|
גואה זה כאן
|
|
המעבר מההתגלות הגדולה של פרשת יתרו ליומיומיות של פרשת משפטים מלמדת רבות על דרכה של היהדות: הדרך להתעלות הרוחנית עוברת דרך מחויבות מוסרית בכל פרטי החיים
|
|
|
|
|
איך שגלגל מסתובב לו
|
|
במקום חגיגות ניצחון, יושבים בני ישראל בליל יציאת מצרים בבתיהם כאשר הם מבועתים מפחד. התודעה הראשונה הנצרבת בלבבות העם החדש היא, שאמונה באלוקים פירושה אמונה בחוסר יציבותו של האדם
|
|
|
|
|
האם יש לך חזון?
|
|
בני ישראל מתקשים לעכל את החזון ארוך הטווח של משה רבינו - אם משום שהם שקועים בקשיי ההווה ואם משום שאין להם שאר-רוח. החזון והמעש חייבים להיות משולבים, וגם כיום המילה "חזון" עודנה נחוצה לנו
|
|
|
|
|
כשההיגיון פוגש באמונה
|
|
צחוקם של אברהם ושרה למשמע הבשורה על הולדת יצחק, חסר מאוד בחיים הדתיים שלנו. צחוק המבטא את ההכרה בכך שהאמונה אינה סותרת את התפישה ההגיונית, צחוק ממנו יש ללמוד שלכולם יש מקום של כבוד
|
|
|
|
|
המילה של האדם
|
|
התורה מלמדת אותנו על החשיבות הרבה של ההתנהגות בסתר, כאשר איש אינו רואה. מי שפועל בצורה בלתי מוסרית בסתר, הוא "ארור". גם בעולם העסקים של ימינו יש חשיבות לאותה התנהלות, המכונה "יושרה"
|
|
|
|
|
לדבר את שפת הדור
|
|
ריבוי הישראלים המתחתנים דווקא בקפריסין נובע מכך שהממסד הדתי אינו מבין שעליו להתחבר לליבותיהם של הנזקקים לשירותיו, ומכך שהציבור החילוני אינו מבין עד כמה חשוב - גם לו ודווקא לו - שהנישואין יהיו כדת משה וישראל
|
|
|
|
|
זר קוצים כואב
|
|
המצרים קצים בחייהם מפני בני ישראל, ואחרי מאות שנים יש למואבים אותה הרגשה. וגם אצלנו: הכל כוחני, כולנו קוצים זה לזה. חייבים לייצר שיח עמוק ומכונן כדי להסיר את הפחד ואת הקוצים
|
|
|
|
|
"כאילו-כזה"
|
|
סיפור הלשון-הרע שדיברו מרים ואהרון במשה הוא בעל משמעות עכשווית מרחיקת לכת. הוא מלמד אותנו על התוצאה הקשה של התנפצות "אגו" הבנוי על תדמית ויחסי ציבור
|
|
|
|
|
רק עשר דקות
|
|
הנה הצעה לטקס משפחתי בחג השבועות. טקס קצר, שיעזור לנו לחזק את המוסריות שמשום מה הולכת ומתרופפת. טקס שיחבר אותנו לתמצית היהודית של חג מתן תורה
|
|
|
|
|
והיא שעמדה
|
|
שלושה פירושים לאחד הקטעים המרגשים ביותר בהגדה, ושלושתם רלוונטיים כתמיד ואולי יותר מתמיד למדינת ישראל ולדור השואה והתקומה
|
|
|
|
|
המראה לא משקרת
|
|
הקורבנות בהם עוסקת פרשת השבוע מציבים מראה בפני האדם, במטרה שיבין את תוצאות מעשיו. מראה דומה שנציב בפנינו תסייע לנו להימנע מהחרפת השסע הגוזר לגזרים את החברה הישראלית
|
|
|
|
|
לקום לבוקר חדש
|
|
פרשת פרה אדומה מלמדת על גבולות האבל שמציבה התורה, ואילו דברי הרמב"ם מעניקים לתחושת השכול תפקיד מחנך ומרפא
|
|
|
|
|
אין כוח לחזון
|
|
משה רבינו מביא לעם בשורת גאולה, אך מאבד את תשומת ליבם כאשר הוא פורש את חזון ירושת הארץ. הלקח הוא שיש לשלב את החזון בהווה, אך לא לשכוח את קשיי ההווה בעת בריאת החזון
|
|
|
|
|
שלהבת האמונה
|
|
