|
חצי הנחמה שבניצחון-הלא-מוחץ
|
|
מה שברור הוא, שבכל התרחישים, אדמה שישראל מוסרת ל"פלשתינים", גם מוכיחה להם את צדקת דרכם - דרך מלחמת השמד בישראל, ובכך מתדלקת את הג'יהאד, וגם מגויסת מיד למלחמה בה
|
|
|
|
|
ליישם מיידית המלצות ועדת אדמונד לוי!
|
|
הגענו למצב שאי-אפשר יותר לדחות בקש את אימוץ מסקנות ועדת אדמונד לוי. זה מביא עלינו אי-צדק משתק, סדר יום של חורבן במקום צמיחה ובנייה, מכרסם בצדקת הדרך מול התקפות אנטישמיות, ומפורר את סמכות המדינה ומערכותיה * מכתב לראש הממשלה, שרים ואחרים
|
|
|
|
|
היסטרית ה'תג מחיר': דמוניזציה בתום לב?
|
|
גם הדמוניזציה המתואמת, גם ריכוז הכח האדיר מול מטרה במשקל זבוב, גם העללה בקריצה, וגם העובדה שבסופו של דבר, יש ילדים מוחים, אך אין מחתרת ואין נעליים, אומר דבר אחד: יש שעיר לעזאזל
|
|
|
|
|
|
|
"אפס, כי גילֹה היא לא התנחלות"
|
|
מר נתניהו, האם באמת כדי לפוצץ את בלוף "פלשתין" צריך להצריע את ה"התנחלויות"? מה רע להסביר שבגילֹה כבר החלנו את ריבונות ישראל - חוק ירושלים, בעוד שבשאר היישובים עדיין לא, אך בהחלט יש כוונה לעשות זאת, ובהקדם. לא כעונש על הפנייה לאו"ם, אלא מכיוון שזה שלנו, והגיעה עת ריבונות
|
|
|
|
|
אשמת השיח-טיח "ביטחון ישראל"
|
|
ה"פלשתינים", שחיים בסדנת הסתה מתמשכת, מבינים כי כל גל של נסיגות - מה שנקרא בסגי נהור "יוזמות מדיניות", הוא כהודאה של ישראל בכך שהיא גזלה אדמה לא לה. מכאן ועד להרשאה לרצח, הדרך פתוחה. נאום "בר-אילן 2" מבטיח להיות כזה
|
|
|
|
|
פק"ל של עם מול קריסת מנהיגו
|
|
הקריסה הראשונה, זו שפתחה את מסכת הקריסות והשקרים, הייתה בנאום בר-אילן, בו אימץ נתניהו את המדינה ה"פלשתינית", למרות שנבחר על מנדט הפוך
|
|
|
|
|
|
|
סרבנים?
|
|
בדוחושב האורווליסטי של חונטת השמאל שהשתלטה על המדינה, מי שמבקש להשיב גזילה מבעליה ולהשיב את צה"ל ליעודו המקורי, הגנה על האומה היהודית, הוא סרבן * קריאה ביקורתית בטקסט וב'שיחדש' של האליטות הסמולניות
|
|
|
|
|
למה יצא אהרן מהארון?
|
|
ברור כשמש ביום בהיר, שכבוד השופט העליון בגימלאות שכבש גם את שטחי התחיקה, החקיקה והפוליטיקה, הוא פוסט-ציוני מושבע, אבל, בהתקפתו חשף אהרן את עצמו. לכן, אפשרי שדווקא מעז יצא מתוק
|
|
|
|
|
מול נעלו של אובמה
|
|
נתניהו, ניסית לרצות את אובמה בליטראות בשר נדיבות. הפצרת בו, שיזכור את הברית. אך ראה זה פלא: מה קיבלת בתגובה? (וישר לפרצוף) - נעל! * מכתב פתוח לבנימין נתניהו
|
|
|
|
|
עצמאות בחומש - כמעין המתגבר
|
|
העֲלִיָּה השלישית לחֹמֶש - עֲלִיַּת העצמאות משדרת מעין מתגבר. מעין מתגבר תרתי משמע: מתגבר בזרם המים החיים המפכים ומתגבר על המכשולים בדרך. הזמן 16:30, והעולים, והתכסית האנושית, ותכסית השלטים במקום - אמנם עדַיִן שלטים בלבד; לא שכונות קבע, הכל - כמעין המתגבר. אמנם איננו יכולים עדיין להרים מסוק לאוויר כדי לראות את נהר העולים במלוא הדרו, וגם תקשורת מקורקעת למטה, אך כל הדיווחים מדברים על אלפים שבדרך. בהמשך, הכל מאומת: השעה 7 בערב, רבבת העולים כבר מתחילה לסוב לשבי שומרון ולרכבים שהותקעו במחסומים הרחוקים, אך משפחות עדיין מגיעות! ואלו שחייבים לסיים את הביקור, מלאי צער: בקושי התחילו להתבשם מהמקום ולהזדעזע מהחורבן הסתמי וכבר צריך להתחיל לסיים.
