|
|
|
סע לשלום
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - גם מהמותן - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי * והפעם - החונטה משתוללת, חיוך, נוסע, עלובים, נכס-צאן-ברזל ותעלולי השלטון חוקניסטים
|
|
|
|
|
צריך עיון
|
|
במועצת העיתונות שמחו על התוקף שהעניק בית המשפט לתקנון האתיקה ודנו בדרך להנחילו לעיתונאים. בן-דרור ימיני הציע צעדי ענישה חריפים, אולם הצעתו של עמוס שוקן היא זו שהתקבלה
|
|
|
|
|
בית משפט לשעתו
|
|
מי מהנפגעים שפונה לערכאה גבוהה יותר לצדק בסיסי נענש לרוב באגרות ושכר טירחה ויושלך בתואנה שקרית שממציא ביהמ"ש בסגנון "אמת לשעתה" או בראיית ראיות שמעולם לא הוצגו בנוסח "נחה דעתי" שממציאה השופטת. יש ליישם את ה"אמת לשעתה" בנוגע ל"בית המשפט לשעתו" אשר ממילא שעתו תחלוף בקרוב
|
|
|
|
|
יצירתיות בבג"ץ: 'אמת לשעתה'
|
|
המצאת ה'אמת לשעתה', שחילצה את אילנה דיין מלתת את הדין על הכפשת קצין צה"ל, לא עמדה לזכות מתיישבי מיגרון, שזכותם להגנת 'אמת לשעתה' גדולה ומוסרית פי כמה וכמה מזו של דיין
|
|
|
|
|
אילנה דיין ואגדת ה"אמת לשעתה"
|
|
בניגוד לאגדת ה"אמת לשעתה", כשהחליט השופט סולברג לחייב את אילנה דיין, הוא הוכיח כי דיין עיוותה את תמונת המציאות שהייתה ידועה לה היטב, באמצעות הטעיות, שקרים וחצאי אמיתות
|
|
|
|
|
הפרומו אשם - הזיכוי לאילנה
|
|
פסק דין חשוב, מקורי אך מסוכן. בפסק הדין דנים בחופש העיתונות ובעיקר בחופש העיתונאים, זכות הציבור לדעת ומכאן חשיבותו של פסק הדין וקביעותיו. ההבחנה בין הכתבה בטלוויזיה - לבין "הפרומואים" הרצים למשך מספר ימים - היא בעייתית, שהרי גם הם נעשו ונערכו ע"י עיתונאים והחומרים מבוססים על הכתבה. הסכנה שבפסק הדין - שהוא עלול להתפרש כמתן בסיס לשפיטה ע"י התקשורת במקום בית המשפט
|
|
|
|
|
שעת האמת
|
|
על נשמת הדמוקרטיה * חופש הביטוי והעיתונות * נבירה בהנחות יסוד * סליחה מעם סרן ר' * סליחה מעם הציבור בישראל
|
|
|
|
|
כמה מילים על אמת
|
|
בערעור של אילנה דיין בפרשת סרן ר', השופטים שהוציאו את דיין מחייכת, הסבירו את מה שנתפש בעיני השופט סולברג כ"חצייה של קו אדום אתי", כ"אמת לשעתה", שזה במילים פשוטות, אמת בבדיקה. מה שקרה בפועל, שכתום הבדיקה, "האמת לשעתה" התבררה כלא אמת...
|
|
|
|
|
חופש הביטוי והביזוי
|
|
בפסק הדין שקיבל את ערעורה של אילנה דיין על הרשעתה בפרסום לשון הרע על סרן ר' בעקבות התקרית בציר פילדלפי יש לכאורה הכל: התרסה נגד הכנסת שפועלת להרחבת תחולת חוק לשון הרע, אמבוש לשופט סולברג עם כניסתו לעליון, ואולי גם ניסיון למהפכה פסיקתית. אך יותר מכל הוא מריח כעוד התגייסות מוכרת לטובת האייקון הבולט ביותר של מדורת השבט
|
|
|
|
|
אמת למחצה
|
|
פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון מעלה תמיהות לא מעטות: האם רשאי בית המשפט ללהטט עד כדי-כך שניתן הכשר לפרסום החוטא לאמת העובדתית? * מדוע הוענקה לאילנה דיין הגנת תום לב (למרות הכזבים ששידרה) בנימוק שפרסמה "אמת לשעתה" על-אף שביצעה באותה עת עבירת סוביודיצה חמורה * האם פסיקת בית המשפט העליון מחזקת את חופש הביטוי או שהיא עלולה להמריץ את "חופש הביזוי"? * מדוע נמנע בית המשפט מלומר את דברו בזכות סרן ר' גם לאחר שהוכח שהייתה זו עלילת דם?
|
|
|
|
|
משפט על-פי ההלכה
|
|
ההלכה החדשה של בית המשפט העליון בעניין תביעת הדיבה נגד טלעד וד"ר אילנה דיין, מעלה מספר שאלות המחייבות תשובה. להלן כמה מהן, או במילים אחרות: מתכון בטוח לעיתונות חופשית, אזרחים עשירים ומדינה ענייה
|
|
|
|
|
עידו באום, זה בשבילך
|
|
דקה אחרי שהחליטה לערער על הפסדה מול סרן ר', הקצין הזוכה בוטל, ובזירה החדשה ראו שופטי הערעור מתגוששים חדשים: בצד אחד של הערעור הסתופפו עדר כלבי השמירה, ממולם השופט המתנחל, זה עם הכיפה. הניצחון של אילנה דיין בערעור הוכיח שוב: התקשורת שולטת! * הלכתי לארכיון...
