|
בוא נתפלסף על זה
|
|
אחד על אחד, או בקבוצות; בשיחה של עשר דקות או בדיון מעמיק שנמשך שעתיים. יגאל ורדי מציע לכם אלטרנטיבה משלימה לטיפול הפסיכולוגי, בצורת יעוץ פילוסופי. אתם מתפלספים בגובה העיניים עם אדם אחר על השקפת עולמו ועולמכם, וחוסכים את היחס המתנשא מצד המטפל ו-390 שקלים לשעה
|
|
|
|
|
רוח המפקד
|
|
כשכל הפלוגות סיימו יום אימונים והלכו לישון, החיילים שלו עוד היו באמצע תרגול. כשכולם יצאו הביתה, לפלוגה שלו המתינו עוד ארבע שעות בבסיס. אבל כשכל מפקדי הפלוגות יצאו לבתיהם, דגן ורטמן ז"ל יצא לסיבוב בין בתי חייליו, לקנות מזון למי שהמקרר שלו ריק ולהשיג מקרר למי שאין לו. "כשהוא נהרג ב'עופרת יצוקה', לא חשתי הפתעה", אומר סגנו, "הרגשתי שהשליחות שלו הסתיימה"
|
|
|
|
|
לך תדע
|
|
מוהלים שהתרשלו, ניגודי אינטרסים של נבחרי ציבור, תפקוד קופות החולים - כל אלו ואחרים אמורים להיות גלויים לעיני הציבור בזכות 'חוק חופש המידע' שנחקק ב-1998. בפועל, הציבור כמעט אינו מודע לקיומו של החוק, לא מעט בגלל פעולות שנוקטים מוסדות שונים כדי לערפל אותו
|
|
|
|
|
"החיפוש בעירום היה גרוע מהמכות"
|
|
בסרט מטלטל שיצרו תלמידות תיכון מהאולפנה במעלה-לבונה, מישירות שלוש בנות מבט למצלמה ומספרות בגילוי-לב מכאיב על חיפוש משפיל בעירום, שעברו במשטרה לאחר שנעצרו על-רקע אידיאולוגי. "הם עושים את זה בכוונה כי הם יודעים שזאת נקודת התורפה שלנו"
|
|
|
|
|
מצדה של הגליל
|
|
נצרת-עילית, שנועדה למלא את תפקיד חוד החנית במאבק על ייהוד הגליל, הופכת בעצמה לעיר מעורבת. היהודים רק מוכרים, הערבים רק קונים, ולא היה חסר הרבה כדי שהרמדאן ינצח את ראש השנה
|
|
|
|
|
השערים נפתחים
|
|
אם יתגשם חזונו של הרב שמואל פפנהיים, החברה הסגורה של מאה-שערים תשתנה מהקצה אל הקצה. חרדים קיצונים ישרתו במשטרה, ילמדו רפואה, ואפילו ישלמו מסים. אבל שלא יהיו אשליות: האידיאולוגיה האנטי-ציונית תישאר שרירה וקיימת, גם אם הפרקטיקה לפעמים תנצח
|
|
|
|
|
פגיעה לכל החיים
|
|
תרזה פרנקל הותקפה בילדותה באכזריות דווקא במקום שאמור היה להיות הבטוח ביותר עבורה - שבילי הקיבוץ שבו גדלה. בראיון מרגש היא מתארת את הפגיעה, הבושה, השתיקה ארוכת השנים ואת הכאב, ומסבירה: "אני נחשפת כדי לתת כוח לנשים אחרות. יש לכן לאן לפנות. יש מי שיקשיב לכן"
|
|
|
|
|
"פחדתי שהוא יהרוג אותי"
|
|
"כלפי חוץ הוא היה גבר עדין ואידיאליסט. תלמיד תורה אמיתי. אבל בבית הוא שבר דברים, הרביץ, קילל והתעלל מינית". נטע, בחורה דתייה שברחה מהבית לפני כחודשיים ומתחבאת כיום במעון לנשים מוכות, מספרת איך חיים בצל בעל מכה
|
|
|
|
|
כשפרויד בכה
|
|
בטיפול פסיכולוגי, מול נפש חשופה ומטענים דחוסים של רגש, עלול המטפל למצוא את עצמו מעורב יותר מדי. להתעמת עם המצוקות שלו עצמו, לפתוח פצעים ישנים, ולפעמים גם להתאהב. התוצאות, בכל מקרה, עלולות להיות הרסניות. הדרכה צמודה, מודעות עצמית לחולשות והיכרות עם כללי האתיקה הן חלק מהתרופות לכך, אבל זה לא מספיק
|
|
|
|
|
ההורים לא אשמים
|
|
