|
|
|
תפסיקו להסביר
|
|
ארצות הברית וצרפת קובעות אם המדינה שהכריזה שהיא רוצה להשמיד אותנו תוכל לפתח את הכלים לעשות זאת. ובציון מתעסקים בהסברה...
|
|
|
|
|
למה ברלין
|
|
"אני בדיכאון", היא אמרה. נדהמתי. "מהחזרה לארץ?". היא הנהנה בעצב. "זה כל כך שונה שם. פה כל הזהות שלנו נקבעת על קונפליקט"
|
|
|
|
|
כיפה צהובה
|
|
קומדיה טרגית במדינת היהודים: התאחדות הכדורגל המקומית רואה בגילוי הדת היהודי פרובוקציה, אך כששחקן נוצרי או מוסלמי מביע את תודתו לאל, איש אינו מעלה על דעתו להענישו על כך
|
|
|
|
|
הצד השני של מטבע הליב"ה
|
|
לכל מטבע יש שני צדדים. כך גם לנושא הליב"ה. מרוב שכל כך חשוב לשלב מקצועות הליב"ה בקרב המגזר החרדי, שכחו שיש צד שני למשוואה הזאת - הצד החילוני
|
|
|
|
|
|
|
יתומים מודרניים
|
|
הגענו למצב כלכלי בו אין אפשרות שאחד ההורים יישאר בבית עם הילדים. אנחנו צריכים לוותר על המשפחה שלנו בתמורה לרווחה כלכלית יתרה. והילדים הופכים "יתומים"
|
|
|
|
|
בלון אמריקני
|
|
הקו האדום נחצה כבר בעבר, אך התמונות המזעזעות מסוריה עושות את שלהן. הקו האדום הפך להיות קו מוסרי שאין להתעלם ממנו, אך העולם שותק
|
|
|
|
|
ארץ העם היהודי בלבד
|
|
בשנים האחרונות, עם שינוי התפיסה של הימין המדיני, שהחליט להפוך להטות את הגלגל ימינה
|
|
|
|
|
מי יישאר בסוף?
|
|
בכל גל שחרור אסירים פלשתינים, עוד משפחה עוזבת את מעגל המתנגדים לשחרור מחבלים ועוברת למעגל המיואשים מהמאבק. המדינה הרי תמיד תעדיף עיקרון אחר על פניהם. במאקרו, תמיד יש אינטרס דחוף יותר, במיקרו אין דבר חשוב יותר מזה
|
|
|
|
|
אורחים על קו 160
|
|
כל מי שנכנס אל תוך האוטובוס נותן את מבטו בהם, משתהה ומנסה להבין: איך הם הגיעו לפה? האם מנהג הערבים שעולים על אוטובוסים ציבוריים העתיק עצמו מן השומרון אל יהודה?
|
|
|
|
|
תפסיקו להיבהל
|
|
אחרי גט הכריתות שחלק מהציבור הדתי לאומי כרת עם המדינה אחרי הסכמי אוסלו ואחרי ההינתקות, עתה דווקא הציבור הפתוח יותר לכאורה מוכן להתנתק ממוסד של המדינה
|
|
|
|
|
הגיע רגע האמת
|
|
חתימה של ישראל על הסכמים שמבדילים בין אלו שגרים מעבר לקו הירוק תגרום לכך שהקפאת הבנייה שנתניהו הסכים לה תהפוך להקפאת חיים ממש. מנגד, אי-חתימה, תגרום לכך שישראל כולה תשלם מחיר כבד, שעלולה לפגוע במשק נואשות. אחרי 46 שנים של שהות בשטחים, הגיע הזמן להחליט: הלנו או לצרינו
|
|
|
|
|
הפסקנו להיות גשר
|
|
הציונות הדתית אמורה הייתה להיות הציר, הגשר, המתווך בין עולם האמונה לעולם הזה, ובמקום זה - כל מה שאנחנו יכולים לומר זה שאנחנו צודקים, וכולם טועים
|
|
|
|
|
באמת סאיב?
