|
אודך
|
|
למה זה הוא 'ציוני' כאבותיו, למה זה 'יקווה' להיות עם חופשי בארצו והוא חופשי בארצו, למה זה הוא דבק להיקרא 'ציוני' ולא פשוט 'ישראלי'
|
|
|
|
|
קואליציית החרדות
|
|
בהיסטוריה שתזכור לו ימי תפארת, תישמר לו אחרית דבר קודרת, מנציחת כשל, מאפילה על הפרקים המאירים בצל שלא יפוזר עולמית
|
|
|
|
|
למה זה לעולם
|
|
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לגרוש את יהוה" (בראשית כ"ה, כ"ב)
|
|
|
|
|
מכתב פתוח
|
|
החינוך, החינוך, הייתה משאת נפשך הגדולה. הקימות את הישיבה בה אתה רבם של צעירים שלא ייספרו מרוב, ובה הערית לתוך החבורות הלומדות מרוחה הגדולה של האמונה בצור ישראל
|
|
|
|
|
כל כך נורמלי שבא לבכות
|
|
סביב, שעת בין הערביים של משפחה הממלאת את הדירה בדברי לא כלום נעימים ובשברי צחוק מדי פעם, משאירים לנכדתי החוקרת עצמה בועה אישית אל תוכה היא שואלת את סבא שאלות שדבר אין להן עם הרוחש בנחת טובה סביבה
|
|
|
|
|
עיי מפולת ובשורה
|
|
המאבקים חדלו להיות מאבקים פוליטיים על משנה סדורה זאת או מאחרת, ובמקום זאת הפכו יותר ויותר למאבקים סדרתיים על ביצור האינטרסים הפרטיקולריים של גופים פוליטיים כוחניים שתבעו מן המדינה לשרת אותם והשאירו את שירות המדינה לאלתורים אגביים
|
|
|
|
|
מורסה
|
|
הרחוב צריך "לתת את הכוח הפוליטי" למי? הרי כל הרחוב, כל העם, בחוץ, ברחובות * למי הוא ייתן את הכוח הפוליטי? מה משמעו של הבלבול המסית הזה? מה זה כוח פוליטי?
|
|
|
|
|
עם קורט מלח
|
|
2020 בפתח, ובהתמודדות בין הדמוקרטים לבין טראמפ, נכנסה הסוגיה של ישראל לזירה * הדמוקרטים מתנים סיוע בסיום "הכיבוש" והרפובליקאים שומטים את השטיח החוקי מתחת לרגליהם ואומרים אין כיבוש
|
|
|
|
|
כבוד
|
|
יש שדומה עליהם כי החלו להיות זקנים מפני שהם שכחו שמו של אדם קרוב, או שם עיר או, שם פריט מצוי, והם מתבהלים ואומרים, הנה זה בא
|
|
|
|
|
שרגא שמר נוחו עדן
|
|
הוא היה נער, כשידה המגוידת של הונגריה לפתה את גוו הרפה והטילה אותו אל מחנות העבודה, הריצה אותו עם שיירות הנדונים לנוע אל מותם מפרך אל פרך
|
|
|
|
|
השמים נשאו אותם לשבת יחדיו
|
|
"הפרד נא מעלי" (שם, ט') אמר אברהם ללוט * המסע יחדיו איננו אפשרי עוד * בחרת בסדום, כך התהלכת, אני בחרת בה'"
|
|
|
|
|
אחכה לו
|
|
אני מאמין בנוער. זה סוד הקיום האנושי. זה הרנסנס. זה אביב שמתפקע בינתיים בתוך סתיו וחורף שגזרו עלינו ועליהם המושלים. אני מחכה לו
|
|
|
|
|
גיהינום
|
|
האדון הזה הממונה על המידות - אם הוא ער, אם לא סיממו אותו, אם לא היגלו אותו - מייסר עד מות אם אין מצייתים לו