קודם כול תוציאו לכם מהראש את רגשי האשמה, אחר כך תפסיקו לשיר "כי בשבילה אתה מלך העולם". הילד אמור להצטרף אליכם ולא אתם אליו, ותתפלאו: בתוך תוכו זה מה שהוא רוצה. במרכז שפר מציעים מהפך תודעתי כמעט פרובוקטיבי בדינמיקה שבין הורים לילדים
|
|
|
|
|
אני מקפיד שלא להקפיד
|
|
פרס ליבהבר שקיבל השחקן והעיתונאי ג'קי לוי על סובלנות דתית, מרגש אותו מאוד, אבל גם נראה לו מוזר. על עשיית מעשים לקידום הסובלנות, הוא אומר, לא צריך לקבל פרס; צריך לתת עונש למי שלא עושה אותם. עונש צריך גם לתת לא מעט ישיבות שלא נתנו לתלמידים שלהם להיות מה שהם - נערים
|
|
|
|
|
האישה האחרת
|
|
זו הפכה כבר מזמן למוסכמה: אם את פמיניסטית, את חייבת לתמוך בעמדות השמאל הקיצוני, להפגין למען נסיגות חד-צדדיות, לדרוש שילוב מלא של נשים ביחידות הקרביות בצה"ל ובו בזמן לטעון שהצבא הישראלי טובח בחפים מפשע. ניסיון ראשון להתיר את הקשר הגורדי הזה: שיח פמיניסטי חדש, כזה שנאבק למען נשים ולא נגד המדינה
|
|
|
|
|
כמו מלט
|
|
הרב ישראל מאיר לאו, גילה אלמגור, נחום היימן, פרופ' אסא כשר. ארבע דמויות ציבוריות, שקיבלו פרס ישראל על תרומתם לחברה בארץ, פותחים צוהר לזיכרונותיהם מיום כיפור והתחושות שהוא מעורר בהם
|
|
|
|
|
חרד משובו של הסוציאליזם
|
|
על מנהיגי המדינה: "כששידרנו חולשה, רימינו את הצד השני והבאנו על עצמנו מלחמה" * על פתרון הסכסוך: " ליצור ביו"ש שתי ישויות, שישתמשו במערכות כבישים נפרדות" * על צדק חברתי: "אם כשמדברים על זה רוצים סוציאליזם, יש לדעת שהשיטה הזו היא אסון" * ועל השכול: "אני חי את הבן שלי שנפל, אבל לא רק אותו" * פרופ' ישראל אומן בראיון מיוחד
|
|
|
|
|
הסתערות יחידים
|
|
יונתן מניו-זילנד התעצבן על התקשורת בארצו, והחליט שעליו לעשות משהו למען ישראל. אריאל מדרום-אפריקה המתין ארבע שנים לפני שנענה לצו הגיוס. ואריאל אחרת, מאוסטרליה, הגיעה למסקנה שרק מדים יהפכו אותה לישראלית של ממש * במרחק אלפי קילומטרים מהמשפחה, החיילים הבודדים המשרתים בצה"ל מצליחים להרגיש בבית
|
|
|
|
|
דילמת האסיר
|
|
מתוך 6,000 אסירים משוחררים בשעה, מגיעים 135 בלבד להוסטלים של האגף לשיקום האסיר. שם הם לומדים שלא כל ויכוח מוכרח להסתיים במכות, לומדים להכיר בפשעים שלהם, לדאוג לפרנסתם ולפעמים גם איך לאכול בסכין ובמזלג. אלא שמדינת ישראל מעדיפה להשקיע יותר בענישה ופחות בשיקום. בכך היא מרצה את הצורך החברתי בנקמה, אבל בתום תקופת העונש היא מחזירה את העבריינים לרחובות
|
|
|
|
|
למען אחיי
|
|
למעלה מ-51 אלף איש ששרדו את מחנות ההשמדה באירופה, נשלחו על-ידי הבריטים עם הגיעם ארצה, למחנות גירוש מוקפי גדרות בקפריסין. אך פרשה זו שהייתה יכולה להיזכר כפרק עצוב נוסף בתולדות המדינה שבדרך, הפכה לסיפור של גבורה ואחווה יהודית, בזכות מסירות אין-קץ שהפגינו לא מעט אנשים בארץ
|
|
|
|
|
מאה אחוז יותם
|
|
לפני שמונה שנים נולד לצילה ולברוך גרינברג בן מקסים, ויש לו כרומוזום עודף. לא, לא תסמונת דאון, כרומוזום עודף. מה זה אומר? יותם כבר ילמד אותם, לא הסטטיסטיקה הרפואית. מבחינתם מדובר בילד רגיל לגמרי, שכמו כל בני גילו כבר יודע לקרוא ולכתוב, לחמם לעצמו אוכל ולשמור על אחיו הקטנים. "כשיש אמון מלא בילד והדרכה מתאימה- ורק עם הדרכה מתאימה - הילד מגיע מוכן לחיים הבוגרים", הם אומרים
