|
הבלוף ההיסטורי
|
|
המושג "עם ערבי פלשתיני", או "המולדת הפלשתינית" - הוא בלוף היסטורי, פוליטי, חברתי * הגיעה העת להשתחרר מהבלוף הפלשתיני ולצאת לחרות כעם יהודי בארץ ישראל השלימה
|
|
|
|
|
הרוח היא המנוע
|
|
נאום הבכורה של חבר-כנסת מטעם הבית היהודי [ט' באדר, תשע"ג, 19.02.2013]
|
|
|
|
|
הדרת דתיים מארוחת צהריים
|
|
בכינוס בנושא רכבות בארץ ישראל שנערך בקיבוץ להב נמנע ממשתתפים דתיים לאכול ארוחת צהריים כשאר חבריהם החילוניים, מאחר שלמשתתפי הכינוס הוצעה אפשרות אחת בלבד - ארוחת צהריים בחדר האוכל של קיבוץ שאינו מחזיק בתעודת כשרות. מדוע לא הוצעה לדתיים לפחות ארוחת צהריים כשרה חלופית?
|
|
|
|
|
הדג של בריכת-הילדים התייתם
|
|
סיפור חייו של שמואל רמתי מסלובקיה ששרד את תקופת מלחה"ע השנייה, עלה ארצה לחברת הנוער בקיבוץ עין החורש ועד ליום מותו 'בבית בכפר' בבית אהרון
|
|
|
|
|
שתי האוניות המיתולוגיות
|
|
ההיסטוריה של של ה"קרנרו" האמיתית, ממחישה את סיפורי הוותיקים של עין-החורש, במסעם ארצה. אותו מסע שכולנו בניו אפשר לומר. כולנו צאצאיה של ה"קרנרו", אם יורשה לי להביא את הדוגמה הידועה של האומה האמריקנית: שכולה צאצאיה של האוניה המפורסמת ה"מייפלאואר"
|
|
|
|
|
מַשָׂאוֹת ופוּרקָן
|
|
"החיים כסיפור" מאת שרה אדר * הוצאת "סיפור חיים - "אילנות יוחסין", ק. אתא - דצמבר 2008 * "הַלֵב בּוֹרֵא מַפְתְחוֹתָיו בְּתֹּאַם-עֵת סְגוֹרָיו לִפְתֹח" ("עת הדבש") - הנושא גם את שם ספר השירה של שרה אדר
|
|
|
|
|
הסכסוך על התרגום
|
|
למי שייך התרגום העברי של "למי צלצלו הפעמונים" (For whom the bell tolls?) לארנסט המינגווי?
|
|
|
|
|
כתיבת חייו
|
|
על יום העיון שהוקדש לביוגרפיה של מאיר יערי, שכתבה פרופסור אביבה חלמיש
|
|
|
|
|
ויהי בימי שלוט השנאה
|
|
על-מנת להקנות ציביון רציונלי לשנאה שהיא ביסודה בלתי רציונלית, השמאל מנהל מערכה גורפת של דמוניזציה ודה-לגיטמציה של נתניהו, של ממשלתו ושל הימין בכלל. מיטב הכוחות האינטלקטואלים הממלאים את שורות השמאל תורמים למערכה, מי בכתב ומי במלל
|
|
|
|
|
לא שוכחת ולא סולחת
|
|
במכתבה של שולמית בת-דורי לאריה אהרוני היא מחפשת דרך גם 40 שנה לאחר מותו של משה ליפשיץ כדי לגנותו ולהתחשבן איתו. חבל שלא הביאה במכתבה דברים ממשיים יותר, כדי שגם אנחנו, הקוראים המאוחרים, נוכל לשפוט האם היה באמת ליפשיץ נבל כדבריה ואפילו חולה במחלת נפש - או שהכל הוא פרי דמיונה הקודח, פרי שנאתה וטינתה, שאינן בנות שכחה וסליחה
|
|
|
|
|
"בנוגע לחברכם, אלישע פורת"
|
|
תמיד מעניין למצוא מסמכים ישנים המשלימים את הביוגרפיה החסרה שלנו, ובייחוד מסמכים מסוג חליפת המכתבים ההיא, שמציגים אותי, נשוא העניין, כמי שאינו אחראי למעשיו, ונידון שלא בפניו על פשעים שלא ידע עליהם בכלל
|
|
|
|
|
|
|
לקדמות כתיבתם של שירי מכות מצרים
|
|
אכן, כמאמר המשורר במוטו, חידת מועד כתיבתם של שירי מכות מצרים, מאת המשורר נתן אלתרמן, טרם נפתרה עד היום. תלי תלים של השערות וניחושים נכתבו על השירים הללו. וביניהם חיבורים לגמרי הזויים. כאן ננסה לתת תשובה חלקית לשאלה החשובה הזו.
|
|
|
|
|
היינו העתיד - רומן ביוגראפי
|
|
הספר מתאר תקופה בקיבוץ יחיעם בשנות השישים. מתוך הספר עולה כאב עצום על ילדות שהייתה לכאורה יפה לתקופתה אבל מנעה מאותם ילדים מגע אוהב וחיים לצד הוריהם. הילדים היו שייכים לכלל בחינוך, בלימוד, בעבודה ובכל חייהם. "תורת" הקיבוץ בזמנו מבית היוצר של "השומר הצעיר" גרסה שוויוניות ברמות שקשה לתארן היום, וההפרדה בין ילדים להוריהם מהגיל הרך ועד לבגרות הייתה דרך אחת לביצוע תהליך זה
|
|
|
|
|
הכבוד האבוד של דגל הקיבוץ
|
|
איש לא שאל ולא הבחין מה עלה לדגל הקיבוץ. וגם נערי ההשלמה שכחו עליו. בסוף חודש מאי או בראשית חודש יוני, התגנב לו לפתע חג השבועות, ולבמת הפדיון של תנובת השדות נדרש לפתע דגל הקיבוץ. האדום, הקטיפתי, המרוקם והנעים למגע. אבל הדגל איננו! קמה מהומה לא קטנה. היכן דגל הקיבוץ? מי יכול לחמוד חתיכת בד כזו בראשית הקיץ של 1940?
