|
תקרת הזכוכית ונספח ד'
|
|
רק אחוז קטן של נשים הגישו מועמדות לנבחרת הדירקטורים של רשות החברות הממשלתיות. קראתי, והופ - הפעמון הפמיניסטי הסמוי הצטלצל...
|
|
|
|
|
זה לא רק הכלכלה
|
|
המכנה המשותף לכל היוצאים לרחובות אינו נעוץ בכלכלה אלא בתחושת חוסר אמון, חוסר צדק, חוסר ביטחון. וכשהציבור מתוסכל, ממורמר ובעיקר לא סומך על נבחריו - הוא כועס. וכשכועסים, כועסים. על הדיור, החינוך, הבריאות, הקוטג', הרופאים, המורים, המיסים, הדלק...
|
|
|
|
|
ההורים של מעמד הביניים
|
|
הם עייפים. הם לא מאמינים במהפכות. הם חיים בארץ הזו יותר מדי זמן ויודעים שמישהו שם למעלה יעשה בסוף כמה צעדים שירגיעו את השטח. אבל בסוף, כנראה, לא יצא מזה כלום
|
|
|
|
|
על אצילות ודעות קדומות
|
|
פרשת אורלי אינס חיסלה את הקריירה של ניצב אורי בר לב * גם עתה ברור מה שהיה ידוע עוד קודם לכן: לא היה אונס, לא הייתה הטרדה מינית ולא היה מעשה מגונה * הבלון הנפוח הזה ששמו ד"ר אינס התפוצץ לנו בפרצוף וגרם לאביו של בר לב לבכות * הטור הזה מוקדש לאבא של בר לב ולשכמותו
|
|
|
|
|
חשיבה קבוצתית - גם בישראל של 2011
|
|
במקום בו עורכים משפטי-שדה, אין מקום לספקות, להרהורים, לשיקולי-דעת או, חלילה, למידה של רחמים * במונחים מעולמות תוכן אחרים, ניתן לומר שמדובר כאן בתופעות של "חשיבה קבוצתית" * בישראל 2011 מעדיפים לתת לגוסס לדמם לאט-לאט
|
|
|
|
|
אזעקת "צבע אדום" לחינוך
|
|
דוח מצב המדינה, וגם על כותרת יומרנית, הצעה דלה, אי-מתן קרדיטים, ולמה צה"ל לא משחרר לנו נתונים חשובים...
|
|
|
|
|
הישראלי המכוער
|
|
יש, אכן, תופעות הראויות לגינוי, בתרבות הישראלית, כאשר המכנה המשותף לכולן הוא חוסר כבוד והתחשבות באחר * הסתערות, המונית ככל שתהיה, על רשת אופנה, אינה כלולה ברשימה
|
|
|
|
|
פצצות לגבות
|
|
ד"ר אלכס קומן כינה את יזמת הנדל"ן ענבל אור "פצצונת מין" משום שמראה והצלחתה מקפיצים לו את הפיוז כגבר * על שוביניסט
|
|
|
|
|
מחדל גואל
|
|
היו עדויות, הוגשה תלונה והעיתונות פעלה, אך עשר שנים / עשרה חודשים לקחו ל"כוחות ההצלה" לגאול את קורבנות רצון
|
|
|
|
|
מסביב יהום הסער
|
|
שר החינוך קבע: בבתי הספר תושמע רק מוזיקה ישראלית * עידוד הזמר העברי חשוב, אך אידיאולוגיה בכפייה זה כבר סיפור אחר...