|
|
|
|
|
אוי, כנרת שלי
|
|
המחנכים לא שואלים, ההורים מעדיפים לעצום עיניים, ובני הנוער מהמגזר הדתי-לאומי נוהרים במאותיהם אל המזרח הפרוע של חופי הכנרת. כאן האלכוהול זורם, פיית הנרגילה עוברת מיד ליד, הסמים קלים להשגה והבילוי המשותף של בנים ובנות מסתיים לא פעם בהריון לא מתוכנן. קומץ המתנדבים ששוהים במאהל בחוף לַבנוּן מנסים בעיקר למנוע אסונות, ומקווים שמסגרות החינוך יבינו שאיש לא חסין
|
|
|
|
|
שעת מחנך
|
|
מערכת החינוך היא ספינה כבדה מאוד. אתה לא יכול להזיז את האזימוט ב-180 מעלות, אבל אם אתה ריאליסטי, אתה יכול להתחיל מחמש מעלות * לא באתי בתפישה שכל מה שנעשה פה קודם תקופתי אני חייב להחריב * ידעתי מראש שאותקף על-ידי יצחק קדמן והשופטת רוטלוי, אבל אני מאמין שנקודת האיזון במערכת צריכה להשתנות * יש צורך רציני לחזק את החינוך לערכים, וזה בכלל לא סותר הישגיות, להפך * גדעון סער מפשיל שרוולים
|
|
|
|
|
דרור בלי פוטושופ
|
|
מאז נפילתו של דרור וינברג, עת שימש כמח"ט חברון, חשו חבריו כי הם חייבים להפוך את דרכו המיוחדת לנחלת הדורות הבאים. אבל לא כמודל הערצה לקצין דתי, אלא כדמות שהבסיס הערכי-תורני הוא נר לרגליה. הדרך להנצחה עברה אצל הסופרת רונית לוינשטיין-מלץ, שמחוברת בעצמה לרוח הזאת דרך בעלה
|
|
|
|
|
רב המפריד
|
|
גבירותיי ורבותיי, מהפך: אתם יכולים לשבת ביחד. אחרי שבמשך שנים נחשבו מצדדי החברה המעורבת לחפיפניקים של הציונות הדתית, ניתן להם כעת גיבוי הלכתי מנומק. האם זה מה שיפצל את החברה הדתית-לאומית באופן סופי? קשה להאמין, כי אם יש משהו שמחזיק אותה יחד, אלו הוויכוחים הנצחיים
|
|
|
|
|
עונש חינוכי
|
|
מכיסא הגלגלים שאליו ריתקה אותו מחלת ה-ALS, יוצא דב לאוטמן, יו"ר התאחדות התעשיינים לשעבר, לקרב שלדעתו יכריע את גורל המדינה. אם תתקבל הצעת החוק שהוא מריץ, ייאלצו בתי הספר החרדיים להנחיל לתלמידיהם את רזי האנגלית והמדעים, או שתקציבם ייפגע. ומה אם הח"כים יצביעו נגד? "לא נעים לי להגיד, אבל יש לנו תקציבים יפים, ואנחנו נתחיל לעלות עליהם"
|
|
|
|
|
תחקיר: משפט הסרק של מרגלית הר-שפי
|
|
שופטת ותובעת המנהלות את המשפט ביחד, עדויות המתקבלות באופן גורף בלי לבחון את אמינותן, שופט המכריז מראש באוזני חבריו על כוונותיו לגבי הנאשמת, והפעלה חד פעמית וחסרת תקדים של סעיף 'אי מניעת פשע': כך העמיסו שלוש ערכאות את אשמת רצח רבין על כתפיה של מרגלית הר-שפי. בעקבות עדויות ראשי השב"כ לשעבר המטהרות את שמה קוראת יוזמה חדשה ליועץ המשפט לממשלה לזכות את הר-שפי בדיעבד
|
|
|
|
|
עם הראש באדמה
|
|
לא נעים להיות חקלאי ישראלי. מאשימים אותך בגזלת כמויות אדירות של מים, בייבוא עובדים זרים, בתאוות בצע, בהשתלטות על קרקעות המדינה ועוד ועוד. המדינה מטילה עליך מסים מופרכים, מונעת תקציבים, לא מתעניינת בקשיים, ומשאירה אותך לבד מול איתני הטבע וגנבי העזים. בהחלט לא נעים. אולי בגלל זה, בקרוב לא יישארו חקלאים בישראל
|
|
|
|