|
|
|
|
|
למי נספר אותו
|
|
שם לשון אחרת. שם אומרים "אני" אחרת, ו"את", ו"אתה" ו"אנחנו" אחרת, ומה שנספר שם יחדיו נספר בלשון שאהבנו כאן, שכאבנו כאן, ששמחנו כאן
|
|
|
|
|
הדרת הקול
|
|
כשמשיתים בעידן הזה, בו נשים וגברים בארץ ובעולם כולו, כמעט כולו, נושאים ונותנים ממעמד של שוויון מגדרי מלא, כשהחברה האנושית כולה מתנהלת מתוך הכרה כי המינים אינם מחלקים את האנושות למיניה, בשום תחום מתחומי החיים, אין זה סביר כי הציבור הנקרא לתמוך במפעל הומניטרי מן המדרגה העליונה יתייחס אל הגרת קולה של האישה כאל מפגן סביר
|
|
|
|
|
קונספירציה על סרטון
|
|
הדרך האחת, לא היעילה ביותר, אבל היחידה, להיאבק באמת האלטרנטיבית היא העמידה על האמת, ההגנה על המציאות, ההבנה כי אם הכל אמת, גם השקר, או אז מערכות הניווט האנושיות תשתבשנה והספינה תעלה - אין מנוס-על שרטון ותטבע על כל יושביה. צריך לדבר על זה. צריך להזהיר
|
|
|
|
|
דברים אחדים
|
|
אי-אפשר לראות בסיפור של דור הפגה פרק ברצף היסטורי. ברצף היסטורי היינו צריכים למצא במגדל בבל גם את בני נוח, ואפילו את אברהם אבינו. מוטב להניח כי הסיפור שכולו תבונות על האדם, גבולות כוחו, ברכתו כאשר הצוותא שלו בונה, קללתו כשהיא צוותא ההופכת לרועץ
|
|
|
|
|
|
|
מזקנים אתבונן
|
|
הדגלים של תמול שלשום שהניפו לוחמי החופש היו לדגלים שמניפים חסרי האונים * כך איבד האמון והוא עושה את ארצו לכיכר מחאות * למה אבד האמון
|
|
|
|
|
איפה הם
|
|
היום מלאו שבעים ושתיים שנה ליום עלייתי ראשונה בימי חיי לתורה, בבית הכנסת של בית ספר מזרחי בבני ברק * הגעתי ארצה בתש"ו, לא ידעתי צורת אות עברית, בלשוני דבקו כמה שפות לחצאין ולרביע, אף לא מילה בשפת הארץ
|
|
|
|
|
על המוקד
|
|
'כוכבית' כך וכך, מוקד זה או אחר,
|
|
|
|
|
דחוף: בגדי מלך חדשים
|
|
אם הבלתי נמנע יקרה בסוף, ואיכשהוא תעלה מן הביצה הזאת הצפרדע, הקואליציה המוסכמת הבאה, ותקום ממשלה, יהיה עליה לתת עדיפות עליונה לתהליך של התאמת החוק לשכל הישר, למציאות
|
|
|
|
|
על שמחתי ושימחתי עומד העולם
|
|
יום יבא, אומר משה רבנו לעם התועה במדבר ארבעים שנה, ותבואו אל הארץ, תחרשו את אדמתה, תקצרו את קצירה, תקטפו את פירותיה, תבצרו את בצירה, ובהרחיב לכם ה' את ימיכם - תביאו ביכורים לירושלים
|
|
|
|
|
געגועים
|
|
לזכרו של רב שויל, השמש האחרון של צבא נפוליאון
|
|
|
|
|
אצטדיונים
|
|
אסור לשחק * אסור ליטול מן האדם שנהמו עליו שהוא קוף, להיות בן-חורין להחליט שהוא לא משחק את המשחק המכור לחסדי המארגנים רבי ההשפעה והכוח
|
|
|
|