|
|
|
|
|
תיקון משקפת הכרחי
|
|
זה ששר הביטחון של ישראל הופך לבדיחה עולמית זה איום קיומי. זה ששר הביטחון של ישראל נוסע לארה"ב ופקידי ממשל מתביישים להיפגש איתו כדי לא לעשות מעצמם צחוק, זה דוקר גם אותי. זה שנאסראללה מתייחס לפרץ בהקשר שהצחוק יפה לבריאות, זה רע לכולנו
|
|
|
|
|
לשנות את "הקונספציה"
|
|
זו קונספציה שביטויה המעשי - אחד: 'למסור אדמה של האומה היהודית - לערבים'. קונספציה זו מתגלגלת בשמות שונים. לאחר כל ניסיון מסירה היא מתפוצצת בפנינו ברעש, אך בכל פעם קמה מחדש
|
|
|
|
|
תנאי הכרחי לייצור הרתעה
|
|
מאז המסירה קלת הדעת של סיני וההחרבה של היישובים היהודיים שם, התפתח בעולם הערבי בכלל ובמצרים בפרט, יחס אמביוולנטי למדינה היהודית: בוז מעורב בחשדנות
|
|
|
|
|
פוגרום עמונה: הכוונה שמאחורי
|
|
קשה לכתוב אחרי עמונה. הלם הפוגרום אינו נותן מנוח. לא רק לנערים שגולגולותיהם רוצצו על-ידי רעולי-קסדה. לא רק להורים שמדירים שינה מעיניהם מחרדה לשלום בניהם ובנותיהם. לא רק לבנות שאבריהן האינטימיים חוללו על-ידי אכזרים. גם אלו שעבדו את מולך "שלטון החוק" חשים זוועה. גם אלו שאמרו אמן לכל מה ששליטי הרפובליקה הישראליסטית הראשונה עוללו, פתאום צובטים עצמם. אי אפשר למחוק באחת שיאי סאדיזם המוני כזה מה-cache.
|
|
|
|
|
החלטה היסטורית?
|
|
האם החלטת המפד"ל לאפשר גם לאנשים מסורתיים להיבחר מטעמה לכנסת ולא רק לדתיים היא "היסטורית"? * מה שצריך עכשיו זה איחוד של כל "המחנה הכתום", נאמני ארץ ישראל והקיום היהודי, בלי קשר לשומרי או לא שומרי מסורת
|
|
|
|
|
"הקדמת פריימריז": לְמַה הכוונה?
|
|
עוזר של שר, מאלו שהיו אסקופה נדרסת למעשה ה"הינתקות", התקשר השבוע, להזמין למפגש עם בעליו (כדי לא להסגיר, אינני מפרט האם מדובר בשר או בשרה). מפגש אופייני. התעניינתי עם העוזר מה עמדת השר בנושא הפריימריז, ונעניתי שכל מאוויו הם ב'אחדות הליכוד'. "יופי", עניתי, "אז אנחנו באותו הצד". לרגע, הציפה שמחת פרטנרים את הקו. "ולכן, המשכתי - קוטע במקצת את השמחה, האם בפגישה תוכרז תמיכה בפריימריז?" ידידי מעבר לקו תהה בדיפלומטיות: "האמנם שני הדברים הולכים ביחד?". "בודאי, השבתי, תקרא את צידה השני של תעודת הזהות של חבר מרכז".*
|
|
|
|
|
למה מלח?