קיים ויכוח תמידי בין האש לבין הסרגל, בין התזזיות לבין היציבות, בין הנוסחה לבין הספונטניות. נרות החנוכה מבטאים את העמדה הנותנת עדיפות לרוח על פני החומר, ולתפישה האמונית העומדת מול כל הרוחות והקשיים
|
|
|
|
|
ממשבר להצלחה
|
|
חייו של יעקב נראים כרצופי משברים וטרגדיות, כמעבר בלתי פוסק מאסון לאסון. אך מתחת לפני השטח מבעבעים חיים חדשים, ומתוך שרשרת הצרות צומח עם ישראל. זה יכול לקרות גם לנו, אם רק נאמין בכך
|
|
|
|
|
עניין של מעמד
|
|
מה יש לתורה נגד הבנים הבכורים, ששוב ושוב נדחים לטובת הצעירים מהם? * המסר הוא: לא הייחוס קובע אלא המעשים; לא התורשה עימה נולד האדם, אלא הפעולות שהוא עצמו בוחר לבצע
|
|
|
|
|
"לכם הדתיים יותר קל"
|
|
הטענה לפיה חייו של המאמין קלים בהרבה משל חברו שאינו מאמין, היא טעות קשה ונפוצה. המו"מ שנאלץ אברהם לנהל על מערת המכפלה מדגים זאת היטב - כמו גם את החיבור הנכון והחיוני בין החזון למציאות
|
|
|
|
|
היום הזה ממש
|
|
יום הכיפורים הוא הזדמנות לשנות את יחסנו אל עצמנו ואל זולתנו, אל משפחתנו ואל סביבתנו, אל החלטותינו ואל מעשינו * הדרך לכך מצויה בין היתר במסלול התשובה אותו קבעו חכמינו, ויישומו בחיי היום-יום
|
|
|
|
|
עריצות הרגש
|
|
המשברים המשפחתיים הרבים בהם עוסקת פרשת השבוע נובעים כולם מהשתלטות הרגש על השכל, מהעדפת הדחפים על פני ההיגיון * הפתרון של התורה הוא סדרה של מצוות המחייבות את האדם לעצור ולחשוב על תוצאות מעשיו - לקח שהוא בהחלט רלוונטי גם לנו
|
|
|
|
|
משנאה לאהבה
|
|
שנאת חינם פירושה פגיעה בכלל בתגובה על עלבון פרטי, ולמרבה הצער חיינו מלאים בה * דבריו של משה רבינו בפרשת השבוע וט"ו באב מסמלים את ההפך הגמור: העדפת אינטרס הכלל ופיוס לאומי
|
|
|
|
|
בין בלעם למיידוף
|
|
קורבנותיו של ברנרד מיידוף נפלו באותו פח של קיבעון עיוור בו הלך בלעם בן בעור. הפתרון הוא פרדוקסלי לכאורה: ליצור קיבעון נגדי, שעיקרו יציאה מהקיבעון באמצעות מודעות עצמית ובחינה עצמית
|
|
|
|
|
אתם זוכרים את הימים?
|
|
חטאו של קרח היה בכך שרצה להנציח את עצמו בספרי ההיסטוריה תוך הסתמכות על הזיכרון האנושי החולף, במקום להבין שהמעשים הטובים הנשמרים לעולם הבא - הם הזיכרון הנצחי * בסופו של דבר הוא נכנס להיסטוריה - אך כמובן בצורה הפוכה לחלוטין מזו אליה שאף
|
|
|
|
|
מי יעלה את רוח האדם?
|
|
אל מול המתירנות המינית של דורנו, מציבה התורה את הפתרון הקיצוני של הנזיר. אך דרכה של היהדות אינה בבחירת אף אחד מן הקצוות, אלא בחתירה לשביל הזהב - אליו יכול האדם להגיע רק בכוחות עצמו
|
|
|
|
|
"בחקותי" - הגרסה האופטימית
|
|
פרשת השבוע לכאורה מפחידה אותנו במה שיקרה אם לא נלך בדרך התורה - אך מבט מפוכח מגלה שיש לנו הרבה מאוד סיבות לאופטימיות. אפילו מי שכלל אינו יודע זאת, הולך בדרך המוסרית של היהדות - וממילא נפשו בתוכן העמוק והאינסופי של אידיאלים
|
|
|
|
|
חופשי זה לגמרי לבד?
|
|
מדרש מפתיע בתחילת פרשת השבוע קובע, כי בחטא העגל היה היבט חיובי - האחדות. את הלקח הזה צריך ללמוד כל מי שמדבר על ה"יחד", גם כאשר עיקרון זה לכאורה נראה סותר את עצמו
|
|
|
|