|
|
|
|
|
מקרה אילנה דיין = מקרה מוחמד בכרי
|
|
כאשר הגיע מקרה בכרי והסרט "ג'נין ג'נין" לבג"ץ, קבע בית המשפט כי הסרט שקרי, אבל אין למנוע את הקרנתו בשם חופש הביטוי * כך גם במקרה של אילנה דיין, "זכות הציבור לדעת" וחופש העיתונות גוברים על הכל ומאפשרים להציג "בישולי דברים" כאמת צרופה
|
|
|
|
|
אמת לשעתה מקפלת בתוכה פרדוקס
|
|
אין אמת היכולה לדור עם אמת אחרת. אין אמת משפטית חלופית. אין אמת עובדתית חלופית. אמת יש רק אחת, והזמן אינו משפיע עליה לעולם. אמת אינה יכולה להיפגם או להשתנות מעצם הוויתה והתרחשותה ברגע נתון חולף
|
|
|
|
|
אמת לשעתה, תקשורת חוקרת?
|
|
אין גבול למגמתיות ולחד-צדדיות השולטת בתקשורת * פסיקתו של ביהמ"ש העליון בפרשת אילנה דיין איננה תרומה לחופש הביטוי אלא לחופש השיסוי, איננה עידוד לעיתונות חוקרת ואמיצה אלא לעיתונות רדודה ומשמיצה, ואיננה חיזוק לכבוד האדם - אפילו אם הוא קצין בצה"ל - אלא למגמה לסרס את מי שמסכנים את חייהם למעננו
|
|
|
|
|
אילנה דיין וכיפת הברזל
|
|
אילנה דיין בעצם הייתה כבית משפט לכל דבר: העדויות, הממצאים, הכל בעצם, היה נכון לשעתו, ולכן היה "אמת" בפרסום * אני מנסה להשמיע לעצמי שוב: ואם היה סרן ר' מוצא להורג? מי ישיב את נשמתו לחברה?
|
|
|
|
|
חובה לקיים דיון נוסף
|
|
המציאות העגומה בתקשורת בשנים האחרונות מלמדת כי אין ולא קיימת הצדקה כלשהי לסטות מהלכת עיתון הארץ הנושנה ולהרחיב את החסינות העיתונאית. יותר ויותר אנו עדי לכתבות וידיעות מגמתיות שברור שלא באו אלא לתמוך באינטרסים ולא כדי לחשוף אמת, לרבות אינטרס ברייטינג גבוה-שאינו זר כלל לעולם המושגים של אילנה דיין
|
|
|
|
|
סוגיית אילנה דיין: ריבלין התעלם מהעיקר
|
|
הסרן ר' הועמד למשפט צבאי וזוכה כיוון שנקבע כי חייליו העלילו עליו עלילת שקר. השופט סולברג פסק שדיין לא הבהירה לצופים כי ר' טוען שחייליו מעלילים עליו, ואילו השופט ריבלין התעלם מנושא זה לחלוטין
|
|
|
|
|
|
|
רות סוף? למה?
|
|
סרן ר' (כיום רס"ן ר') – זכאי; אילנה דיין נקייה מלשון הרע; טלעד תשלם את נזקו (המופחת); לא יהיו התנצלויות. האם זה סוף פסוק? כן ולא, סוף פסוק לדיון המשפטי אך ודאי לא סוף פסוק לדיון הציבורי והאנושי
|
|
|
|
|
איום-לאומי ופחדים אישיים
|
|
הישראלים היהודים מצויים במצב כרוני של פחד מפני אפשרות הכחדתה של המדינה. פחד זה מסביר חלק גדול מההתנהגות האישית של הישראלים ומהתנהגותה הלאומית של המדינה. היות שהטיפול באיום-לאומי הוא מעל ליכולתו של היחיד, נותר לו הטיפול בפחדיו האישיים: הוא יכול לשאת במאמץ הלאומי ועל-ידי כך להרגיע את פחדיו האישיים
|
|
|
|
|
יש דין ויש דיין
|
|
חמש הערות בעקבות פסק הדין בנוגע לאילנה דיין וסרן ר': בית המשפט העליון מחדד את חופש הביטוי ואת חשיבותה של העיתונות, לצד הדגשת חובתה לפעול בזהירות ובאחריות * נעם סולברג זוכה לקבלת פנים קרה מצד עמיתיו החדשים לבית המשפט העליון
|
|
|
|
|
העליון: אמת לשעתה היא הגנה מפני לשון הרע
|
|
קובע: אין להטיל על אמצעי תקשורת להמתין עד למיצוי הבירור; זכותו לפרסם את האמת כפי שהיא ידועה בזמן הפרסום; רמת הוודאות הדרושה - כמו במשפט אזרחי ולא כמו במשפט פלילי
|
|
|
|
|
העליון: לעיתונות יש חובה מוסרית-חברתית
|
|
מבטל את הלכת עיתון הארץ בת ה-40 וקובע שיש להרחיב את ההגנה על תפקידה של העיתונות * מדגיש את חשיבותה בחשיפת תופעות שליליות - לצד חובתה להקפיד על התנהלות אחראית
|
|
|
|