|
חג הביכורים בקיבוץ
|
|
גולת הכותרת של חגיגת השבועות הזאת, הייתה התהלוכה של עגלות ילדי הקיבוץ, שהובלו אחר כבוד דווקא על-ידי האבות הצעירים והגאים ב"תוצרתם"
|
|
|
|
|
מה אומרת ה"הגדה"
|
|
יש לנו מאה ויותר הגדות מצוירות, ויש בהן כדי לספר לנו, לא רק על האמנות בת התקופה, שקנתה לה מקום ברחוב היהודי, ולא רק מסורת עתיקה ביותר של תיאורים ידועים, אלא על הרפתקאותיו של כל ספר וספר כזה, בין אם הוא צרפתי, ספרדי, איטלקי או גרמני, והתפתחותה של ההגדה עד המצאת הדפוס בשנת 1436
|
|
|
|
|
זרעים של הצלחה
|
|
הסיפור מגלה גרעין של תקווה בלבו של הילד, ואדים, של ציפיה למרחוק לעתיד טוב, הנושא בכנפיו הצלחה
|
|
|
|
|
סיפור משכונת "נחלת ציון" - נקניק או ריבה
|
|
סיפורים מצחיקים יש באמתחתי על שכנתי, זהבה, שהייתה כ"מעורב ירושלמי" * מצד אחד, הייתה אשת מדנים, רבה עם השכנים וכל ויכוח, קטן כגדול, היה גורר אחריו גל קללות... ומאידך-גיסא, הייתה אימא מאוד טובה לילדיה, בשלנית מצוינת, נקייה ואישה נאמנה לבעלה
|
|
|
|
|
שלום רב לכתך, סעידה
|
|
סעידה, כשמה כן היא, מסייעת לשכניה, מקשיבה למצוקת לבם ומנחמת אותם במילים טובות ובכך מסירה מלבם כל יגון ואנחה
|
|
|
|
|
חדר אחד, בבקשה! [פרק שלישי ואחרון]
|
|
כבר מבעוד בוקר קמתי, התרחצתי ויצאתי מחדר האמבטיה רק כששמעתי שהוא קם ומתחיל להתלבש * הוא לא דיבר על ארוחת הבוקר, כדרכו כל בוקר, ופניו האדומים בדרך כלל היו חיוורים ועצובים
|
|
|
|
|
חדר אחד, בבקשה! [חלק שני]
|
|
מלצר לבוש בקפידה הניח על השולחן שתי "צלחות לווין"! כך הן נראו לי, שטוחות וענקיות! הן קושטו בצורות שונות באמצעות פסי רוטב שיצרו פרחים, פסים ועיגולים... מלאכת מחשבת, היוצרת אשליה שצלחת הלווין מליאה, בעוד היא למעשה ריקה ממזון
|
|
|
|
|
חדר אחד, בבקשה!
|
|
(סיפור בהמשכים) חלק ראשון * הלכתי אחריו לכל המקומות כמו חבל אחרי הדלי. אחר כך היה מראה לי את לונדון היפה, היינו מבקרים במוזאון זה ואחר..., היה מספר לי על התמונה הזו והפסל הזה, מי צייר/פיסל אותה/ו..., הוא ידע הכול, בר אוריין ממדרגה ראשונה ואיש העולם הזה!
|
|
|
|
|
קול נדרי (סיפור עם)
|
|
"על דעת המקום ועל דעת הקבל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירים להתפלל עם העברינים" (מתוך תפילת "כל נדרי")
|
|
|
|
|
התגשמות
|
|
(תשובת ביאליק לפנייתי: הַכְנִיסֵנִי תַּחַת כְּנָפְךָ)
|
|
|
|
|
אין מחילה!
