואמורה להיות מופנה לדרגים הנמוכים. סיפוק תאוותה של העיתונות לכותרות מרעישות תביא בסוף על מוסד המבקר את גורלה של הזעקה זאב זאב
|
|
|
|
|
לבדו מול משפט ההיסטוריה
|
|
לאחר שוך הדרמה והמהומה הפוליטית שיצר עם הקמת ממשלת אחדות עם קדימה, המבחן הראשון של ראש הממשלה בנימין נתניהו יהיה שכונת האולפנה בבית אל
|
|
|
|
|
נתניהו, אל תהיה שרון
|
|
זו אכן ממשלה רבת הישגים, מן הטובות שידעה ישראל מעודה, ולנתניהו יש במה להתגאות. אבל הגאווה היא מידה רעה, ואם הוא ייפול ליהירות וזחיחות דעת הממשלה הזו תאבד מהר את הישגיה. התרגיל המסריח בחברון היה סימן מדאיג בכיוון הזה
|
|
|
|
|
בג"ס: בית הדין הגבוה לסדר
|
|
בדחיית הסכם מגרון בית המשפט העליון תפס ראש קטן, התייחס רק לבקשת הארכה שהוגשה לו והתעלם מההקשר הרחב, והחזיר את ההכרעה לממשלה. כך בעצם צריך להיות. זו בעיה שלטונית, לא משפטית
|
|
|
|
|
נפש ערבי הומייה
|
|
אזרח ערבי נאמן לא חייב לשיר את ההמנון היהודי שלנו. מספיק קשה לו גם לעמוד ולשתוק. ישראל היא גם מדינת העם היהודי וגם מדינת כל אזרחיה, והמלחמה הטהרנית משני הצדדים לא תביא שום תועלת לאף אחת משתי הזהויות שלה
|
|
|
|
|
בעיטת פרידה
|
|
פסיקת בג"ץ הייתה מיותרת לגמרי, משום שחוק טל הגיע לסוף דרכו בלי שום קשר אליה. הרושם הוא שדורית ביניש ביימה לעצמה יציאה דרמטית ומתוקשרת, וכל העניין לגופו לא היה אלא קרב על הקרדיט שבעצם מגיע לישראל ביתנו
|
|
|
|
|
בין אילנה דיין ושארל אנדרלין
|
|
לא באתי להשוות בין שני העיוותים הטלוויזיוניים שעלו לכותרות, רק לומר ששניהם מאירים בפנס על הסוד הגדול של המדיום הטלווזיוני: כל אירוע שאתה רואה בטלוויזיה הוא מבוים
|
|
|
|
|
לא נפסיק לריב
|
|
חוק טל מנסה להתחיל להתיר את התסבוכת שנוצרה במשך כל שנותיה של המדינה מהחיבור בין הציבור החרדי והחברה הישראלית. זו דרך ארוכה שתימשך לפחות 30 שנה. מי שרוצה צדק עכשיו מבקש בעצם להמשיך לריב לנצח
|
|
|
|
