|
ההיפנוזה הפוליטית בישראל
|
|
מרחב המחשבה והדעה צומצם לממד אחד. צד אחד ימין, צד אחר שמאל, והקו המקשר ביניהם. במקרים רבים מצטמצם טווח האפשרויות לרשימה סגורה בת שלוש אפשרויות: ימין, שמאל ומרכז או אף לשתיים.
מכל אחת מהאפשרויות הללו נגזרת עסקת חבילה שכופה על השותף לה עולם שלם של מחשבות, אמונות, ערכים, הערכות לעתיד, הבנת מציאות והשתייכות חברתית
|
|
|
|
|
הלחם והחמאה של העיתונאים
|
|
הקורבנות הנוחים עבור העיתונאים הם דווקא אנשי אידאולוגיה ישרים ובעלי עקרונות, שלא ידליפו מה שהם לא אמורים לגלות על-פי חוק או על-פי המוסר והמצפון
|
|
|
|
|
הפגיעה באריתראי כמוה כירי דו"צ
|
|
בזמן פיגוע, כאשר כל שנייה עלול אדם נוסף להירצח, אין זמן להזמין את כוחות הביטחון ולחכות שיבואו. בדיעבד, גם לאחר התקרית הטרגית, משוואת ה "רווח הפסד" בחיי אדם מראה בבירור שהתערבות הציבור הייתה בסופו של דבר כדאית
|
|
|
|
|
התקשורת הישראלית למען הגזענות
|
|
אפשר להסכים או להתנגד למניעת אינפורמציה מהציבור, אולם לא ניתן להתעלם מהשפעתו של שיוך קבוצתי בהעברת האינפורמציה להגברת הגזענות
|
|
|
|
|
תרבות הסמוך ובעיית האיום האירני
|
|
הקונספציה, שניתן לתלות את קיומנו בהצהרות פוליטיות של נשיא אמריקני, גם כשהמציאות מראה אחרת - היא מסוכנת וחסרת אחריות, בלשון המעטה. שתי טעויות העבר הקריטיות של האמריקנים בעניין אטום בדיקטטורה ערבית, משום מה לא הספיקו להם להבין את הכלל. אנו עלולים לגלות שמחלת ה"יהיה בסדר" עלולה להיות סופנית
|
|
|
|
|
|
|
החוק למען מונופול נוני מוזס
|
|
בעוד שהבעלים של ישראל היום יושב הרחק מעבר לים, האינטרסים הכלכליים שלו ממש אינם בישראל, ויש גם להניח שאת רוב זמנו אינו מקדיש לתכנים של העיתון שבבעלותו; לגבי נוני מוזס - ההפך הוא הנכון
|
|
|
|