|
|
היא לא הביטה לעברו של ג'וזף ולא הגישה לו מן התקרובת, כפי שהייתה נוהגת לעשות כל ימי נישואיהם * פרלה ישבה על כיסאה, מסבה לו גבה ובתנועות ידיים איטיות נטלה שלושה בוריקיטאס, הניחה אותם בצלחת קטנה והגישה לי: "לבריאות, קרידה. אני יודעת שאת אוהבת אותם"
|
|
|
|
|
לשנה טובה, אני כפיי ארימה
|
|
בעת זו של הקורונה, עליי לדאוג לשמוח ביתר שאת ולגרש מלבי את הצער והבדידות * בדרך זו אני נוטעת בלבי שמחה, תקווה לעתיד טוב יותר והעיקר - בריאות!
|
|
|
|
|
זיכרונות ילדות - שלום כיתה אלף!
|
|
"שמחה'לה, יש לי בקשה גדולה אלייך", אמרה לי אימא. היא רכנה אליי, תפסה בשתי כפות ידיה את כתפיי והביטה היישר לתוך עיניי. "אני מבקשת מאד, שלא תגלי לאף אחת מהבנות שאת יודעת קרוא וכתוב! בסדר?
|
|
|
|
|
מצווה הבאה בעבירה
|
|
שמונה עשר בגימטרייה, זה חי * יוצא איפה, שעל אף שגורשו יהודים מאדמתם בחודש אב, חודש כה משמעותי המסמל שנאת חינם וחרבו שני בתי מקדש, כאמור, בא התאריך הלועזי ומסמן לנו חי!
|
|
|
|
|
היה היה זיו - ואיננו עוד!
|
|
יהודה זיו ז"ל (28.2.1926 - 10.6.2020), שכשמו כן הוא, היה זוכה פרס "עת-מול", אוהב הארץ ואוהב אדם, שופע ידע והומור, חבר מסור וצנוע לחוקרי ארץ ישראל ולאוהביה, ועוד תפקידים היו באמתחתו אותם אזכיר במהלך רשימתי זו
|
|
|
|
|
הוא "הדליק" אותי
|
|
קולה הצפצפני של עמומה, שליווה את הזמרים הערָבים בשיריהם, עדיין מהדהד באוזניי * מילות השיר בפיה היו מדויקות, אך המנגינה... דומה
|
|
|
|
|
|
|
נייר תועלת
|
|
יום אחד הגיע בדואר אוויר עיתון יומי מגרמניה * דפיו של העיתון היו דקים ורכים כנייר משי. באין רואים הייתה אימא ממששת את נייר העיתון ולוחשת בינה לבינה, "אח, איזה נייר טואלט רך... תענוג"
|
|
|
|
|
מתקשטת בנוצות שלי
|
|
ערב "שירת נשים" ב"מוזאון חצר הישוב הישן" * יתרה מזאת, נשים כותבות שירה בכלל ובספרות העברית בפרט, תופסות את ייעודן כשליחות ציבור וכשליחות של ציבור הנשים * הן מציעות "סדר יום" פואטי ייחודי משלהן, במטונימיה של "סדר יום" חברתי-מגדרי, שאותו הן שואפות להתוות ולהנחיל, ובכך לערער את הסדר החברתי-תרבותי הקיים
|
|
|
|
|
המנון אקולוגי
|
|
אולי, ילדינו ילמדו אותנו למחזר פלסטיק, נייר, בקבוקים וכיו"ב, דבר ששכחנו במשך הזמן וממשיכים ללכלך, בלי למצמץ, חופים ויערות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קברט סאטירי בטעם חריף מעודן
|
|
הקברט הזה, שיצרו החברים בשלולית (אולי באה מן המילה "שלילה"), העמיד אותנו ללא מורא אל מול ראי, מול עצמנו - חברה בה יש מוסדות ואישים חשובים, ילדים, בתי משפט, מורים, מיניסטרים ומה לא... אפילו תאילנדים
|
|
|
|
|
|
|
משל שמונה הנרות
|
|
שְׁמוֹנָה נֵרוֹת בָּעֲרוּ לְאִטָּם בְּלַיְלָה שָׁקֵט וְרוֹגֵעַ
|
|
|
|
