|
האסטרטגיה של בן-גוריון (ג) אישור להשמיד כפרים
|
|
פקודה של שמעון אבידן איש "השומר הצעיר" ליוסף טבנקין איש הקיבוץ המאוחד, לעשות שמות באנשי צבא ההצלה. טבנקין פירש זאת כלגיטימציה להשמיד כפרים ערביים; תקרית עם הצבא הבריטי; פלוגת חיים פוזננסקי עולה לקריית ענבים; טבנקין חושש לתקוף יחידות מצבא ההצלה; מטוסי שירות האוויר של ארגון ההגנה הפציצו את יחידות צבא ההצלה ממערב לירושלים; תכנון שיירת נחשון השלישית ופקודה שהתפרשה כאישור להשמיד כפרים
|
|
|
|
|
האסטרטגיה של בן-גוריון (ב) "המלחמה המלוכלכת"
|
|
יחסו של בן-גוריון לטרנספר של הערבים מארץ ישראל; אכזבתו של בן-גוריון מ"דור הכוחנות" העברי; ביקרת יוסף טבנקין על האסטרטגיה הפאביאנית של בן-גוריון; האקטיביסטים סכלו את האסטרטגיה של בן-גוריון בפרוץ המלחמה; מעשי טבח של הפלמ"ח בחסאס, בבאלד א שייח ובפיצוץ בית המלון הערבי "סמירמיס" בירושלים; פשיטה וטבח בסעסע; גרוש ערביי קיסריה הערבית; ברית הערבים מן הערים והכפרים; "צבא ההצלה" הערבי סייע ליהודים
|
|
|
|
|
האסטרטגיה של בן-גוריון (א) טרנספר של ערבים
|
|
פרק זה מתחיל סדרה חדשה על האסטרטגיה של בן-גוריון ברוץ מלחמת העצמאות: הבעיה הערבית תיפתר במדינה העברית שתעצב אדם חדש וחברה חדשה. אידיאולוגיה אוטופיסטית זאת סייעה לערבי ארץ ישראל להקים תנועה לוחמנית; התפתחה מחלוקת חריפה בין פוסט לאומיים ללאומיים; הבריטים נסוגו מהצהרת בלפור; טרור יהודי; בן-גוריון מצדד בטרנספר של ערבים
|
|
|
|
|
הגליל העליון בפרוץ המלחמה (ו) קרב עין זיתים
|
|
הערבים כתרו את קיבוץ עין זיתים הסמוך לצפת; המים אזלו בעין זיתים; מחלקת חי"ש חיפאית הפרצה דרך הקווים הערביים והגיעה להר כנען; כוח פלמ"ח בפיקוד דב זעירא תקף ביום את הערבים שצרו על עין זיתים; הכוח הערבי ברח; אספקה הגיעה לעין זיתים; קרבות מול הסורים בגזרת להבות הבשן; הגליל העליון המזרחי נותק בעקבות קרבות בטבריה; בשלב הראשון של המלחמה היה ליהודים בגליל העליון יתרון על הערבים
|
|
|
|
|
הגליל העליון בפרוץ המלחמה (ה) קרב אֶל חוּסַיְנִיָּה
|
|
החרפת מלחמת הדרכים בגליל; חבלנים של הפלמ"ח נהרגו בעת פירוק מוקשים ליד קיבוץ חולתה; קרב עז עם מתנדבים מעירק בכפר אל חוסיינה, שלושה לוחמי פלמ"ח נהרגו; התושבים הערבים ברחו מן הכפר; הערכה על הכוח הערבי בגליל העליון; המתקפה הערבית בגליל גברה באפריל; מעבר מלחמה זעירה למלחמה באויב סדיר וסדיר למחצה.
