|
מציאות מופקרת
|
|
אזרחי ישראל חיים כבר עשרות שנים במציאות רוויית טרור (עם הפוגות לפרקים). לאחרונה שוב מופעל אמצעי זה כמנגנון התשה נגד הציבור הישראלי, כאשר לו שתי מטרות-יסוד: ערעור הביטחון והסדר האזרחי ומניעת קידום מטרותיה המדיניות של ישראל בעיצוב גבול הביטחון שלה. אני נוטה להאמין שבשתיהן תומך אותו גייס חמישי פנימי מתוך ישראל שמסייע ליריביה ולאויביה. הוא גם זה שקורא תיגר על תוצאות הבחירות האחרונות ועל הרפורמה המשפטית
|
|
|
|
|
בעידן הסייבר השר הוא האלגוריתם והמפכ"ל הוא הנתב
|
|
לא הכל תלוי במנגנון הכפוף לך ישירות אולם כחבר ממשלה בכיר, מרחב שינוי דפוסי החשיבה בממשלה ובקבינט בתחום ביטחון הפנים הוא למעשה באחריותך. לעשייה מקצועית, לוגית ושיטתית חשיבות רבה, אולם לצידה יש לקיים הידברות עם הציבור, ועם שותפיך בממשלה
|
|
|
|
|
בצבת כיפופי הידיים
|
|
ניסיון הקואליציה והאופוזיציה לכיפופי ידיים הדדיים מתוך שיקולים סקטוריאליים צרי-אופק, מחבלים במדינה ופוגעים בכלל הציבור ונראה שהצעת הפשרה של הנשיא הרצוג אינה פותרת זאת. נדרשת גישה שונה, שאם לא תבָּחר עתה תועלה על השולחן בסיבוב הדיונים הבא משום שמחויבת המציאות היא
|
|
|
|
|
אין פשרה חד-צדדית
|
|
הרושם המתקבל מהחדשות האחרונות בחזית הרפורמה והקונטרה-רפורמה הוא שעקשנות והתנשאות האופוזיציה נמשכות כסידרן בעוד הנשיא נסחף לנקוט עמדה חד-צדדית תחת הלחץ הגס שמופעל עליו על-ידה. שתי התופעות שליליות ומחריפות לשווא את המאבק הכוחני. כדור ההידברות בידי האופוזיציה שכן הרפורמה היא הבטחת בחירות ראשית של הקואליציה שזכתה ברוב ליישומה בעוד סרבנות האופוזיציה היא ביסודה התנגדות אלימה להכרעת הבוחר
|
|
|
|
|
הרפורמה המשפטית - הכרחית
|
|
גורם מכריע ביצירת המשבר החוקתי בישראל, היא המהפכה המשפטית של אהרן ברק, שתחילתה בחוק כבוד האדם וחירותו. במקורו נועד החוק להגן על זכויות הפרט מפני עריצות הממשל אך בידיו המניפולטיביות של ברק ותומכיו ובהדרכת אינטרסים של הגמוניה דועכת, היה להפיכה שיפוטית שאין להרהר אחריה ובמשך תקופה ארוכה גם אסור היה לערער עליה
|
|
|
|
|
איום על הדמוקרטיה בישראל - האמנם
|
|
דמוקרטיה היא "שלטון העם, על-ידי העם למען העם" * מהותה: "חופש, שוויון ואחווה לכל האזרחים" * תנאי לקיומה וקיימותה הוא שלטון החוק (לא שלטון המשפט או המשפטנים) ויכולת ליישם החלטות של המוסדות הנבחרים והמוסמכים במסגרתו
|
|
|
|
|
"לא בכוחי כי אם ברוחי"
|
|
הטלטלה הפנימית בישראל מטשטשת את התמונה הכוללת אצלנו ואצל מתבוננים מבחוץ ויש מי שדואג להגביר את ה"בלבלת" בכוונת מכוון. ריבוי משימות מבטיח לעיתים התייעלות והגברת הספקי העשייה אך לעתים עשוי גם לטשטש את מהותם של תהליכים חשובים בין אם מדובר בהימנעות משגיאות (יום הכיפורים) או בניצול הזדמנויות (השלום עם מצרים או "הסכמי אברהם"). הסדרת המחלוקת הפנימית היא מרכיב מרכזי במשימות הלאומיות אבל בהחלט לא יחיד
