|
כיצד יש להפיק לקחים
|
|
את צה"ל הקימו גונבי תהילה; שום ארגון, וגם צה"ל, אינו ראוי לחקור את ליקויי תפקודם של העומדים בראשו; האמת על מלחמת יום הכיפורים נשמרה בכספת שרק הרמטכ"ל היה רשאי לשחרר ממנה מסמכים; תחקירים והפקת לקחים צריכים להתבצע על-ידי אנשי מקצוע מעולים, מוכחים ובלתי תלויים; לא הניסיון הצבאי והדרגה צריכים לאפיין את מפיקי הלקחים הצבאיים, אלא היכולת האינטלקטואלית; חמישה שלבים ליישום לקחים.
|
|
|
|
|
הטכניון חנך "מרכז מהודר לממציאים"
|
|
"גן עדן לממציאים" * מוקד לעיצוב יצירתי והנדסי * המרכז נועד להוקיר את בוגר הטכניון רפי מהודר, בוגר הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון (1966) ובעל תואר ד"ר לשם כבוד של הטכניון (2014)
|
|
|
|
|
מבצע "יפתח" (ג') - יגאל אלון מפרק את הפלמ"ח
|
|
מפקד הפלמ"ח יגאל אלון מעדיף את הקריירה האישית שלו על פני המשך קיום הפלמ"ח; מקורותיה של תרבות ביטחון לקויה במדינת ישראל; פחד נפל על מח"ט "הראל" יצחק רבין מעלייתו של יגאל אלון לגליל ונטישתו כמח"ט ללא "אבא" בירושלים; יגאל אלון 'גנב' מחברו בפלמ"ח ובתנועה הקיבוצית, אורי יפה, את הבכורה; יגאל אלון מאוכזב מהמפקדים הבכירים והוותיקים של הפלמ"ח
|
|
|
|
|
מפלה אסטרטגית במלחמת הדרכים (ב)
|
|
ניתוח צבאי של פעילות ה'הגנה' והפלמ"ח בארבעת החודשים הראשונים למלחמת הקוממיות, שבהם התחוללה מלחמת הדרכים, מביא למסקנה חמורה: שני הארגונים לא הוכנו למלחמה, כמו ארגוני 'הפורשים' * באמצעות עקרונות המלחמה מזוהים טעויות, כישלונות ומחדלים, כמו גם רוע-לב ופוליטיזציה של המערכה
|
|
|
|
|
מפלה אסטרטגית במלחמת הדרכים (א)
|
|
בן-גוריון החליט - אחרי קרב שיירת חולדה, שסימן את כישלון היהודים במלחמת הדרכים - החלטה רדיקאלית: שינה את האסטרטגיה היהודית, והחל לחתור להכרעה * הצעד הראשון היה מבצע "נחשון" (15-5 באפריל 1948), שתרומתו לניצחון היהודים במלחמת הקוממיות, אינה מוטלת בספק
|
|
|
|
|
|
|
קרב הקסטל (ח') לירות במי שלא מסוגל לברוח
|
|
לאחר נפילת הקסטל, מתכננת יחידת ה"הגנה" בבית ההבראה "ארזה" שבמוצא, לברוח; רוב הכוח הערבי נטש את הקסטל כדי להשתתף בהלוויה של עבד אל-קאדר אל-חוסייני; היחידה הערבית שנותרה בקסטל ברחה, והפלמ"ח השתלט על כפר ריק ופוצץ אותו; שיירת נחשון הראשונה חזרה לשפלה
|
|
|
|
|
קרב הקסטל (ז') טבנקין מסרב פקודה לתקוף
|
|
תיאור ערבי על כיבוש הקסטל; הלם ערבי בעקבות מותו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני; חילופי דברים קשים בין יעקב סלמן לבין יוסף טבנקין; יוסף טבנקין מסרב לפקודה של יגאל ידין לכבוש מיד בחזרה את הקסטל
|
|
|
|
|
ירושלים לא הייתה נצורה
|
|