|
|
בוועדת החוקה של כנסת ישראל הדליף שר ממולח אחד, רעיון על אמל"ח, יום-הדין לדיכוי מתנגדי ה"הינתקות" - כדורי מלח. נראה ששליפה זו לא היתה קרי, אלא מלֶחֶת (מלאכת) מחשבת. רצוי לכן לפענח את כוונת המשורר ולראות, לא רק איזה תבשיל ממליח אדונו, אלא מה השורש הרוחני של המלח הזה. אמנם עד שזלג רעיון המלח, כבר הדליף מישהו אחר מהחבורה, באינטרנט, מסמך מצמרר על הפקודה המבצעית לטיהור גוש קטיף מיהודים עם תאריכי דמה ומאות הרוגים, וכמעט ייתר את הברקת המלח. אך כדי לא לערב "שמחה" ב"שמחה", יש ראשית לתת למלח את כבודו.
|
|
|
|
|
זילות והסתה או אמת וחירות?
|
|
על ה'הינתקות' והקשרים מהשואה; יש להכיר בכך שאין אפשרות לשלוט על עולם הדימויים המצטייר בהכרתו של אדם. עולם זה נקבע גם על-פי המטען הגנטי וגם על-פי הניסיון הפרטי והזכרון הלאומי
|
|
|
|
|
גֶזֶל ההינתקות מול חוק כבוד הציבור וחֵרוּתוֹ
|
|
בשעת כתיבת שורות אלו נראה ששרון ממשיך לדחוף את ה'הינתקות', באמוק לא מוסבר. רבים מהשרים הסרים למרותו - שרים שהיו אמורים לקבל את דין הבוחר כמוהו, אימצו במקום זאת את הצפצוף על בוחר זה; אם בפרהסיא ואם בדיעבד. הציבור המצופצף - הרוב האמיתי, רוב עם קבלות, רואה את הגֶזֶל - את גניבת רצונו לאור היום ולעין כל, וחורק שיניים. חורק שיניים כי אין לו שיניים. כי אינו יכול לגייס את החוק כדי לעצור את הגֶזֶל. כי הגֶזֶל, כך מסתבר, אינו עובר על שום חוק ברפובליקה הישראלית הראשונה.
|
|
|
|
|
זה או ניצחון ואדמה או התנתקות ותבוסה
|
|
אמיתה שצפה במערכה הנוכחית של מלחמת הקיום של ישראל היא 'או אנחנו או הם'. אמת ברורה לכל מי שהמציאות לנגד עיניו. אך מעצבי הראש הישראלי, עם שלא יכלו להכחישה, טרחו לעמעם את המסקנה ממנה (במידה רבה של הצלחה - יש להודות...). לכך גויסו המורך מה'שד הדמוגרפי', ה"לחץ האמריקני" וכל אימי החיים הטובים. אך דווקא יום ירושלים והניצחון האדיר והניסי ב'ששת הימים' מעלים מסקנה אופרטיבית לאמת הנ"ל: 'או ניצחון ואדמה או התנתקות וכיליון'. כי אין ניצחון שאינו מבוטא באדמה.
|
|
|
|
|
|
|
חוות השיקמים תחילה
|
|
מאז שחרר אריאל שרון ליואל מרקוס מ"הארץ" את תוכניתו-ספינו לעקור טו"ב (17) ישובים מחבל עזה ולטהר את המחוז מיהודים, אף לא אחד נשאר אדיש. ראשי מערכת הביטחון נחרדו. האמריקנים שפשפו עיניים באימה מול ניסיון העידוד השקוף להחזיר את התנופה לטרור העולמי.
|
|
|
|
|
תלונה נגד עושי מעשי ז'נבה
|
|
היום (ה', 4.12.03), הגשתי למשטרת זבולון תלונה נגד חמישה אזרחי ישראל, שהם בין עושי מעשה ז'נבה: יוסף ביילין, ח"כ אברהם ("אברום") בורג, ח"כ עמרם מצנע, ח"כ יעל ("יולי") תמיר ואמנון ליפקין-שחק.
|
|
|
|