|
|
|
|
|
הגליל העליון בפרוץ המלחמה (ד) תככי פיקוד
|
|
הערבים בגליל ניזוקו מפרוץ המלחמה יותר מהיהודים; ליקויי פקוד בגליל; אורי יפה מוותיקי הפלמ"ח מונה למפקד הגליל העליון אך מפקדי הגדוד השלישי שלא הפלמ"ח לא סרו למשמעתו; גדוד חיפאי בפיקוד ישראל ליאור עולה לגליל
|
|
|
|
|
הגליל העליון בפרוץ המלחמה (ג) הפקודה: "להרוג את כל הגברים"
|
|
פלוגת חי"ש מחיפה נשלחה לגליל העליון בסוף דצמבר 1947; פיגוע על קיבוץ עין זיתים למחרת הכ"ט בנובמבר ונפילתו של עמוס צורף; פעולת הגמול של הפלמ"ח על הכפר הערבי עין זיתון; כוח פלמ"ח בפיקוד מאיר דרזנר פוצץ את גשר בנות יעקב כדי למנוע חדירת חיילי "צבא ההצלה" לארץ ישראל; השמדת הכפר מנסורה אל חות של בדואים משבט ערב אל הייב; כישלון פשיטת עמוקה; הצלחה בפשיטות על הכפרים זוק וסעסע
|
|
|
|
|
הגליל העליון בפרוץ המלחמה (ב) הפלמ"ח מבעיר אש
|
|
לאחר פרוץ המלחמה יישובי הגליל בקשו עזרה בכסף, בנשק, בלוחמים ופועלים לעבודה במשק החקלאי; טענה שהמושבים מקופחים לעומת הקיבוצים; הגדוד השלישי של הפלמ"ח עלה לגליל העליון לפני פרוץ המלחמה ושינה את התמונה; פשיטת חסאס; פיגוע במכונית ערבית
|
|
|
|
|
הגליל העליון בפרוץ המלחמה (א) הכנות לקויות
|
|
פרק ראשון בסדרת פרקים חדשה על הגליל העליון, בפרוץ מלחמת העצמאות. הפרק יעסוק בהכנות הלקויות למלחמה; התפתחות ההתיישבות בגליל העליון; ערבים השתלטו על קרקעות של יהודים; לא התפתחו דפוסים של שיתוף פעולה בין יישובים והם לא ירו גוש התיישבותי חזק; המלצות שלא יוזמו ב-1945 לפתח את הגליל העליון כדי שמספר היהודים שהתגוררו בו יעלה מחמשת אלפים לעשרים אלף. לערבים הייתה באזור עליונות מוחלטת; עד פרוץ המלחמה יחסים תקינים בין יהודים לערבים
|
|
|
|
|
קאוקג'י מסתבך (ה) אסון בקיבוץ בית קשת
|
|
פעילות גדוד "הירמוך השני" בפיקוד אדיב שישאקלי בגליל; היחסים של חברי קיבוץ בית קשת עם ערביי הסביבה עד המלחמה; פשיטת על הכפרים תמרה ושפרעם; הריגתו של דב זליגמן מעין דור ופעולת גמול וגרוש הבדואים; פשיטות על עין מהיל וסגרה הערבית; התקפה על שיירה עברית ליד לוביה; פעולת גמול כושלת על בסיס של צבא ההצלה בכפר כנא; מידע מודיעיני להכנת מארב לאנשי בית קשת
|
|
|
|
|
קאוקג'י מסתבך (ד') פשלה של "גולני" על הגלבוע
|
|
כל שבעת הנפגעים נהרגו, והבריטים קיבלו מהערבים את גוויותיהם והחזירון לאנשי ההגנה. ביומנו של חסאן מרעי הנדאווי כתוב: "לקחנו אתנו שבע גוויות והצגנו אותן לפני תושבי זרעין, ואחר-כך לקחו אותן לג'נין. צורתן הייתה נוראה: מי שנכרת ראשו, ומי שנכרתו אוזנו או רגלו, אחרי גמר המסיבה הזאת לקחו אותן הבריטים, שמו אותן במשוריין והעבירו אותן ליהודים"
|
|
|
|
|
קאוקג'י מסתבך (ג) קרב מענית