|
|
|
|
|
בגידת הספרים
|
|
ספרים אין כמעט בחדר עבודתי. הם בגדו בי בגידה מכאיבה, בעת מחלתי. התפללתי אליהם שיצילוני ויחזירוני לחיים. אבל הם שתקו את שתיקת הספרים הגאיונה שלהם. באיזו הנאה נקמנית סילקתי אותם, לאחר שהתחלתי להחלים: אחד אחד העפתי אותם. היום יש ליד שולחן עבודתי ספרי טלפונים בלבד, אטלסים לכבישים וכמה לקסיקונים. כמה צדק קהלת בכותבו: "היזהר בני מעשות ספרים הרבה!"
|
|
|
|
|
מי מכיר מי יודע
|
|
משנכנס אפריל ולקראת יום הזיכרון לשואה יש רחש בסביבה ויש ניסיון חוזר לעזור לטבע בהמסת הקרחונים בשטח * הצעת חוק בכל הקשור לזכויות ניצולי השואה, טורפדה על-ידי ממשלות ישראל, בעוד הכנסת עמדה בצד * העובדה שיש עשרה גופים שמטפלים בנושא כאוב וטראומטי, היא לכשעצמה סימפטום של מחלה כרונית
|
|
|
|
|
שלושה דורות בלבנון
|
|
אמי עליה השלום הייתה עולה בלתי-לגאלית שגנבה את הגבול מלבנון לפלשתינה-א"י * 50 שנה בדיוק חציתי אני, בנה הבכור את הגבול ממעבר 'פטמה' למטולה והמשכתי לחצות את הגבול עד שלהי 1984 * 24 שנים לאחר המלחמה ההיא, חצה בני את הגבול, בסדרת התנגשויות עם החיזבאללה, במלחמת לבנון השנייה ב-2006
|
|
|
|
|
"לא נוותר - זה עקרוני"
|
|
אלפי עובדים סוציאלים מפגינים אל מול משרד האוצר בירושלים במחאה על תנאי שכרם * "ראש הממשלה חייב להתעורר ולסיים את המשבר" * בשעה 20:00 ייפגשו נציגי העובדים הסוציאליים עם נציגי ההסתדרות והאוצר בניסיון נוסף להגיע לפשרה שתסיים את השביתה
|
|
|
|
|
|
|
משורר שלא המריא
|
|
משה ליפשיץ (1940-1894) היה משורר יידיש, שלא המריא * סיבות שונות, שהעיקרית שבהן היא מהלך חייו העקלקל, לא אפשרו לו לפרוח כמשורר * ספר שיריו היחיד "דב מרקד", ביידיש, יצא לאור כשהיה בן 28; בספר נדפסו 29 שירים * כיום ידועים לנו כ-45 שירי יידיש שלו, שמחציתם אינה מכונסת
|
|
|
|
|
ההיסטוריון של האנקדוטות
|
|
פרופ' מיכאל הרסגור נצרב בתודעה הציבורית בזכות התוכנית שניהל במשך שנים בגלי צה"ל, "שעה היסטורית". האנקדוטות של הרסגור, השפה הפשוטה, הנון-קונפורמיזם, כל אלה הפכו אותו לדמות אהובה. אולם מעטים יודעים כמה פרטים שהרסגור העדיף שלא להתייחס אליהם, ובהם פעילותו במק"י, גם אחרי חשיפת זוועות הגוש המזרחי
|
|
|
|
|
משולש מסקרן: משה ליפשיץ-שטפן וולפה-נתן אלתרמן!
|
|
שיתוף פעולה קצר מועד אך מרתק, התקיים בין שלושה יוצרים חשובים בתל אביב, באמצע שנות השלושים. משורר היידיש הנשכח משה ליפשיץ, המלחין המוכשר שלא נקלט בארץ שטיפן וולפה והמשורר העברי הגדול נתן אלתרמן. שיתוף פעולה זה הוליד כמה שירי זמר בלתי נשכחים. על אחד מהם נספר כאן
|
|
|
|
|
לאהולה: האיש בעל אלף הכשרונות
|
|
ליאופולד פרידמן - אריה לאהולה, איש בעל "אלף כישרונות": משורר וסופר, מתרגם ומעבד, צייר ומנגן, מחזאי ותסריטאי ובמאי גדול של תיאטרון וקולנוע * לפני יותר מעשור יצאתי, בסיועם של כמה אנשים טובים, לחקור אחר עקבותיו. וכך גם התמלא "תיקו" הריק - בארכיון התיאטרון - המרכז לתיעוד אמנויות הבמה - בעשרות מסמכים. אחדים מהם ברצוני להביא כאן לפניכם
|
|
|
|
|
שירי רחל בסלובקית
|
|
בספרון האבוד של אריה ליאופולד פרידמן-לאהולה, "חמסין", ברטיסלבה 1940, נדפסו כמה משירי רחל המשוררת, מה שמעיד על הפופולריות העצומה שלה, בקרב הנוער הציוני, ערב מלחמת העולם השנייה, במרכז אירופה
|
|
|
|