|
|
|
|
|
דרוש מייד חוק לעצירת קנוניית הנבצרות
|
|
במשרדי היוע"משית לממשלה מקיימים דיונים בבקשות להכריז על נתניהו כמי שנבצר ממנו למלא תפקידו כראש הממשלה בשל משפטו הפלילי * קיים צורך דחוף בהסדרת נושא זה, כדי למנוע מהמערכת המשפטית לפעול משיקולים זרים ולהדיח בפועל את נתניהו מראשות הממשלה ולסכל רצון הבוחר
|
|
|
|
|
לא דיקטטורה בלבד; גם עריצות ושתלטנות
|
|
פרשת דרעי הביאה את ניגודי ההשקפות בין הכנסת (דמוקרטיה ליברלית קלאסית) לבג"ץ ומע' המשפט הנוכחית אל סף משבר חוקתי. מהלכי מע' המשפט בפרשה זו הינם אתגר חמור לעליונות הריבון בדמוקרטיה הישראלית ושרלטנות משפטית בלתי-חוקית במצב המשפטי הקיים. מגמת שינוי מולידה לחצים שמצידם מעידים על קיום אינטרס חד-צדדי חזק מצד הלוחצים לשימור היתרונות
|
|
|
|
|
ברק: "אבי" הרפורמה של יריב לוין
|
|
אין שום מזימה להרס מערכת המשפט בתוכניתו של שר המשפטים יריב לוין. ברק אינו מחפש את זכויות הפרט אלא את עליונות האוליגרכיה המשפטית על הריבון הדמוקרטי. איתמר לוין, טועה ונסחף אל המאבק הפוליטי על ההגמוניה המדינית בדמוקרטיה הישראלית, שמתנהל במסווה של איום על מערכת המשפט
|
|
|
|
|
לא! להפגנות-נגד, כן! לעשייה מהותית
|
|
נראה שהאופוזיציה מעדיפה מאבק על הידברות וסומכת על לחצים חיצוניים (בעיקר עויינים) שיגבו אותה בכך. את המאבק במגמה זו יש לכוון למסלולים הבאים: א. חקיקה מונעת שתאפשר סירוב ביצוע. ב. הימנעות מהפגנות נגד המוניות (מי שניצח בבחירות אינו זקוק להן). ג. הסברה אפקטיבית. ד. הוכחה על דרך הביצוע - מימוש אקטיבי ואינטנסיבי של ההבטחות לבוחרים
|
|
|
|
|
דמוקרטיה או משפטוקרטיה
|
|
ישראל נתונה במשבר שיסודו האחד הוא: כשל-חינוכי ואינטגרטיבי של אוכלוסיות במדינת-הגירה והשני: כשל-משילות שמקורו בהעדר הסכמה על מהותו של משטר דמוקרטי במדינה יהודית. טרנספורמציה של התמהיל הדמוגרפי הפנימי וכשל חינוכי ביצירת סינרגיה בין השניים, מיתרגם בהעדר חוקה וביוזמת והובלת מערכת המשפט למגנון שלטוני/משטרי חלופי לדמוקרטיה. הבחירות האחרונות קוראות תיגר על מנגנון זה. פתרון המשבר המשולב מחייב רפורמה סימולטנית בשניהם
|
|
|
|
|
עוד על הרפורמה השיפוטית
|
|
יסודות המשבר הנוכחי הם שניים: חוקתיים ומשילותיים, והם שלובים. החוקתי נובע מהמהפכה המשפטית הבלתי-חוקית של ברק ואי-ריסונה במשך כ-30 שנה * משבר המשילות נובע מחוסר עקביות ממשלית וחוסר יעילות ניהולית של כלל השירות הציבורי, במיוחד גורמי האכיפה והחינוך * שינוי שני אלה יחד דחוף וחיוני ודורש עמדה קשוחה של הממשלה
|
|
|
|
|
ישראל מדינה חילונית?