|
|
חלוקה של הארץ לא תוביל אותנו לשלום, אלא להמשך הסכסוך, המשך המלחמה, אבל עבור סאיב עריקאת, כזכור, חוסר החיים שלנו, הוא השלום שלו
|
|
|
|
|
עפר שלח צדק
|
|
אמנם קצת קשה לומר את זה, לא פשוט לכתוב את זה, אבל צריך לומר את זה: עפר שלח צדק - הכיבוש משחית
|
|
|
|
|
נשי הבית
|
|
בצד האחד נשים שאת ראשן מעטרים תפילין ואת שכמותיהן מכסות טליתות. בצד השני פרימיטיביים, לובשי שחורים, מדירי נשים, הדורשים שיתפללו לאלוקיהם בצניעות ובחסד. והמשטרה? באה לעזרת אלו שביקשו לממש זכותן להתפלל. אבל כיצד היא נוהגת כשיהודים מבקשים להתפלל בהר הבית?
|
|
|
|
|
התפוררותו של קיר הברזל
|
|
לפני 90 שנים הציג זאב ז'בוטינסקי את היחס הראוי לשיטתו אל הבעיה הערבית בארץ ישראל במאמרו "על קיר הברזל". לטענתו ערביי ארץ ישראל ימשיכו להילחם כל עוד "יש להם זיק של תקווה" להיפטר מההתיישבות היהודית. כיום קיבלנו קיר הפרדה אחד ארוך שמסתיר את הבעיה הערבית מעינינו ובמקום קיר ברזל קיבלנו כיפת ברזל, שמבטל את הצורך שלנו להבין את האיום האווירי עלינו
|
|
|
|
|
עיר החלומות
|
|
ירושלים, עיר הקודש, היא העיר שמחברת ומקטבת בו-זמנית בין כולנו, כי היא מייצגת את החלום של כולנו, את החזון המשיחי של כולנו, בין אם מדובר במלכות שדי, ובין אם מדובר בעיר פלורליסטית שמקבלת את כל הדתות
|
|
|
|
|
בור השלום
|
|
שוב ושוב ישראל מוצאת את עצמה בבור השלום. כמו הפתרון הדו-מימדי של בן-גוריון מול הבריטים – ישראל נופלת לבור שבו היא נאלצת לשאת ולתת על שלום, כאילו אין טרור ורצחנות
|
|
|
|
|
לא סופרים אותם
|
|
כל עוד לא סופרים חצי מהעם במקומות החשובים, כל עוד הכסף איתו אנחנו מודדים את עצמנו, את הסביבה שלנו, את הדברים החשובים לנו, ממשיך לייצג רק מחצית מן העם, ערכו של העם יהיה מחצית ממה שהוא יכול להיות
|
|
|
|
|
בשבחה של עצמאות
|
|
עצמאות זה לא רק להשתחרר מהמשעבד, מהמדכא, מהכובש, מהצר, מהאויב. עצמאות זה לראות את המטרה השלמה בסוף הדרך. זה מה שגרם להרצל להיות עצמאי, זה מה שגורם לנו להתעלות על עצמנו
|
|
|
|
|
שבע בום
|
|
עמירה הס הייתה אומרת ש"הרבה פעמים יידוי האבנים בפועל נובע משעמום, עודף הורמונים, חקיינות, התרברבות, תחרות", אבל את הנהגת שגרה ליד חברון כל זה לא מעניין, היא רוצה להגיע הביתה בשלום. בום. בום. בום.
|
|
|
|
|
יותר מדי
|
|
שישה מיליון הם יותר מדי. כי אני, האינדיבידואל, לא מסוגל לעכל מספר כזה. איך אעשה זאת? האם אכפיל את עצמי בדימיונות? אשלש וארבע, אחמש? עדיין לא אבין. אולי אביט בכל חבריי, בכל מי שאני מכיר, ואדמיין לעצמי כיצד היינו מתמודדים ביבשת שעוצבה כולה להרוס, להשמיד ולאבד את היהודים באשר הם?
|
|
|
|
|
|