|
|
גולדה מאיר הבטיחה לחברי קיבוץ מענית שיִכַּללו במדינה היהודית; לפי הדוח של המפקד הערבי, תקפו פקודיו את קיבוץ מענית, כפעולת גמול; לפי דוח הש"י החלה התקרית כסכסוך עבודה בין פועלים; טנקים בריטים הבריחו את התוקפים; מסקנת המפקד הערבי: לא ניתן לכבוש יישוב יהודי ללא נשק כבד; תקרית ליד קיבוץ המעפיל; פשיטה של חיילי גדוד 33 על הכפר קקון; תקרית בוואדי ערה. נפילתו של משה לבנון ופעולת גמול של הפלמ"ח
|
|
|
|
|
קאוקג'י מסתבך (ב') כישלון הפשיטה לביר עדס
|
|
יציאה לפעולת גמול על הכפר הערבי ביר עדס; המג"ד נשאר מאחור; המשימה לא בוצעה; מפקדי הכיתות הערבים לא השתלטו על פקודיהם והקצינים לא הגיעו למקום הקרב; תושבי ביר עבס וג'לג'וליה ברחו; אינטרס פלשתיני לשמור על שקט בגזרה ; פיגוע יהודי בתחבורה ערבית
|
|
|
|
|
קאוקג'י מסתבך (א) המושבה מגדיאל מותקפת
|
|
הערכה ערבית כי האיכות הצבאית של "צבא ההצלה" נמוכה מאוד; הערכת סוכן יהודי במפקדה הערבית בדמשק: "צבא ההצלה לא יגלה פעילות יתר בארץ ישראל, וכי עד תום השלטון הבריטי בארץ ישראל לא צפויה מתקפה ערבית גדולה; הערכת מג"ד גדוד חיטין של "צבא ההצלה" שלא ניתן לכבוש יישוב יהודי; טעות בהערכה של מומחי ה"הגנה"; תקריות אש בין גדוד 32 של חטיבת "אלכסנדרוני" לגדוד "חיטין" של צבא ההצלה, ליד המושבה מגדיאל.
|
|
|
|
|
דרוזים מובסים ברמת יוחנן (ט') דיין מעביר את הדרוזים הסורים לצד היהודי
|
|
זה הפרק האחרון בתיאור וניתוח מערכת רמת יוחנן לבין "חטיבת כרמלי" של ארגון "ההגנה" לגדוד הדרוזי של "צבא ההצלה". בפרק זה: משה דיין מנהל מו"מ עם קצינים דרוזים מסוריה בבית קפה בטבעון, לפרוק הגדוד הדרוזי של צבא ההצלה ולגיוס אחדים מקציניו לארגון ה"הגנה"; בפגישה שנייה בטבעון סוכם שהגדוד יישאר במתכונתו ויפעל למען "ההגנה". הרמטכ"ל בפועל, יגאל ידין, מתנגד לשלב את הגדוד הדרוזי בפעולות ה"הגנה"
|
|
|
|
|
|
|
דרוזים מובסים ברמת יוחנן (ז') ניתוח דרוזי ויהודי של המערכה
|
|
דיווח המג"ד הדרוזי של צבא ההצלה, שכיב והאב, לדמשק; הנשק של צבא ההצלה לא היה תקין; תושבים מהכפר ירכא הצטרפו לגדוד צבא ההצלה; נפגעים רבים בצבא ההצלה; הערכה של שכיב והאב את כוחם של היהודים ואת ארגון ה"הגנה"; דיווח אגף המבצעים של ארגון ה"הגנה" על הקרב; ניתוח המח"ט, משה כרמל, את המערכה; פשיטה של כוח פלמ"ח על מצודת שפרעם; גוויות מושחתות של זוהר דיין ופקודיו
|
|
|
|
|
דרוזים מובסים ברמת יוחנן (ו') דרוזים מצילים את היהודים מתבוסה
|
|