|
|
ישראל איננה מדינה חילונית אלא יהודית על יסוד מבחן עצמי של עמדות כלל האוכלוסייה בה. קליטת אזרחים זרים על בסיס אישי אינה אמורה לשנות את אופיה הלאומי. על-כן, אם חפצים אנו לשמר אותה כמדינה יהודית אין לאפשר מהפך חוקתי באמצעות כפיה חוקתית על הריבון בנימוקים משפטיים כביכול של מיעוט שאיננו מייצג אותו ולא הוסמך לכך
|
|
|
|
|
רפורמה יהודית-דמוקרטית בישראל
|
|
הרפורמה החדשה של השר לוין אינה אמורה לדבריו להיות מהלך חד-פעמי אלא חלק מתהליך המסדיר את יסודות השלטון והמשילות בישראל. לדעתי יש לראות בה ראשיתו של תהליך הסדרה של האופי היהודי-דמוקרטי במדינת היהודים באמצעות חוקה, דבר שהמדינה נמנעה ממנו 75 שנים ללא הצדקה ממשית. לקראת 80 שנות עצמאות, מן הראוי שתהיה לישראל חוקה מאושרת במשאל-עם
|
|
|
|
|
השמרו מעצת אחיתופל-גנץ
|
|
לא לדחיית הרפורמה כהצעתו של גנץ - תרגיל הונאה. כן! לתיקון ביניים עכשיו והתארגנות לאומית אפקטיבית להחלפת כל ההסדרים הארעיים בחוקה שלימה
|
|
|
|
|
אויבי העם שבתוכנו
|
|
אנרכיה וסרבנות הפכו לסימני-היכר מסוכנים לאי-ההבנה של השמאל הפוסט-מודרני את מהותה של דמוקרטיה נורמטיבית שבה חפץ רוב העם בישראל. "עריצות המיעוט" היא סימן ההיכר הקלאסי של אי-הבנה זו
|
|
|
|
|
ה"מפלצת" הפוליטו-אגוצנטרית יצאה לדרך
|
|
תמו הבחירות, העם אמר את דברו בהכרעה פוליטית ברורה. מאז 1.11.22 נמשכה המלחמה הפנימית בקואליציה והחיצונית באופוזיציה ולא רק לכאורה בכדי לקעקע ולשבש הכרעה זו - מעשה עיירה גלותית ולא מדינה מתוקנת ומתקדמת; היסטריה זו הסתיימה ביום 30.12.22. עת להפשיל שרוולים ולעבוד. מעל לסדר המינהלי חובה להשליט את הנורמה והמשפט הדמוקרטיים הייחודיים לישראל
|
|
|
|
|
בן-גביר בגוב האריות
|
|
בן-גביר הוא שחקן חדש במגרש הפוליטי של נבחרי הציבור לכנסת ובהופעתו הראשונה על במה זו נטל סיכון גבוה והגיע לתוצאות נאות בהחלט. משילות, מאבק באלימות ותאום והסדרת פעילותם המשולבת של מערכות אכיפת החוק הם כיום גוב אריות ואתגר אדיר. הנתונים עימם הוא מגיע ל"זירה" טובים ומבטיחים. תמיכת נתניהו ושת"פ עם סמוטריץ' - חיוניים; אם יצליח ייטב לכולנו
|
|
|
|
|
המתנשאים
|
|
"יש עתיד" היא מפלגה שרוממות הדמוקרטיה בפיה אך ביסודו של דבר ספק אם זו דרכה האידאולוגית האמיתית. רוב מעשיה מבטאים אליטיזם, התנשאות ושחצנות המכוונים למטרה אחת: שמירת עליונות האליטיסטים בפוליטיקה הישראלית באמצעות הכשלת כל מהלך המבקש להחליף אותו בפלורליזם שאינו אנרכי. זו סביבה נוחה מאוד לשליטה מובהקת אך סמויה של קבוצה זו במדינה. לדידם דמוקרטיה היא מס שפתיים גרידא ולא דרך חיים
