|
תום פרידמן, אובמה והטעויות
|
|
אם כל הקונספציה האמריקנית קרסה, אז מדוע תוכניות השלום האמריקניות שהביאו אחריהן מלחמות מוכרחות להתקיים ולהמשיך לגבות מחיר דם?
|
|
|
|
|
היזהרו מן הצבועים
|
|
בימים אלה עומד במרכזה של סערה ציבורית, אדר כהן המפקח של מקצוע האזרחות במשרד החינוך * הלה התבקש לסיים את תפקידו עקב הערות משמעתיות אשר נדונו בנציבות שירות המדינה * עצם המחשבה החצופה ששר מטעם הימין יגרום לסיום תפקידו של יקיר "המכון לדמוקרטיה", הצית מחול שדים הכולל מחאה ברשתות החברתיות, מאמרי תמיכה מבעלי טורים, מאמר מערכת מיוחד של עיתון הארץ, התכנסות הפגנתית של מאות מורים לאזרחות, וזו רשימה חלקית בלבד
|
|
|
|
|
אם יש צה"ל - שיקום
|
|
יש בכוחו של צה"ל לתקוף ולהגיע לכל מטרה. לשוכני הסל אין שום יתרון על כותב שורות אלה ודומיו. גם לא הגיוני שבסוגיה כה מורכבת, הדעה השלטת היא כה אחידה. אלא אם יש איום גלוי על אנשי הצבא הבכירים בנוגע לקידום עתידי אם לא יחשבו כמו נחום ברנע, שמעון שיפר או אמנון אברמוביץ'
|
|
|
|
|
נשיאי רוח וקנאה
|
|
במסווה של חופש אקדמי, מרשים לעצמם נשיאי מכון ויצמן והאוני' העברית התנהגות פסולה מעיקרה. מה שמפריע להם, מעבר למונופול האקדמי, הוא מה שנקרא בפיהם הכיבוש
|
|
|
|
|
קניתי ארבעים באלף
|
|
מישהו שכח שהוצאת ספרים היא עסק לכל דבר. תחרות ושוב תחרות היא נשמת אפה של התרבות החופשית. מוסד או מקדש, סופר או משורר, החיים על קצבאות הממסד ישבעו כסף וישכחו את מטרתם: הצגת מעלותיה ונקודות החושך של החברה בה הם יושבים, מתוך ראייה נשגבה של חזון ולא דרך הסדק של הפרוטה
|
|
|
|
|
הכור התנ"כי
|
|
התנ"ך איננו 'טקסט מקראי', הוא איננו ספר היסטוריה ולא מדע בדיוני או חלופה לעגנון וטולסטוי. ספר התנ"ך הוא תבנית היסוד של נשמת העם היהודי
|
|
|
|
|
חג העצמאות - מעיין מפכה כח ואמונה
|
|
ייתכן שכבד הוא משא ההיסטוריה על כתפי חלק מאתנו. אך במסע ובמסה במאה ועשרים שנות ציונות, גם כאשר הייתה טלטלה בין תקווה לייאוש, והיום היא חלופה למאבק בין הציונים לפוסטים על סוגיהם, ניצחה הרוח, ניצחה האמונה, ניצחה התקווה
|
|
|
|
|
מה השתנה מאז הפצצת הכור בעירק?
|
|
חובה על ממשלת ישראל למצות כל דרך למנוע המצאות נשק גרעיני בידי אירן. אם ניוותר עם האפשרות הצבאית, אז יש להשתמש באקדח הטעון מאוד שיש לישראל. ההיסטוריה מלאה בראיות שכאשר ישראל מגנה על עצמה התוצאות טובות מאוד במיוחד בטווח הארוך
|
|
|
|
|
האמת על 'תגובה אירנית חמורה'
|
|
במילים אחרות, האיום הפנימי נשען על קני שיגור רצוצים ופחות מאיימים ממה שנוטים לתאר. אם ממשלת ישראל תחליט בסופו של דבר לתקוף באירן, המחיר לכך יהיה קטן יחסית ונסבל ביחס להרוגי גרעין
|
|
|
|
|
ביניש למעלה מאלֹiקים
|
|
אילנה דיין לא חוייבה להתנצל, אבל ממי שמעל אלוקים, אולי בכל זאת, איזה קמצוץ של הרהור או קורטוב של התנצלות על יהירות, שחצנות, מעידה בלשון, משהו? הלו?
|
|
|
|
|
אילנה דיין וכיפת הברזל
|
|
אילנה דיין בעצם הייתה כבית משפט לכל דבר: העדויות, הממצאים, הכל בעצם, היה נכון לשעתו, ולכן היה "אמת" בפרסום * אני מנסה להשמיע לעצמי שוב: ואם היה סרן ר' מוצא להורג? מי ישיב את נשמתו לחברה?
|
|
|
|
|
בן-סימון, זה הצבע האדום
|
|
מותר ואף חובה על בן-סימון לקרב את הציבור הערבי להכרה שהם מיעוט הזכאי לכל הזכויות כבני אדם, אולם בהתקפתו על היהודים הבאים מארצות ניכר, הוא רומז בהכרח אל החמשיר של הח"כ הערבי אחמד טיבי מעל בימת הכנסת - היהודים הרוסים אינם רצויים
|
|
|
|
|
"הקלות הבלתי נסבלת של הקלות"
|
|
הזכייה היא תוצאה של עבודה קשה, אפורה, מפרכת, מתישה וגם נגד הזרם. הוא שב לעבודתו מיד לאחר ההודעה על הזכייה. ומכאן עלינו לשאול מה הקשר בין דברים אלה לבין הטענות בדבר כישלונה של מערכת החינוך ושל הישגים נמוכים
|
|
|
|
|
אמת מארץ ישראל תצמח
|
|
המסורת הערבית המתדלקת את השקר הפלשתיני עמוסה בגוויות של יהודים. המסורת של חרב ואש עוברת מדור לדור וכל המרבה ברצח היהודים באשר הם הרי זה משובח. תרומתה של האומה הערבית לאנושות מסתכמת במאה השנים האחרונות בדם, בנפט ועוד דם. גם מבית וגם מחוץ. לא תרבות מיוחדת, לא שפה מיוחדת, רק זו של השנאה ליהודים
|
|
|
|
|
מצרים מנענעת את עריסת הטרור
|
|
'תחתום, יא כלב!, גער מובארק בשנוא נפשו ערפאת בטקס 'עזה תחילה' בקהיר. פייסל חוסייני הבהיר שאוסלו היה סוס טרויני.
|
|
|
|
|
שקרי דעת הקהל
|
|
ההמונים בסקרים הריעו למנהיג הזחוח. הוא ערמומי, הוא חכם, הוא אלוף המניפולציות המדיניות, הוא גיבור, הוא משלנו. הנה הוא מתבדח עם נשיא העולם ואף משיב דווקא בעברית אל השאלות, איך אומר הנוער, ממש אחלה.
|
|
|
|
|
ספרות הכיליון
|
|
המציאות כבר עולה על כל דמיון. עוד חשבתי לעצמי שלא אופתע יותר לא מסופרים ולא מאנשי רוח ואומנים. עד אשר בא הראיון שנתן הסופר א.ב. יהושע לעיתון 'הארץ'. נוכח קריאת הראיון המסקנה היא פשוטה, חדה וכואבת: זו אינה שאלה של זמן עד שהסופר א.ב. יהושע יחצה את רוביקון ההזדהות המלאה עם האויב כפי שעשתה חברתו הסופרת בתיה גור, הוא כבר שם.
|
|
|
|