מפקד חטיבת "כרמלי", משה כרמל, הגיע למפקדה בקיבוץ רמת יוחנן, ונתקל במג"ד 21 דב צסיס, מיואש. שייח לביב אבו רוקון סיפק נשק שרכש בלבנון, ללוחמים היהודים, והציל אותם מתבוסה; התחמשת אזלה לכוח של אהרון נחשון בהושה, ולכוח של חיים בן דוד בקסייר; ברגע האחרון הגיעה מכונת ירייה שבלמה את ההסתערות התשיעית הדרוזית; לקראת ערב, משה כרמל מתכנן לסגת; תגבורת פלמ"ח הגיע ממשמר העמק; הגרסה הדרוזית לקרב; הדרוזים נסוגים לשפרעם
|
|
|
|
|
דרוזים מובסים ברמת יוחנן (ו') קרב קשה מול הדרוזים
|
|
החלטה לתקוף את הכפרים המוגרבים (מוסלמים) אושה וקסייר; מפקד חטיבת "כרמלי" התגלה כמנותק מן המציאות הצבאית; ירידת מורל בקרב החיילים הדרוזים; בריחת תושבים מאושה ומקסייר; המח"ט משה כרמל והמג"ד דוב צסיס נותרו מאחור; הקרב שהמג"ד הדרוזי ביקש להימנע ממנו; בקרב לחמו הדרוזים באומץ רב, ולשני הצדדים היו אבדות
|
|
|
|
|
|
|
דרוזים מובסים ברמת יוחנן (ד') התחלת המערכה
|
|
לימים כתב כרמל שמטרתו ארוכת הטווח של הגדוד הדרוזי הייתה "לחץ ותנועה לעבר חיפה בתיאום עם כוחות קאוקג'י שפעלו בסביבות משמר העמק, תוך כדי הגברת הפעילות בעיר חיפה עצמה." ושמטרתו המידית הייתה "השתלטות על יישובי הגוש והפרעה לתנועתם בכביש כפר עטה-יגור"
|
|
|
|
|
דרוזים מובסים ברמת יוחנן (ג') חדירת הגדוד הדרוזי לארץ ישראל
|
|
רק דרוזים ארץ ישראלים מעטים התגייסו לכנופיות האנטי יהודיות. ושכיב והאב למד לדעת עד מהרה שיחסי הדרוזים והיהודים תקינים, ושיהיה לו קשה לגייסם למלחמה. בני משפחת אל אטרש מהר הדרוזים נענו לבקשת השייחים, חנפס ואבו רוקון, ושלחו אל והאב שליחים, שלא ליזום פעולות נגד יהודים
|
|
|
|
|
דרוזים מובסים ברמת יוחנן (ב') לקראת מלחמת העצמאות
|
|
גדעאן אמעשה מגיע לארץ ישראל; רצח חסן אבו רוקון על-ידי כנופיית אבו דורה קרב את הדרוזים ליהודים; רצח שייח חסן חנפס משפרעם על-ידי מוסלמים; הקמת כנופיות השלום; הסולחה בין הדרוזי למוסלמים; אכזבתו של צאלח חנפס; פרוץ מלחמת העצמאות
|
|
|
|
|
דרוזים מובסים ברמת יוחנן (א') תחילת הידידות
|
|
הידידות הדרוזית-יהודית לא הייתה מוגבלת לאזור הכרמל. דרוזי, בן הכפר מראר הגלילי, שהואשם ברצח שוטר בריטי בשנת 1933, היה צפוי לעונש מוות, ושייח חסן חנפס משפרעם ביקש מיצחק בן צבי לסייע לו. חושי ובן צבי השתדלו אצל הבריטים, והשתדלותם עלתה יפה: הצעיר יצא זכאי במשפטו, והידידות בין השייח חנפס ובין היהודים התהדקה
|
|
|
|
|
מערכת משמר העמק (י"ב) לקחים
|
|
פרק אחרון במחקר על מערכת משמר העמק. בפרק: אמצעי הלחימה של כוחות "ההגנה" אזלו; לוחמי הפלמ"ח נסוגו לנוח בבסיס האימונים בג'וארה; תגבורת פלוגת פלמ"ח מהגליל העליון הגיעה למשמר העמק; לקחי קאוקג'י; פיצוץ כפרים ערביים וביזה; קאוקג'י לא קיבל תגבורת ותחמושת; לקחי המערכה: רוחם של חברי הקיבוץ לא נשברה; הוכח שאף כי היהודים הגיעו למלחמה בלתי מוכנים, הערבים היו מוכנים עוד פחות
|
|
|
|