|
|
|
|
|
על דמוקרטיה, ממשל ומשפט
|
|
המדינה, המשטר, מוסדות השלטון וחוקי-המדינה הם ישויות פוליטיות שהמסגרת המגדירה ומנהלת אותן במשטר דמוקרטי הוא הריבון והחוקה (במקום שהיא קיימת) או חוקי-היסוד מבית-מדרשו של הפרלמנט הנבחר על-ידי הריבון למטרה זו * "פיסקת ההתגברות" היא לקח מ-27 שנות ה"מהפיכה החוקתית" שיזמה בישראל מערכת המשפט בעקבות חקיקת חוק "כבוד האדם וחירותו" * המשפט במהותו הוא ישות א-פוליטית בדמוקרטיה ועם כל חשיבותו גם הוא כפוף לריבון
|
|
|
|
|
אם לא (ת)תרצו - תהיה זו אגדה
|
|
מלחמה על הגמוניה שלטונית ללא גבול וסייג לגבי השיטות והאמצעים הפכה לסכנה קיומית * הניסיון לעקוף את הדמוקרטיה ולהשליט באמצעות מניפולציות ושטיפות מוח דעות מיעוט על רוב הציבור היא חלק מובנה מסכנה זו * חוסר יכולת להידבר ולהגיע לפשרות שתשקפנה ממשל בריא ומציאותי במדינה יהודית ודמוקרטית, היא השבר השלישי המפצל כיום את הציבור * אם לא נשכיל לקיים בצוותא את הבית השלישי - הוא לא יתקיים
|
|
|
|
|
הפעם הימין יהיה האשם
|
|
התנהלות הימין ומנהיגותו הפוליטית רופסת והיגיון והתהליך הנרפה שהיא מנהלת להקמת ממשלה חדשה הינו מוזר ומטריד. דומה שהמנהיגות חיה בעולם מדומיין משלה ואינה רואה את המתרחש סביבה. המלחמה המאיימת בהרס הדמוקרטיה - מהותית ושאינה מהותית - החלה. השחקנים הראשיים הם אנשי עולם הדיפ-סטייט - הווה אומר כל קבוצות האליטה המנהלות בפועל את המדינה ופוחדות מאובדן ההגמוניה ושלטון היחיד הבלתי מותנה שהיה נתון בידיהן עד כה
|
|
|
|
|
כוכבי מסיים כהונתו ברגל שמאל
|
|
כאשר נכנס הרמטכ"ל כוכבי לתפקידו ציפיתי ממנו לחידוש תנופת שיקום צה"ל, בחינת תורת המלחמה ועדכונה, שיפור יעילות השימוש במשאבים לרבות כ"א, טיוב היכולת המבצעית בעיקר של כוחות היבשה וייעול הלחימה בטרור במיוחד בתחומי השליטה הטריטוריאלית הישראלית. צה"ל הוא המעריך הלאומי ופועל כשהוא מונחה עבודות - לא אידאות ופוליטיקה מוסווית יותר או פחות - של מי שמשרת בו או שרת בו בעבר. התבדיתי כמעט בכל התחומים
|
|
|
|
|
פיסקת ההתגברות - לא כצעקתה
|
|
פיסקת ההתגברות היא שינוי משמעותי באופן בו יפעלו הרשויות הדמוקרטיות של המדינה כמערכת ממשל שתחתיה יפעל המינהל הציבורי בישראל על כל שלוחותיו. ריבוי הבעיות, התלונות וחילוקי הדעות על האופן בו יש לתקנו רק מחזקים את המסקנה הבסיסית בדבר הצורך הדחוף. מאידך החששות והפחדים הנשמעים מצד גורמים שונים נראים כניסיון לחסום מהלך בלתי נמנע משיקולים אינטרסנטיים צרים ויש להתנגד לכך
|
|
|
|