|
|
|
|
|
קודם צמיחה אחר כך חינוך
|
|
יואב קרני, סבר פלוצקר ויאיר לפיד ראויים לעמוד לדין בשל נטיעת תקוות שווא ואשליית הציבור * אין סעיף כזה? טוב, אז שירוצו, ומהר, לפוליטיקה
|
|
|
|
|
מתי גולן וה'צופה הסביר'
|
|
קביעת השופט סולברג ולפיה אילנה דיין הוציאה את דיבתו של סרן ר. רעה, התבססה על הצופה הסביר * אך מיהו הצופה הסביר? כנראה שסולברג
|
|
|
|
|
ארגונים כבלוגוספרות
|
|
ששיתוף בידע מנוגד לאמת הבסיסית אותה מבין כל עובד * אם יהיה לי ידע חשוב, לי ורק לי, לא יוותרו עלי בקלות
|
|
|
|
|
הרבנות והפוליגרף
|
|
הרבנות מתעמרת בציבור, מנצלת את יכולותיו המופלאות, אם כי המוטלות בספק, של מכשיר הפוליגרף ומשתמשת בו נגד נשים המואשמות בבגידה על-מנת לקבוע אם הן כשירות לגדל ילדים
|
|
|
|
|
|
|
האישה בטלית - קפיצה אל העתיד
|
|
א. אבני: מתברר כי עדיף להסתבך עם אישה בטלית מאשר עם ציבור מאמינים פרוע * ע. עמירן: הפרדת הדת מהמדינה תקרב אנשים לדת
|
|
|
|
|
העולם הבא, פרויד, והרב עובדיה
|
|
ד"ר אורנה אבני סבורה שאמירותיו האחרונות של הרב עובדיה יוסף לעניין "טפשותן" של הנשים בכותל אינה אלא המשך מגמה שבה גדולים בתורה (או בפסיכואנליזה) משמיצים נשים * עמוס עמירן משיב שלא צריך להתרגש מדבריו של הרב עובדיה יוסף * חבל על הזמן?
|
|
|
|
|
הצעת חוק: ועדה לאישור ויאגרה
|
|
אורנה אבני סבורה כי ועדת ההפלות היא פיקטיבית, משרתת אינטרסים פוליטיים, חברתיים וכלכליים, ומציעה מנגד כי תוקם ועדה לאישור גלולות הויאגרה לגבר * הפעם, עמוס עמירן תומך בה תמיכה מלאה, לפחות לגבי ההפלות...
|
|
|
|
|
האם נכון להאריך לנשים חופשת לידה
|
|
אורנה אבני רואה בהארכת חופשת הלידה לנשים לחצי שנה ניסיון להדיר את הנשים משוק העבודה * עמוס עמירן מציע לה 'להוריד את מפלס החשיבה הקונספירטיבית' * שום חקיקה, לשיטתו, לא תרצה את כל הנשים כל הזמן
|
|
|
|
|
על תופעת ה"פרלמנטים" הגבריים
|
|
ד"ר אורנה אבני רואה בפרלמנטיים הגבריים סממן ראשון לערעור מבנה החברה שבו נשים רכשו בעמל רב דריסת רגל * עמוס עמירן מציע לה להירגע, ולהזמין עוגת גבינה בפרלמנט נשי משלה
|
|
|
|
|
רטיבות שוביניסטית
|
|
אורנה אבני כועסת על כך שמציגים את האישה באופן סטראוטיפי כמנקת חלונות וכ"בוכת בכי היסטרי" * עמוס עמירן אינו מבין מה הבעיה, שהרי נשים בוכות בכי היסטרי (ומנקות את החלונות אשר מאפשרים לנו לראות את הנופים היפים של עירנו המתפתחת)
|
|
|
|
|
הפקעת פארקים וצדק חברתי
|
|
אורנה אבני יוצאת נגד הפקעת נכסים ציבוריים כמו פארקים לטובת אירועים אליטיסטיים של זמרים זרים (כמו לאונרד כהן), והעמדת יציע כבוד מסוקר למשעי ומיושב אחר כבוד בשמנה וסלתה של החברה * ואילו עמוס עמירן מבקש להרגיע. לגישתו, הציבור הרחב יוצא נשכר מכך ורבים רבים גם משתתפים ונהנים
|
|
|
|