פקודה לכבוש את הכפר דיר מוחסין כדי להבטיח מעבר של שיירה מחולדה לשער הגיא; השיירה עברה ליד הכפר ללא תקלות, לפני שהכפר נכבש, והגיעה לקריית ענבים בלי שהותקפה על-ידי ערבים; כיבוש דיר מוחסין התעכב בגלל טעויות קשות בניווט; בעת "הכיבוש", היה הכפר ריק מתושביו; לאחר "הכיבוש" בזזו אנשי ה"הגנה" את הכפר ונפגעו מאש שנורתה עליהם מן ההרים
|
|
|
|
|
"כיבוש" כפר הקסטל הריק
|
|
מידע שהערבים מתכוונים להדק את המצור על ירושלים העברית ולכובשה; החלטת הפיקוד הירושלמי לתפוס את הכפר קסטל ממערב ירושלים שרוב תושביו נטשו אותו; החלטה שהפלמ"ח יתפוס את הכפר ואנשי גדוד "מוריה מחטיבת "עציוני" יהוו בו חיל מצב; חטיבת עציוני שלחה לקסטל חיילים ללא ניסיון קרבי; תפיסה ללא קרב של הקסטל; מורשת קרב שקרית
|
|
|
|
|
מבצע נחשון החל בירי דו-צדדי
|
|
ארגון הכוח הערבי בגזרת הדרך לירושלים לקראת מבצע נחשון; חיילי הגדוד בפיקודו של חיים לסקוב היו חסרי כושר גופני; קשיים לוגיסטיים גרמו לדחיית ההתחלה של מבצע נחשון; הידיעות על קריסה של ירושלים העברית עקב העדר אספקה התבררו כמוגזמות
|
|
|
|
|
|
|
קרב שיירת חולדה (ה') דיווחי שקר של מפקדים
|
|
ירי אנשי פלמ"ח על לוויה ערבית; בקרב שיירת חולדה נחשפה רמתם הפיקודית הירודה של המפקדים הבכירים; יוסף טבנקין ועמוס חורב מדווחים לישראל גלילי דיווחי שקר על הקרב; לדיווחי השקר הייתה תוצאה חיובית: בן-גוריון החליט לשנות את האסטרטגיה - מהגנתית להתקפית, ויזם את "מבצע נחשון" לפריצת הדרך לירושלים
|
|
|
|
|
קרב שיירת חולדה (ד'): הערבים התעללו בגוויות לוחמי פלמ"ח
|
|
לוחמי פלמ"ח הפקירו את חבריהם הפצועים במשוריין, מוקף ערבים, המאיימים לטבוח; למרות שמפקד הנצורים איים לפוצץ את המשוריין על אנשיו ולהתאבד, מפקד הגדוד הרביעי, יוסף טבנקין, פקד לא לחלץ את המשריין; טבח הפצועים הנצורים; הפלמ"חאים סרבו לפנות את הגוויות; בריטים פינו חלק מן הגוויות; שבועה לנקום
|
|
|
|
|
קרב שיירת חולדה (ג') הלוחמים היו אובדי עצות
|
|
התפתחות קרב שיירת חולדה: לא היה פיקוד ראוי שלמו, לא הייתה שליטה; אספסוף ערבי ניטרל את לוחמי הגדוד הרביעי והחמישי של הפלמ"ח, שלא פינו נפגעים, שהפקירו כלי רכב, ציוד ואספקה, ורבים מהם ברחו משדה הקרב
|
|
|
|
|
קרב שיירת חולדה (ב') כוח פלמ"ח יורה על אוטובוס נוסעים ערבי
|
|
שיירה של תגבורת לוחמים ואספקה נשלחת מתל אביב לחולדה, כדי להמשיך משם לירושלים; כוח של חטיבת "גבעתי" מבצע פעולת תגמול על הכפר אבו שושא, לא הרחק מחולדה. תושבי הכפר הערבי מבקשים לנקום; כסף שמיועד לסלילת דרכי ביטחון חיוניות מועבר למטרה פוליטית: הקמת מועדונים של מפלגת מפא"י; למרות הסכם אי-התקפה בדרכים במרחב; כוח של פלמ"ח יורה באוטובוס ערבי ופוגע בנוסעים אחדים
|
|
|
|
|
קרב שיירת חולדה (א) ירושלים קורסת
|
|
זעקות שבר להעביר בדחיפות אספקה לירושלים; התארגנות כוח בתל אביב לחלץ את שיירת נבי דניאל; היחלצות אנשי שיירת נבי דניאל בידי הבריטים והתארגנות שיירה להעלות תגבורת ואספקה לירושלים
|
|
|
|
|
שיירת נבי דניאל (ז') הבריטים חילצו
|
|
בפרק זה: מטוסים של שרות האוויר של ארגון "ההגנה" מפציצים את הערבים המבקשים לטבוח בנצוריי השיירה; בתל אביב מכינים כוח לחלץ את השיירה; הבריטים יוצאים מירושלים לבית לחם לחלץ את השיירה; משא-ומתן בין הבריטים לבין המפקד בפועל של השיירה מפקד המחלקה אריה עמית טפר שעה שהמפקדים הבכירים נותנים הוראות מכפר עציון; טפר סוגר את מכשיר הקשר ופועל בניגוד להוראות, את הערבים התעללו בהרוגים וכרתו את ראשיהם
|
|
|
|
|
שיירת נבי דניאל (ו') "הצבא הבריטי - תקוותנו היחידה"
|
|
פניות של מפקדים ומנהיגים יהודים למפקדי הצבא הבריטי להציל את השיירה מטבח; מטוסים של שירות האוויר של ה"הגנה" מפציצים את ריכוזי הערבים ומשליחים ציוד לנצורים, ייאוש בקרב הנצורים; הערבים מפנטזים לשחוט את הלוחמים היהודים ולאנוס את הלוחמות; מכתב של ערבי מחברון שהשתתף בקרב
|
|
|
|
|
שיירת נבי-דניאל (ד') - פיקוד חובבני
|
|
איחור של ארבע שעות בהתייצבות כוחות הפלמ"ח למבצע; התעלמות מהמידע שהערבים מתכננים להשמיד את השיירה; אי-עמידה בלוח הזמנים של חזרת השיירה מגוש-עציון לירושלים; אי-ביצועה של התוכנית למנוע הקמת מחסומים על הכביש; השתתפות עריקים בריטים בכוח הערבי
|
|
|
|
|
שיירת נבי דניאל (ג') - הכנות לקויות
|
|
ידיעות שלא התחשבו בהן, כמו בפרשת שיירת יחיעם המקבילה, שהערבים מתכננים להשמיד את השיירה; שבוע לפני כן הייתה אמורה לצאת שיירה מירושלים לגוש-עציון, וברגע האחרון היא בוטלה; המפקדים מתחמקים מאחריות; חברת "אגד" מסרבת לשלוח נהגים ואוטובוסים לגוש-עציון
|
|
|
|
|
|
|
ניצחון העובדות על-פני שכתוב ההיסטוריה
|
|
המשאב הציבורי, הקרוי זיכרון היסטורי, הבא לידי מימוש וביטוי - בין היתר בדרך של הנצחת אישי ציבור, אינו רכושו הפרטי של היחיד או של בני משפחתו של המונצח. לכן, ככל שתוקם רשות הנצחה ארצית בחוק, כן ייטב וכן יפחתו הלחצים הפוליטיים, המשפחתיים והאחרים
|
|
|
|
|
הפה שהחליט להנציח - יכול גם להשכיח
|
|
אלמלא מרוץ ההנצחה, הבלתי פוסק הזה - הגובל, בכל הכבוד הראוי, לדעת כותב שורות אלה, באובססיה - ייתכן שלא הייתה קמה כל התנגדות להמשך ההנצחה של זאבי המנוח. אולם, מתברר שחמש עשרה, לאחר הירצחו של זאבי, עדיין מעוררת הנצחת זכרו פולמוס מיותר
|
|
|
|
|
יש להקים רשות הנצחה ארצית בחוק
|
|
החלטות בדבר הנצחת אישים ואירועים הקשורים למדינה, יש לקבל בידי רשות, שתוקם בחוק רשות ההנצחה, תחת לחוקק חוקי הנצחה דווקנים ושמיים של מי שמבקשים להנציחם. כך ייקבעו קריטריוני הנצחה; יפורטו שיקולי הנצחה או אי-הנצחה וייקבע תקציב כולל לנושא או נשוא ההנצחה
|
|
|
|